חוקרים מארצות הברית ומישראל מציעים דרך להתמודד עם גידולים סרטניים שפיתחו עמידות לאימונותרפיה
בשנים האחרונות עלה לכותרות תחום הטיפול בסרטן באמצעות אימונותרפיה. תרופות כאלה מפעילות את מערכת החיסון ומגייסות אותה נגד הגידול הסרטני, וכך מסייעות לגוף להשמיד בכוחות עצמו את התאים הממאירים. אולם גידולים סרטניים רבים מצליחים לא רק לחמוק ממערכת החיסון באופן פסיבי, אלא אף מציגים על קרום התא שלהם חלבונים ש"מרמים" את מערכת החיסון וגורמים לה לחשוב שהתא תקין.
כדי להתמודד איתם פותח סוג ספציפי של אימונותרפיה שנקרא מעכבי נקודות בקרה (Checkpoint inhibitors), שמונעים את התקשורת בין הגידול למערכת החיסון, וכך לא מאפשרים לו לעכב את פעילותה. התרופות הללו אינן מכוונות ישירות נגד הגידול, אלא מפריעות לו לחמוק ממערכת החיסון. השימוש בהן דורש גיוס ראשוני של מערכת החיסון לסביבת הגידול הסרטני, למשל על ידי כך שמציגים לה חלבונים שמרבים להופיע על קרום התא הסרטני ומלמדים אותה לזהות אותו כגורם זר.
הבעיה היא שכיום ידוע כי יש גידולים שמסוגלים לפתח עמידות גם נגד תרופות מהמשפחה הזאת. המנגנון המדויק של התפתחות העמידות לא פוענח עדיין במלואו, אולם מחקרים ראשונים בתחום מעלים את האפשרות שהיא עשויה לנבוע משינויים בצופן הגנטי באחד מהמסלולים שמגייסים את תאי מערכת החיסון לסביבת הגידול, וכך הגידול מצליח להמשיך לחמוק ממנה.
כדי לגבור על העמידות השתמשה קבוצת חוקרים מארצות הברית במערכת CRISPR על מנת לזהות את הגנים בתאי הסרטן שעשויים להקנות להם את העמידות. החוקרים יצרו מאגר של תאי סרטן ומחקו בכל קבוצה חלק אחר מהחומר הגנטי שלהם. לאחר מכן בחנו את העמידות של התאים השונים במאגר לטיפול התרופתי. המחקר הוביל לזיהוי של כמה גֵנים המעורבים במסלולים שונים של גיוס מערכת החיסון ועשויים להיות קשורים לעמידות שמפתחים תאי הסרטן.
כשנכנס אדר
במחקר המשך המתפרסם כעת, שעשו חוקרים מארצות הברית עם קבוצת המחקר של פרופ' ארז לבנון מאוניברסיטת בר אילן, גילו החוקרים כי אחרי מחיקת גן שאחראי ליצירת החלבון ADAR1, תאי הגידול חזרו להיות רגישים למעכבי נקודות בקרה. החוקרים בחרו להתמקד בחלבון הזה מכיוון שמחקרים קודמים זיהו שהוא קשור להפעלה או לעיכוב של מערכת החיסון, במסלול שכולל זיהוי של מולקולות RNA דו-גדילי.
רוב מולקולות ה-RNA בתאים שלנו כוללות גדיל אחד בלבד, שהועתק ישירות מה-DNA. כשלמולקולה כזאת יש גדיל שני, משלים לראשון, זה עלול לנבוע מהדבקה בידי נגיף. על כן יש בתא קולטנים שיודעים לזהות RNA כזה ולהזעיק את מערכת החיסון להשמיד את התא הנגוע. אולם RNA דו-גדילי עשוי להיווצר בתא גם באופן טבעי, ואז אין צורך בהפעלת מערכת החיסון נגדו. החלבון ADAR1 מזהה את ה-RNA הדו-גדילי הבריא ומסמן אותו כ"עצמי", כדי למנוע הפעלה מיותרת של מערכת החיסון.
החוקרים הראו איך כשמפריעים לייצורו של החלבון ADAR1 בתאי הגידול מצטבר בהם RNA דו-גדילי, דבר שמוביל לגיוס של מערכת החיסון נגד התא. לדבריהם, התוצאות הללו פותחות אפיק מחקרי חדש, שכן ייתכן שהעלאת כמויות ה-RNA הדו-גדילי בתאי הגידול, על ידי מניעת הפעילות של ADAR1 או החדרתו הפעילה לתאי הגידול, תאפשר לגייס את מערכת החיסון לסביבת הגידול. כך נוכל להשתמש באימונותרפיה גם על גידולים עמידים או כאלה שבהם זה לא התאפשר עד כה.
