למה אי אפשר לקבל מח עצם מכל אחד?

חייהם של אנשים רבים ניצלו, או לפחות הוארכו משמעותית, בזכות השתלות מח עצם. אין זה אומר, עם זאת, שמדובר בפתרון מושלם: גם כיום השתלה היא תהליך מורכב וקשה, ותמיד יש סיכון שהשתל יידחה, במיוחד כאשר ההתאמה הגנטית אינה שלמה. למה בעצם נדרשת קרבה גנטית גדולה כל כך בין התורם למקבל, ומה קורה כשההשתלה נכשלת?

מח העצם היא רקמה שומנית רכה שנמצאת בתוך העצמות ומשמשת בית לתאי גזע שיהפכו בהמשך דרכם לתאי דם בוגרים. תאים אלו מתחלקים לשלושה סוגים: תאי דם אדומים שאחראים על הובלת חמצן לכל תאי הגוף, תאי דם לבנים שתפקידם להגן על גופנו מפני זיהומים ומחלות כחלק ממערכת החיסון, וטסיות דם שעוזרות לדם להיקרש במקרה של פציעה.

מחלות מסוימות פוגעות בתאי מח העצם ובתפקודם. אחת מהן היא מחלת הלוקמיה: סרטן דם שבו תאים במח העצם נוצרים בצורה לא תקינה ומתחלקים ללא בקרה. התאים האלו אינם מפותחים ואינם יכולים להתמיין לסוגים השונים של תאי דם, והם דוחקים את תאי הדם הבריאים שנשארו ופוגעים בתפקודם. כדי להילחם במחלה יש להרוג את התאים המזיקים, אך הטיפול לרוב מתיר את החולה ללא מספיק תאי גזע שייצרו תאי דם מתפקדים.

כאן נכנסת לתמונה השתלת מח עצם: הליך רפואי שמאפשר להחליף את התאים החולים שהרגנו בתאי גזע בריאים. יש שני סוגים של השתלות מח עצם. הראשון והפשוט יותר הוא השתלת מח עצם עצמית (אוטולוגית, autologous), שבה התורם הוא המטופל עצמו. לשם כך הרופאים לוקחים מהמטופל תאי גזע בריאים לפני הטיפול, ומשתילים אותם מחדש אחרי הרס מח העצם החולה שלו על ידי הקרנה וכימותרפיה.

במח העצם נמצאים תאי גזע שיהפכו  לתאי דם בוגרים. תמונת SEM של תא גזע | Science Photo Libraryc

למצוא תורם מתאים

במקרים שבהם אין אפשרות לתרומה עצמית, למשל בשל מצבו הבריאותי הקשה של המושתל, משתילים הרופאים במקום זאת מח עצם מתורם, בהליך שנקרא "השתלה אלוגנאית (allogeneic)". בהשתלה כזאת תאי הגזע של התורם מחליפים את התאים המקוריים של מח העצם של החולה, ובסופו של דבר את כל תאי מערכת החיסון של המטופל

כדי לקבל השתלת מח עצם מאדם זר צריך שתהיה התאמה גנטית מסוימת בין התורם למטופל. אחד הגורמים העיקריים שקובעים את טיב ההתאמה הזאת הם חלבונים בשם אנטיגנים לויקוציטים אנושיים (HLA) שקיימים במרבית תאי גופנו. החלבונים הללו הן מעין סמן שאחראי על הזיהוי שלנו – כמו מספר תעודת זהות שהתאים נדרשים להציג. בעזרתם יכולים תאי מערכת החיסון שלנו להבדיל בין פולשים זרים כמו נגיפים או חיידקים לבין תאי הגוף הרגילים.

כשלתורם אין אותם חלבוני HLA כמו למטופל, תאי החיסון של המטופל עלולים לזהות את תאי מח העצם החדש כגוף זר, והתוצאה עלולה להיות קטלנית. כמו כן עלול להתרחש מצב הפוך, שכן מתאי הגזע של התורם נוצרים תאי מערכת החיסון, והם עשויים לזהות את גוף המטופל כגוף זר ולתקוף אותו. מקרה כזה נקרא גם מחלת השתל נגד המאכסן, והוא לעתים קרובות קטלני. לכן חיוני לדייק במציאת ההתאמה.

תהליך מציאת תואם רקמות מורכב יותר ממציאת תורם דם, מאחר שיש לפחות מאה חלבוני HLA שונים, וכל אדם יכול להכיל קומבינציה שונה שלהם בתאיו. אבל לא כולם חייבים להיות זהים: חוקרים מאמינים שרק חלק מהם קובע את ההתאמה בין המטופל לתורם. בכל מקרה, ככל שההתאמה בין חלבוני המטופל לאלה של התורם גבוהה יותר, כך עולים גם סיכויי ההצלחה של ההשתלה.

30 אחוזים מהמטופלים הזקוקים להשתלה מאדם אחר מוצאים תורם בין בני משפחתם. 70 האחוזים הנוספים יצטרכו למצוא תורם מהאוכלוסייה הכללית, וכאן העניינים מתחילים להסתבך. סמני HLA עוברים בתורשה מההורים, כך שכולנו מקבלים חצי מהם מאמא וחצי מאבא. לאחים יש סיכוי של 1:4 להיות תורם מתאים, מאחר שקיבלו את אותם גנים מההורים. ככל שמתרחקים ממאגר הגנים של ההורים, כך הסיכוי למצוא תורם מתאים פוחתים. מהסיבה הזאת משתדלים לחפש תורמים באותה קהילה אתנית שממנה מגיע החולה - הסבירות להתאמה מספקת באוכלוסייה הכללית נמוכים מאוד.

בישראל קיימים שני מאגרי מח עצם: אחד בבית החולים הדסה עין כרם, ואחד של עמותת עזר מציון. אפשר להצטרף למאכרים באמצעות בדיקת רוק פשוטה, שיכולה להציל חיי אדם.