האנושות היחידה במינה

בקיצור

• הישגי האנושות נובעים מיכולתנו לרכוש ידע מאחרים ולהשתמש במאגר הידע המשותף, שנרכש דרך התנסות, עדי לעצב פתרונות חדשניים לאתגרי החיים.
• גם מינים אחרים יודעים להיות יצירתיים. שימפנזים מסוגלים לפצח אגוזים באבן המשמשת אותם כפטיש. דולפינים משתמשים בכלים כדי לחשוף טרף נסתר.
• ייחודו של האדם טמון ביכולתו ללמד מיומנויות מדור לדור, ולעשו את זה בדיוק כזה שמאפשר לנו לבנות גורדי שחקים ואפילו להגיע לירח.

רוב האנשים בעולמנו רוצים להאמין, ללא ראיה מדעית מבוססת, שבני האדם הם יצורים מיוחדים ושונים מכל יתר בעלי החיים. משום מה המדענים, שמחזיקים בכלים הטובים ביותר לבחון את נכונות הטענה, מהססים לעיתים קרובות להכיר בייחודו של הומו ספיאנס, אולי מתוך חשש לתמוך ברעיון הבלעדיות האנושית – שממלא תפקיד מרכזי באמונות דתיות. למרות זאת, מצטברים כיום יותר ויותר נתונים מדעיים משמעותיים מתחומים מגוונים, מאקולוגיה ועד פסיכולוגיה, שמאשרים כי בני האדם הם אכן מין יוצא דופן.

אוכלוסיות האדם צפופות לאין שיעור לעומת אלה של חיות אחרות בגודלנו. אנו מתפרסים על טווח גיאוגרפי עצום ושולטים בזרם חסר תקדים של אנרגיה ושל חומר: השפעתנו הגלובלית אינה מוטלת בספק. כשמוסיפים לכך את האינטליגנציה שלנו, כוחות התקשורת, יכולתנו לרכוש ידע ולחלוק אותו – לצד יצירת עבודות מרהיבות של אומנות, אדריכלות ומוזיקה – בני האדם אכן מצטיירים כבעלי חיים שונים מאוד מכל האחרים. נראה כי התרבות שפיתחנו מפרידה בינינו לבין שאר הטבע, אך גם התרבות הזאת מוכרחה להיות תוצר של האבולוציה.

לאתגר של מציאת הסבר מדעי מספק לאבולוציה של היכולות השכליות של המין שלנו וביטוייהן בתרבות, אני קורא "הסימפוניה הבלתי גמורה של דרווין". בלתי גמורה, משום שצ'רלס דרווין החל לחקור את הנושאים האלה לפני כ-150 שנה, אך כפי שהודה בעצמו, הבנתו בנוגע להתפתחות תכונות אלו הייתה לדבריו "בלתי מושלמת" ו"מקוטעת". למרבה המזל, מדענים נוספים לקחו את השרביט, והתחושה שהם הולכים ומתקרבים לתשובה מתחזקת בתוכם.

הולך ומתגבש קונצנזוס שלפיו הישגי האנושות נובעים מיכולתנו לרכוש ידע וכישורים מאנשים אחרים. כך פרטים שונים מסתמכים שוב ושוב על מאגר של ידע לאורך תקופות ארוכות. מאגר הניסיון המשותף מאפשר למצוא פתרונות יעילים ויצירתיים יותר לאתגרי החיים. מוחנו הגדול, תבונתנו והשפה שלנו אינם אלה שיצרו את התרבות שלנו, אלא התרבות היא זאת שאפשרה לנו לפתח מוח גדול, תבונה ושפה. עבור המין שלנו, ואולי עוד מתי מעט מינים נוספים, התרבות שינתה את מהלך האבולוציה.

המושג "תרבות" מרמז על אופנה או על בישול גורמה, אך כמונח מדעי היא מורכבת מדפוסי התנהגות המשותפים לקהילה אחת שמסתמכים על העברה חברתית של מידע. יהיו אלה עיצוב מכוניות, סגנונות מוזיקה נפוצים או תיאוריות מדעיות, כולם התפתחו באינספור מחזורים של חדשנות שליטשו את בסיס הידע המקורי. העתקה וחדשנות נצחיות ובלתי מתפשרות – הן הסוד של הצלחת המין שלנו.

כישרון חייתי

השוואת בני אדם לחיות אחרות מאפשרת למדענים לקבוע באיזה דרכים אנו מצטיינים, מהן האיכויות שאנו חולקים עם מינים אחרים ומתי תכונות מסוימות התפתחו. אם כן, צעד ראשון בדרך להבין איך בני האדם הפכו שונים כל כך הוא להיעזר בנקודת המבט ההשוואתית הזאת כדי לחקור את יכולות הלמידה החברתית והחדשנות של מינים אחרים. החיפוש הזה מוביל בסופו של דבר להבדלים דקים אך משמעותיים שמייחדים אותנו.

בעלי חיים רבים מחקים את התנהגותם של פרטים אחרים ולומדים כך העדפות תזונה, טכניקות האכלה, אמצעי זהירות מפני טורפים ודרכי תקשורת. דוגמה מפורסמת לכך היא השימושים השונים בכלים שעושות אוכלוסיות נפרדות של שימפנזים באפריקה. הצעירים בכל קהילה לומדים התנהגויות מקומיות על ידי חיקוי שימפנזים מנוסים יותר – למשל פיצוח בוטנים באבן או ציד נמלים באמצעות מקל.

אך למידה חברתית אינה מוגבלת רק לפרימטים (קופים עילאיים), ליצורים בעלי מוחות גדולים או אפילו לבעלי חוליות. אלפי מחקרים חשפו התנהגויות חיקויי בקרב מאות מיני יונקים, ציפורים, דגים וחרקים. מחקרים אף הראו שנקבות זבוב הפירות בוחרות להזדווג עם זכרים שנקבות מבוגרות יותר בחרו לפניהן.

התנהגויות רבות ומגוונות נלמדות באופן חברתי. דולפינים נוהגים לחפש מזון בעזרת ספוגי ים כדי למצוא דגים שמתחבאים על קרקעית האוקיינוס. הלווייתן הקטלן פיתח מסורות של ציד כלבי ים באמצעות טכניקה של הפלתם מהקרחונים למים בהסתערות מתואמת ויצירת גל ענק. אפילו תרנגולות רוכשות נטיות קניבליות על ידי למידה חברתית מתרנגולות אחרות.

רוב המידע המועבר בתוך אוכלוסיות נוגע לאוכל – מה לאכול ואיפה למצוא את המזון – אך יש גם מוסכמות חברתיות חריגות. אוכלוסיית קופי קפוצ'ין בקוסטה ריקה רכשה מנהג מוזר של דחיפת אצבעות לארובות העיניים או לנחיריים של קופים אחרים, וישיבה משותפת בצורה הזאת לאורך פרקי זמן ארוכים תוך התנדנדות איטית. נראה שהמוסכמות האלה נועדו לבחון את עוצמת הקשרים החברתיים שלהם.

למידה חברתית בשבט אנושי בנמיביה | צילום: קרסטין גייר, גטי אימג'ז

חיות גם "ממציאות". כשאנחנו חושבים על המצאות יעלו בוודאי בדעתנו גילוי הפניצילין בידי אלכסנדר פלמינג, או ייסוד רשת ה-World Wide Web בידי טים ברנרס לי, אך ההמצאות של בעלי החיים מרתקות לא פחות. זאת שאני הכי אוהב נוגעת לשימפנזה צעיר בשם מייק, שחוקרת הפרימטים ג'יין גודול זיהתה אצלו מפגן דומיננטיות רועש שהוא פיתח לעצמו, שכלל הטחת שתי קופסאות מתכת זו בזו. המפגן הזה איים מאוד על יריביו וסייע לו לטפס במהירות בסולם החברתי ולהפוך בזמן שיא לזכר האלפא.

דוגמה נוספת היא עורבים שלמדו להשתמש במכוניות כדי לפצח אגוזים. קליפת האגוז קשה מדי למקורי העורבים, אך הם ניזונים מהם בכל זאת על ידי הנחתם על הכביש. לאחר שמכוניות נוסעות עליהם, העורבים חוזרים ואוספים את שללם. ואילו זרזירים, שידועים בחיבתם לחפצים נוצצים שמשמשים אותם לקישוט קיניהם, החלו לפשוט על מכונת מטבעות במכון לשטיפת מכוניות בפרדריקסבורג שבווירג'יניה, ולהימלט עם מטבעות בשווי של מאות דולרים. (דוגמאות נוספות של הסתגלות בעלי חיים לסביבה העירונית ראו בכתבה "דרווין בעיר").

סיפורים כאלה אינם סתם פיסות מלהיבות בתולדות הטבע. ניתוח השוואתי מזהה דפוסים מסקרנים בלמידה החברתית והחדשנות אצל חיות. התגלית המשמעותית ביותר מביניהן הייתה שמינים יצירתיים, וכך גם חיות שמרבות להשתמש בחיקוי, רכשו מוחות גדולים מהמקובל (גם במונחים מוחלטים וגם יחסית לגודל גופם). הקשר בין קצב החדשנות לגודל המוח זוהה לראשונה אצל ציפורים, ובהמשך גם אצל פרימטים. הממצאים האלה תומכים בהשערה המכונה דחף תרבותי, שהציע לראשונה הביוכימאי אלן צ'רלס וילסון מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה בשנות ה-80.

וילסון טען כי היכולת לפתור בעיות או להעתיק חדשנות של אחרים, תעניק לפרט יתרון במאבקו לשרוד. כל עוד יש ליכולות הללו בסיס נוירוביולוגי, הם יעודדו ברירה טבעית שמעניקה יתרון למוחות יותר ויותר גדולים – תהליך מתגלגל שמגיע לשיאו באיברים הענקיים שאחראים על היצירתיות חסרת הגבולות והתרבות החובקת-כול של בני האדם.

טענותיו של וילסון התקבלו בתחילה בפקפוק. אם זבובי פירות, עם מוחם הזעיר, יכולים להעתיק היטב התנהגות, איזו סיבה יש להניח שהברירה של העתקה הולכת וגוברת תעניק לפרימטים מוחות ענקיים יחסית לגודל גופם? החידה הזאת נשארה ללא פתרון שנים רבות, עד שהתשובה צצה ממקור בלתי צפוי.

חקיינים

"טורניר האסטרטגיות ללמידה חברתית" היה תחרות שארגנתי עם עמיתים במטרה לגלות מהי הדרך הטובה ביותר ללמוד בסביבה מורכבת ומשתנה. דימינו לעצמנו עולם היפותטי שבו פרטים – או סוכנים, כפי שקראנו להם – יכולים לבצע מגוון רחב של התנהגויות אפשריות, שכל אחת מהן מניבה גמול אופייני אחר שמשתנה עם הזמן. האתגר היה להבין אילו פעולות יניבו את התמורה הגדולה ביותר, ולבחון איך התמורות הללו ישתנו.

פרטים יכולים ללמוד התנהגות חדשה או לבצע פעולה שכבר עשו בעבר, והלמידה יכולה להתרחש בניסוי וטעייה או דרך חיקוי של אחרים. במקום לנסות לפתור את החידה בעצמנו, תיארנו את הבעיה, הצגנו אוסף של כללים והזמנו את כל מי שרוצה לנסות לפתור אותה. הערכים – שהוזנו בקוד תכנות שציין איך הסוכנים צריכים להתנהג – התחרו זה בזה בהדמיה ממוחשבת, והמבצע הטוב ביותר זכה בפרס של 10,000 יורו.

התוצאות היו מאלפות. מצאנו קשר חיובי חזק בין איכות התפקוד של כל ערך לבין המידה שבה הוא דרש מהמשתתפים למידה חברתית. הערך המנצח לא דרש מהסוכנים ללמוד לעיתים קרובות, אך כאשר הם אכן למדו זה נעשה כמעט תמיד באמצעות חיקוי, שבוצע תמיד בדיוק רב וביעילות.

הטורניר לימד אותנו איך לפרש את היחס החיובי בין למידה חברתית לבין גודל המוח שנצפה אצל פרימטים. התוצאות העלו את האפשרות שהברירה הטבעית אינה מחזקת למידה חברתית הולכת וגוברת, אלא את הנטייה ללמידה חברתית טובה יותר. חיות אינן צריכות מוח גדול כדי לחקות אחרים, אלא כדי לחקות היטב.

התובנה הזאת עוררה צורך לחקור את הבסיס האמפירי של השערת הדחף התרבותי. היא הובילה אותנו לצפות שהברירה הטבעית תעדיף מבנים אטומיים או יכולות מוחיות שיקדמו חיקוי מדויק ויעיל אצל פרימטים. דוגמאות לכך עשויות לכלול תפיסה חזותית טובה שמאפשרת חיקוי לאורך מרחקים גדולים יותר, או חיקוי מדויק יותר של תנועות. בנוסף, הברירה תאמץ קישורים טובים יותר בין מבנים תפיסתיים ותנועתיים במוח, שעוזרים לפרטים לתרגם את המראה של אחרים שמבצעים פעולה ולתרגם זאת לביצוע עצמי של פעולה תואמת על ידי תזוזה דומה של גופם.

השערת הדחף התרבותי אף חזתה שברירה של למידה חברתית משופרת תשפיע גם על היבטים נוספים של התנהגויות חברתיות, כגון החיים בקבוצות חברתיות ושימוש בכלים. זה נובע מכך שככל שהקבוצה גדולה יותר וחבריה מבלים יותר זה במחיצת זה, יש להם יותר הזדמנויות ללמידה חברתית יעילה.

חיקוי מאפשר לקופים לרכוש מיומנויות להשגת מזון, החל בשיטות להוצאת שורשים מהאדמה וכלה בטכניקות מורכבות של שימוש בכלים כמו חיפוש טרמיטים בעזרת מקלות. אם הלמידה החברתית היא מה שמאפשר לקופים עילאיים (פרימטים) לקלוט שיטות קשות ללימוד אך יעילות להשגת מזון, כל מין שמיומן בלמידה חברתית יהיה אמור להפגין רמות מרשימות של יכולת השגת מזון ושימוש בכלים. המינים האלה יהנו מתזונה עשירה יותר ומאריכות ימים, אם בזכות זה יהיה להם יותר זמן ללמוד מיומנויות חדשות ולהעבירן לצאצאים.

אם כן, תיאוריית הדחף התרבותי חוזה שקצב הלמידה החברתית יהיה קשור לא רק לגודל המוח אלא גם לשורה של מדדים נוספים הקשורים לביצועים שכליים.

ניתוחים השוואתיים מחמירים הניבו את הניבויים הללו. מיני הפרימטים שמצטיינים בלמידה חברתית ובחדשנות הם גם אלה שנהנים מהתזונה הכי מגוונת, שמשתמשים בכלים להשגת מזון ומפגינים את ההתנהגויות החברתיות המורכבות ביותר. למעשה, ניתוח סטטיסטי מעלה שהכישורים הללו כרוכים זה בזה בצורה כה הדוקה עד שאפשר לסדר את הפרימטים לאורך ציר יחיד של תפקוד שכלי כללי, שאנחנו מכים אינטליגנציה פרימטית (מדד שמקביל במידה מסוימת למנת המשכל האנושית).

שימפנזים ואורנגאוטנים מצטיינים בכל מדדי הביצוע הללו, וזוכים לציונים גבוהים במדד האינטליגנציה הפרימטית, בשעה שחלק ממיני הקופים הפעילים בלילות חלשים ברובם וזוכים לציונים נמוכים. הקשר החזק בין האינטליגנציה הפרימטית לבין מדדי גודל המוח וביצועיהם במבחני מעבדה של למידה ותפקוד שכלי, מוסיף תוקף לשימוש במדידות האלה להערכת אינטליגנציה.

הפרשנות הזאת הולמת גם את הניתוחים הנוירולוגיים שמראים כי אפשר לנבא בדיוק רב את גודלם של מבנים במוח אם יודעים את גודל המוח כולו. ההתפתחות של פרימטים בעלי מוח גדול מתקשרת לקיומם של אזורים גדולים יותר ובעלי קישוריות רבה יותר במוח – הנאו-קורטקס והצרבלום – שמשפרים את השליטה בהוצאה לפועל של פעולות, ומאפשרים יצירת קשרים רבים יותר עם תאי עצב שמפקחים על תנועת הגפיים. כך הם תורמים ליצירת תנועות נשלטות ומדויקות. מכאן אנו מבינים מדוע חיות בעלות מוח גדול מפגינות יכולת שכלית מורכבת ושימוש בכלים.

שרטוט מדדי האינטליגנציה על עץ המשפחה של הפרימטים, חושף אבולוציה של אינטליגנציה גבוהה שמתרחשת באופן בלתי תלוי בארבע קבוצות שונות של קופים מפותחים: קפוצ'ינים, מקוקים, בבונים וקופי אדם. אלה בדיוק המינים בידועים בכישורי הלמידה החברתית שלהם. הממצא הזה זהה בדיוק לדפוס שהיינו מצפים לראות אילו תהליכים תרבותיים אכן היו הדבר שהניע את האבולוציה של המוח והחשיבה. ניתוחים נוספים שמתבססים על נתונים טובים יותר ושיטות סטטיסטיות חדשניות מחזקים את המסקנות הללו, וכך עושים גם מודלים שיוצרים ניבויים כמותיים של גודל המוח והגוף על סמך הערכת המחיר של חילוף החומרים במוח.

עם זאת, התרבות איננה הגורם היחיד שהזין את התפתחות המוח: התזונה והחברתיות חשובות גם הן, כיוון שפרימטים אוכלי פירות ואלה מהם שחיים בקבוצות גדולות ומורכבות הם גם בעלי המוחות הגדולים. למרות זאת, קשה להתחמק מהמסקנה שאינטליגנציה גבוהה ואריכות ימים התפתחו במקביל אצל מינים מסוימים של פרימטים מפני שיכולותיהם התרבותיות אפשרו להם לנצל משאבי מזון איכותיים אך קשים להשגה, עם רכיבים תזונתיים ש"משתלמים" עבור מוח גדול. מוח הוא איבר יקר מאור מבחינת האנרגיה שהוא צורך, וללמידה החברתית יש חשיבות עצומה עבור בעלי חיים שצריכים לאגור משאבים חיוניים לגדילה ולתחזוקה יעילה של מוחות גדולים.

לשימפנזים אין טלפונים ניידים

מדוע, אם כן, הקופים העילאיים האחרים לא פיתחו תרבויות מורכבות כמו שלנו? איך זה ששימפנזים לא ריצפו את הגנום או שיגרו חללית לחלל? תיאוריה מתמטית סיפקה כמה תשובות. הסוד טמון בנאמנות של העברת המידע מפרט לפרט, בדיוק שבו מידע שנלמד מועבר בין המוסר למקבל.

ארגז הכלים התרבותי של מינים ומשך הזמן שבו תכונות תרבותיות שורדות באוכלוסייה – שניהם גדלים מאוד אם העברת המידע נאמנה למקור. מעל סף מסוים, התרבות מסתעפת והופכת מגוונת יותר. לעומת זאת, בהיעדר העברה מדויקת לא יכולה להתקיים תרבות מצטברת. כשחוצים סף מסוים, די במידה מעטה של חדשנות ושיפור של הקיים כדי להניע תרבותי רחב היקף. בני האדם הם המין היחיד שחצה את הסף הזה.

שימפנזים ובני אדם. נבדלים במידת הנאמנות של העברת הידע | צילומים: סטיב בלום, כריס גאן (נאס"א)

אבותינו השיגו העברה נאמנה של ידע בעזרת התנהגויות של הוראה שנועדו לייעל את הלמידה. בניגוד לחקיינות, הנפוצה מאוד בטבע, הוראה היא תופעה נדירה, אך קיימת בכל החברות האנושיות. ניתוחים מתמטיים הראו שהתפתחות של הוראה היא תהליך מסובך מאוד שמחייב עמידה בתנאים קשיחים, אך תרבויות מצטברות מרככות את התנאים הללו. המודל מראה כי הוראה ותרבות מצטברת התפתחו במקביל אצל אבותינו, ויצרו לראשונה בתולדות עולם החי בעולמנו מין שחבריו מלמדים את קרוביהם מגוון רחב מאוד של מיומנויות, שנבחרו מתוך תרגול מחושב.

הוראת הידע התרבותי בקרב ההומנינים (בני האדם ובני מינים קרובים להם שנכחדו) כללה תחומים כמו השגת מזון ועיבודו, קריאות נרכשות, יצירת כלים ועוד, וזאת הייתה הקרקע שעליה צמחה לראשונה השפה. השאלה מדוע רק אבותינו פיתחו שפה נותרה אחת מהשאלות הבלתי פתורות הגדולות. אפשרות אחת היא ששפה מתפתחת כדי לצמצם את עלות ההוראה, לשפר את רמת הדיוק שלה ולהרחיבה לתחומים רבים ככל האפשר. שפת האדם היא תכונה ייחודית, לפחות בקרב מינים שעדיין קיימים, מפני שרק בני האדם יצרו עולם תרבותי, דינמי ומגוון מספיק כדי שיזדקקו לדיבור. היתרון של ההסבר הזה טמון בכך שהוא מסביר רבים ממאפייני השפה, לרבות הייחודיות שלה, יכולתה ליצור הכללות והיכולת ללמוד אותה.

השפה נולדה כקומץ סמלים משותפים. מרגע שהופיעה, השימוש בה חייב את מוחם של ההומנינים לעבור ברירה של פיתוח מיומנויות הדרושות ללמידת שפה, ובנוסף השפה עצמה נבררה כך שתיצור מבנים קלים ללמידה. יש ראיות רבות לכך שהפעילויות התרבותיות של אבותינו יצרו תהליכי ברירה של גופם ומוחם, בתהליך שידוע כקו-אבולוציה של גנים ושל תרבות.

ניתוחים תיאורטיים ואנתרופולוגיים, כמו גם בדיקות גנטיות, מראים איך ידע שמועבר בצורה חברתית, כולל זה שמתבטא בייצור כלים והשימוש בהם, יוצר ברירה טבעית שמכתיבה את האנטומיה של בני האדם ואת כישורי החשיבה שלהם. המשוב האבולוציוני הזה עיצב את הופעת מוחו של האדם המודרני ויצר פסיכולוגיה שהמריצה את המוטיבציה ללמד, לדבר, לחקות, להתחרות ולחלוק מטרות וכוונות עם אחרים. בנוסף, המשוב הזה שיפר את כישורי הלמידה והחישוב האנושיים. המיומנויות הללו התפתחו עם התרבות המצטברת, כיוון שהן מעצימות את הנאמנות של העברת המידע.

ההוראה והשפה היו המשתנים ששינו מהיסוד את התמונה עבור השושלת שלנו. בתרבויות האנושיות צצו שיתופי פעולה רחבי היקף, בזכות יכולותינו הייחודיות בתחומי הלמידה החברתית וההוראה, כפי שעולה מנתונים תיאורטיים ומחקריים. התרבות הובילה את אוכלוסיות בני האדם לאורך שבילים אבולוציוניים חדשים. היא עשתה את זה על ידי יצירת תנאים שקידמו שיתופי פעולה שנצפו גם אצל בעלי חיים אחרים (כגון עזרה הדדית) וגם על ידי יצירת מנגנוני חדשים של שיתוף פעולה שלא נראו במקומות אחרים. הברירה של קבוצות תרבותיות – מנהגים שעזרו לחברי הקבוצה לשתף פעולה ולהתחרות עם קבוצות אחרות (למשל יצירת צבא או בניית מערכות השקיה) – התפשטה ככל שהיא הוכיחה את ערכה.

התרבות סיפקה לאבותינו שיטות להישרדות ולהשגת מזון. כל פעם שהמצאה חדשה צצה באוכלוסייה כלשהי, היא אפשרה לה לנצל את סביבתה בצורה יעילה יותר. בנוסף להתפתחות המוח, ההתרחשויות הללו האיצו גם את גדילת האוכלוסייה. ביות של צמחים ובעלי חיים הוביל לגידול במספרם של בני האדם ובמורכבות החברתית שלהם.

החקלאות שיחררה את החברה מהמגבלות של חיי הנוודות של לקטים-ציידים, שחייבו חיים בקהילות קטנות והקשו על יצירת טכנולוגיות חדשות. בלעדי המגבלות הללו, החברות החקלאיות שגשגו משתי סיבות מרכזיות. ראשית, מפני שהן היו גדולות יותר מקבוצות הלקטים-ציידים, בזכות הגדלת תפוקת המזון בשטח נתון. הסיבה השנייה לשגשוגן היא תרומתה של החקלאות להופעתן של המצאות רבות ששינו באופן דרמטי את האנושות.

באוכלוסיות הגדולות שהתבססו על תפוקה חקלאית עלו גם הסיכויים שהמצאות מועילות יתפשטו וישתמרו. המהפכה שיצרה לא הוגבלה רק להאצת הפיתוחים הטכנולוגיים הקשורות לעבודת האדמה (כמו המצאת מחרשות או טכנולוגיות השקיה), אלא גם על תולדה של יוזמות בלתי צפויות כמו הגלגל, הערים והמדינות והופעת הדתות.

התמונה הזאת של התפתחות החשיבה האנושית מילה שביסודו של דבר אנחנו יצורים שהמציאו את עצמם. המאפיינים שמבחינים בין האנושות לכל שאר היצורים – האינטליגנציה שלנו, היצירתיות, השפה, ההצלחה האקולוגית והדמוגרפית – כולם התאמות אבולוציוניות לפעילויות התרבותיות של אבותינו, או תוצאה ישירה שלהן. מבחינת האבולוציה של המין שלנו, נדמה שההורשה התרבותית חשובה לא פחות מההורשה הגנטית.

אנו נוטים לראות באבולוציה המבוססת על ברירה טבעית תהליך שבו שינויים בסביבה החיצונית, כמו טורפים, אקלים או מחלות, מובילים להתאמות אבולוציוניות בתכונותיו של יצור. ועם זאת, מוח האדם לא התפתח רק בצורה הזאת. כישורינו השכליים התפתחו בתהליכים מפותלים ודו-כיווניים, בהם אבותינו יצרו שוב ושוב נישות (היבטים של סביבתם הפיזית והחברתית) שיצרו היזון חוזר שחייב ברירה של תכונות גופם ומוחם, במעגלים אינסופיים.

מדענים יכולים כעת להבין את התפצלותם של בני האדם מפרימטים אחרים, כהשתקפות של פעולתם של מנגנוני משוב נרחבים שפעלו אצל ההומנינים. בדומה לתגובה כימית שמזינה את עצמה, תהליך מתגלגל קידם את התפתחות כישורי החשיבה והתרבות האנושית. אין עוררין על כך שהאנושות היא חלק בלתי נפרד מהעץ האבולוציוני של החיים כולם. אבל יכולתנו לחשוב, ללמוד, לתקשר ולשלוט בסביבתנו הופכת את האנושות למין ייחודי בין כל בעלי החיים.

איור: שאטרסטוק

פורסם במקור בגיליון ספטמבר 2018 של Scientific American