גילוי חדש, על הקשר בין חלבוני "דבק", מולקולות מיקרו RNA והתפתחות של סרטן, עשוי להציע תהליך ריפוי יעיל של תאים ממאירים. הבעיה: עד כה הטיפול נבדק רק בתרביות
חוקרי סרטן חולמים על היום שבו יצליחו "לכפות" על תאי סרטן "להפוך את עורם" ולשנות את צורתם בחזרה לתאים הנורמליים שהיו פעם. כעת מצאו חוקרים מהמרכז הרפואי מאיו בפלורידה דרך שכנראה עשויה לאפשר את זה, על ידי שליטה על התהליך שמונע מהתאים להתרבות יותר מדי.
הקוד שמאפשר לתאי סרטן להתרבות יתר על המידה נחשף בעקבות גילוי חדש. מתברר שבתאים נורמליים, חלבונים שמשמשים כ"דבק" שמחזיק את התאים ביחד, מגיבים עם מולקולות בשם "מיקרו RNA" שמשתתפות בייצור של מולקולות אחרות שמדכאות גדילה של תאים. לעומת זאת, בתאים סרטניים חלבוני הדבק הללו אינם קיימים, וזה פוגם בהידבקות שלהם זה לזה, וגם תהליך הייצור של המיקרו RNA פגע והם אינם יכולים לדכא את גדילת התאים. כתוצאה מכך התאים הסרטניים גדלים בצורה בלתי מבוקרת. ניתן לתקן את הפגם זה אם משחזרים באופן מלאכותי את רמות המיקרו RNA.
דבק "טוב" ודבק "רע"
לדברי הכותב הראשי של המאמר, ד"ר אנטוניס קורטידיס, המחקר חושף גישה חדשה לטיפול בסרטן. יתר על כן, הוא פותר בעיה שמטרידה ומבלבלת מדענים כבר שנים ארוכות בנוגע לתפקידם של חלבוני הדבק בהתנהגות תאית. בעבר האמינו ששני חלבוני דבק שחיוניים ליצירת רקמות אפיתל – רקמות שמצפות משטחים חיצוניים של תאים-מדכאים גידולים. "אנחנו, לעומת זאת, מצאנו ששני החלבונים הללו נמצאים בגידולים ואף דרושים להתקדמותם", מסביר ד"ר קורטידיס, "וזה גרם לנו להבין שהם כנראה 'דו-פרצופיים' – במקרים מסוימים הם 'טובים' מפני שהם שומרים על ההתנהגות הנורמלית של התאים, ובמקרים אחרים הם 'רעים' מפני שהם מעודדים יצירת גידולים".
חלבוני דבק מצמידים תאי אפיתל | תרשים: ויקיפדיה
התיאוריה הזו התאמתה, אבל לא היה ברור מה מווסת את ההתנהגות הזו וקובע אם חלבוני הדבק יהיו "טובים" או "רעים". כדי לענות על השאלה הזו חקרו המדענים חלבון חדש שנקשר לשני חלבוני הדבק, והתברר שהוא משמר את מצבם הנורמלי של התאים על ידי כך שהוא קושר את המיקרו RNA לשני חלבוני הדבק. בעזרת המיקרו RNA הוא משמר אותם במצבם הרצוי, כמדכאי גידולים.
"כשהתצמיד הזה משתבש בעקבות אובדן החלבון הזה שקושר את המיקרו RNA, שני חלבוני הדבק 'הופכים את עורם' והופכים אונקוגניים, כלומר מעודדים סרטן", אומר פרופ' פאנוס אנסטסיאדיס, שהמחקר נעשה במעבדתו. "אנו מאמינים שאובדן החלבון הזה הוא אירוע מוקדם ואולי אפילו אוניברסלי, שמשותף להרבה סוגים של סרטן. כך קורה שהחלבון שקושר את המיקרו RNA אינו קיים, אבל חלבוני הדבק עדיין שם ותפקוד התא משתבש.
"המצב הזה משול למכונית שדוושת הדלק שלה לחוצה עד הסוף – במקרה הזה, חלבוני הדבק ה'רעים' – ואין לה בלמים (התצמיד חלבון-מיקרו RNA). אנו מקווים שעל ידי מתן מיקרו RNA מלאכותי באופן חיצוני ושחזור הרמות הנורמליות שלהם בתאי סרטן, נצליח 'לתקן את הבלמים'. מחקרים שנעשו על כמה סוגים אלימים של סרטן השד, סרטן הריאות וסרטן שלפוחית השתן מראים עד כה תוצאות מעודדות. עדיין אפשר לייעל את ההחדרה של מיקרו RNA לתאים, ואנחנו עובדים על זה".
למרות התוצאות המלהיבות, יש לזכור שהממצאים מוגבלים עד כה לתאים בתרבית, ואין לדעת כיצד יגיבו חיות מעבדה, ועל אחת כמה וכמה בני אדם, לאותו טיפול. התקווה היא שבסופו של דבר הגישה הטיפולית הזו תייתר את הצורך בטיפולים כימותרפיים או בניתוחים, שיש להם תופעות לוואי רבות ושגורמים הרבה סבל, או לפחות תסייע לצמצם את השימוש בהם.
לדברי מנהל המידע הבכיר של מכון הסרטן הבריטי הנרי סקוקרופט, "המחקר פותר תעלומה ביולוגית עתיקה, אך עדיין ארוכה הדרך עד שהממצאים האלה יסייעו לטיפול בחולי סרטן. בינתיים זהו צעד חשוב שעוזר לנו להבין איך תאים מסוימים בגופנו יודעים מתי לגדול ומתי להפסיק לגדול".
ד"ר עידו מגן
המחלקה לגנטיקה מולקולרית
מכון ויצמן למדע
____________________________________________________________
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
