האבולוציה בפעולה: חוקרים משווייץ גילו כי עשים באזורים עירוניים מוארים מאוד מאבדים את המשיכה לאור, הקטלנית עבורם

עשים נמשכים לאור, כפי שראה כל מי שישב בחוץ בלילות הקיץ החמים והתבונן בפנסי הרחוב או בתאורת המרפסת. תוצאות המשיכה לרוב קטלניות. העשים נשרפים כשהם מתקרבים מדי למקור האור והחום, או נופלים קרבן למארב של טורפים הממתינים להם סמוך לאור. אפילו שייקספיר הנציח את עובדת הטבע הזו בשורה "כך שרף הנר את העש" במחזהו "הסוחר מוונציה".

עם זאת, נראה כי עשים החיים בערים המוצפות במקורות אור מלאכותיים, הצליחו להתגבר על קריאתו של האור. על פי מחקר שפורסם בכתב העת המדעי Biology Letters עברו עשי העיר שינוי אבולוציוני שהפחית את משיכתם לאור.

אף כי העובדה שחרקים רבים הפעילים בלילה נמשכים למקורות אור מלאכותיים ידועה זמן רב, אין הסבר מדעי משכנע למשיכה הזו. אחת ההשערות היא שחרקי לילה מנווטים על פי מיקום הירח, ואור מלאכותי מבלבל אותם: הם מנסים לשמור על זווית קבועה אליו, וכשהם עוברים אותו הם נאלצים לפנות בחדות, לכן מתקבל מסלול מעגלי סביב האור. יש בעיות רבות עם ההשערה הזאת. בין השאר היא לא מסבירה מדוע עשים וחרקים אחרים עפים במסלול לולייני אל האור ולא נותרים במרחק קבוע ממנו, והיא לא עולה בקנה אחד עם העובדה שעשים מעדיפים לילות נטולי אור ירח, ואף נמנעים מתעופה כשהירח מלא. גם ההשערות האחרות מדוע העשים וחרקים אחרים נמשכים לאור אינן מספקות הסבר מניח את הדעת.

הסיבה למשיכה אל האור אינה ידועה, אבל ברור שהיא מסכנת אוכלוסיות שלמות של חרקים באזורים שיש בהם זיהום אור רב. בערים שיעור התמותה של חרקי הלילה גדול עד פי 100 מאשר באזורים הכפריים החשוכים יותר. במקרים של תמותה כה נרחבת, יש לשער שבדרך הברירה הטבעית ישרדו בערים עשים שמסיבות שונות נמשכים פחות לאור.

צמד חוקרים משווייץ, פלוריאן אלדרמט (Altermatt) ודיטר אברט (Ebert) יצאו לבדוק השערה זו. לשם כך הם אספו זחלים של "עש הפלכון" (Yponomeuta cagnagella), מאזורים בצרפת ובשוויץ ללא זיהום אור ומאזורים עם זיהום אור נרחב. החוקרים גידלו את הזחלים במעבדה בתנאים זהים.  16 שעות אור ו-8 שעות חושך וגישה חופשית למזונם עד שהתגלמו. כשלושה ימים לאחר ש-1,048 העשים הגיחו מהגלמים שחררו אותם החוקרים בשעות החשכה בכלוב גדול, שבאחת הפינות שלו הוצבה מלכודת אור שבה נורה פלואורסצנטית.

החוקרים מצאו כי עשי הפלכון שמקורם באוכלוסיות שנחשפו במשך דורות לזיהום אור נמשכו פחות למלכודת האור, בהשוואה לעשי הכפר שמקורם בדורות של עשים שגדלו באזורים חשוכים. בממוצע היה הבדל של 30% בנטייה של העשים לעופף לעבר האור. הירידה במשיכה של עשי העיר לעבר האור מקנה להם יתרון הישרדותי. עש שאינו נמשך לפנס מגדיל את סיכויו להיוותר בחיים כדי להזדווג ולהעמיד צאצאים.


מאבד את המשיכה לאור? עש הפלכון | צילום: Florian Altermatt

האבולוציה של עש הפלכון היא דוגמה יפה לשינוי אבולוציוני ניתן לחיזוי המתרחש בדרך של ברירה טבעית בעקבות שינויים סביבתיים שנגרמו על ידי האדם. אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר לכך היא המקרה של עש הפלפל (עש נקוד, Biston betularia), שצבעו הבהיר השתנה לשחור בעקבות זיהום אוויר שצבע לשחור את גזעי העצים עליהם הסתתר העש. העשים הבהירים בלטו על הגזעים השחורים ונטרפו, בעוד העשים השחורים שרדו והתרבו. כאשר תקנות למניעת זיהום אוויר נכנסו לתוקפן חזרו העצים למצבם המקורי ויחד איתם הצבע הבהיר שב והתפשט באוכלוסיית העשים.

עם זאת, בניגוד לעש הפלפל השינוי האבולוציוני של עש הפלכון עלול להשפיע באופן שלילי על הסביבה. החוקרים מציעים שני הסברים אפשריים לנטייתם של עשי העיר להימנע מאור. הסבר אחד הוא שמשהו השתנה בראייה שלהם או בתגובה העצבית שלהם לאור. הסבר שני הוא שהתרחשה אצלם ירידה כללית בניידות, כלומר שהם נעים פחות ולכן גם עפים פחות לעבר גופי תאורה. מצב זה יכול להשפיע לרעה על המערכת האקולוגית בערים ובסביבתן מאחר שאם אכן עשי העיר פחות ניידים, פרוש הדבר שהם מאביקים פחות פרחים ושהם פחות זמינים כמקור מזון לטורפי עשים - כגון עכבישים, ציפורים ועטלפים.

נוסף להשפעות הסביבתיות, המנעות העשים מאור עלולה להשפיע על המחקר בערים עצמו. כאשר רוצים לבדוק את מגוון החרקים הפעילים בלילה באזור מסוים משתמשים לרוב במלכודות אור. אם עשים בערים לא נמשכים למלכודות אלו הם לא ימצאו במדגם ויגרמו להטיה של תוצאותיו.

0 תגובות