37 שנים לתקלה בכור בפנסילבניה שהעלתה לסדר היום את סוגיית הבטיחות של תחנות כוח גרעיניות

כשהמשאבות המזרימות מים הפסיקו לעבוד בשל כשל חשמלי, מוקדם בבוקר ה-28 במרץ 1979, אף אחד לא חשב שזה עניין גדול. המים היו חלק ממערכת ייצור החשמל בתחנת הכוח הגרעינית באי שלושת המיילים (Three Mile Island) שבנהר סוסקווהנה בפנסילבניה, ארצות הברית. לתחנת הכוח הייתה, כמובן, שורה של תקנות ונהלים להתמודדות עם תקלה כזו.

במרכז התחנה, ליבת הכור, נמצא הדלק הגרעיני – מוטות דקים וארוכים (כארבעה מטרים) של אורניום דו-חמצני מועשר. אטומי האורניום מתפרקים בתגובה גרעינית לקריפטון ולבריום ומשתחררת אנרגיה. האנרגיה מחממת את הליבה ואת מי הקירור המוזרמים בצינורות צמודים לליבה. מי הקירור נמצאים במערכת סגורה בלחץ גבוה, ולכן אינם רותחים, אך הם מחממים דרך הצינורות את המים הנתונים במערכת מקבילה, שהלחץ בה נמוך יותר. המים האלה רותחים והופכים לקיטור, המניע טורבינה לייצור חשמל. תהליך דומה מתרחש בתחנות כוח קונוונציונליות, אך בהן החום אינו נוצר בתגובה גרעינית, אלא פשוט בשרפת דלק.

כשנעצרה הזרמת המים לייצור הקיטור, עלה הלחץ במרכז הכור. בתגובה, לפי הנהלים, שסתום הביטחון נפתח ושחרר אותו. כאשר הלחץ ירד, השסתום שב ונסגר – או שכך חשבו העובדים. תקלה נוספת גרמה לשסתום להיתקע במצב פתוח, ולכן זרמו דרכו החוצה גם מי הקירור הראשוני, שהיו אמורים להימצא במערכת סגורה. בשלב הזה הצטרפו לתקלות הטכניות גם טעויות אנוש, כשהמפעילים התעלמו מהסימנים שהעידו על בעיה בנוזל הקירור.

כשירד הלחץ במערכת הקירור, מי הקירור הראשוני – שנמצאו כאמור בטמפרטורה גבוהה מאוד – החלו לרתוח. מבלי שאיש הבין בעצם מה קורה, הקיטור הצטבר והטמפרטורה בליבת הכור עלתה. כעבור שעתיים נפרץ החלק העליון של הליבה, שבה נמצא הדלק הגרעיני. החום גרם להתכת ציפויי המתכת של מוטות הדלק ואחר כך – גם של המוטות עצמם. בסופו של דבר, כמחצית מהדלק הגרעיני בליבה הותך. חומרים רדיואקטיביים חדרו לנוזל הקירור וזרמו עמו למאגר המים במבנה סמוך, שלא היה אמור להכיל חומרים רדיואקטיביים. ועדיין, העובדים לא הבינו עד כמה המצב חמור.

הצתה מאוחרת
רק כשלוש שעות לאחר התקלה המקורית הוכרז מצב חירום בתחנת הכוח, ואחרי עוד ארבע שעות הוחלט לפנות ממנה את כל העובדים שאינם חיוניים. במשך כמה ימים לא היה ברור מה בדיוק קרה לליבה וכמה חומר רדיואקטיבי השתחרר. לפיכך, גם העצות שניתנו לאוכלוסייה בקרבת התחנה היו מבולבלות ומבלבלות. לא היה פינוי כולל של תושבים, אבל נשים בהיריון וילדים קטנים – הקבוצה הרגישה ביותר – התבקשו לעזוב את האזור.

הדאגה העיקרית הייתה נוזל הקירור הרדיואקטיבי, שהתפשט כאמור למבנה סמוך. האחראים חששו כי המים החמים מתאדים והאדים הרדיואקטיביים נפוצים ברוח לכל עבר. בדיקות שנעשו בהמשך היום הראו שגזים רדיואקטיביים אכן השתחררו לאטמוספרה. התעורר גם חשש שהמים הרדיואקטיביים יזרמו לנהר, אך זה כנראה לא קרה.

למרבה המזל, מחקרים שנעשו לאחר מכן הראו כי לתאונה לא היו השפעות ארוכות-טווח על בני האדם ועל בעלי החיים סמוך לתחנה. כמות החומרים הרדיואקטיביים שהשתחררו הייתה קטנה למדי, כך שהאוכלוסייה באזור ספגה מנת קרינה שלא עלתה ככל הנראה על זו של צילום רנטגן, ולא גרמה לתחלואה גבוהה יותר באזור התחנה.

מן הפחם אל הפחת
באי שלושת המיילים הייתה החמורה ביותר מאז ומעולם במפעל גרעיני בארצות הברית. היא לא התפתחה לאסון כבד בעיקר משום שרוב החומר הרדיואקטיבי נשאר במבנה שנועד להכיל אותו, גם לאחר קריסת הליבה. לשם השוואה, בתאונה הגרעינית המפורסמת ביותר, שהתרחשה בתחנת הכוח בצ'רנוביל שבאוקראינה ב-1986, הפיצוץ הפתאומי והשרפה שפרצה פיזרו עשן רדיואקטיבי בכל הסביבה. חלקיקים רדיואקטיביים נמצאו לאחר מכן במרחק של אלפי קילומטרים ממקום הפיצוץ. לפחות 31 בני אדם מתו בתוך זמן קצר ממחלת קרינה, ובשנים הבאות עלה מספרם לאלפים.

התאונה באי שלושת המיילים העלתה לכותרות את נושא הבטיחות של תחנות כוח גרעיניות. הפגנות נגד אנרגיה גרעינית אורגנו ברחבי ארצות הברית, חלקן בהנהגת השחקנית ג'יין פונדה, שהייתה פעילה מאוד בנושא.

מה אומרים הנתונים? אין ספק שתאונה קשה, כמו זו שראינו בצ'רנוביל, עלולה לגרום לתוצאות הרסניות וארוכות טווח (אזור הכור בצ'רנוביל סגור עד היום). נוסף על כך, תחנות כוח גרעיניות מייצרות פסולת שיש לאחסן בצורה בטוחה – נושא סבוך בפני עצמו. עם זאת, כאשר משווים בין שיטות שונות לייצור אנרגיה, מתברר שאנרגיה גרעינית בטוחה יותר מאחרות. התמותה מאנרגיה גרעינית נמוכה בהרבה מאשר בייצור חשמל בשיטות קונוונציונליות, גם בשקלול כמויות האנרגיה המופקות. מבין הדלקים הרגילים (נפט, פחם וגז טבעי), פחם קטלני במיוחד, ומעריכים כי בארצות הברית לבדה מתים בכל שנה 14 אלף בני אדם רק מזיהום האוויר שהוא גורם. זאת עוד בטרם נביא בחשבון את התרומה להתחממות כדור הארץ – אנרגיה גרעינית עדיפה בהרבה על פחם ונפט מבחינה זו.

אז האם ההתנגדות לאנרגיה גרעינית מוצדקת, או נובעת מפחד קמאי ובלתי הגיוני? הוויכוח על כך נמשך לפחות 37 שנה, אך הראיות המצטברות בדבר הצורך לעצור את התחממות כדור הארץ עשויות להכריע את הכף. כמות החשמל המיוצרת בתחנות כוח גרעיניות כפולה כמעט מכמות החשמל המופקת כיום מאנרגיית אור שמש, מאנרגיית רוח ומאנרגיה גיאותרמית יחדיו (שיטות הידרואלקטריות מייצרות יותר חשמל, אך מוגבלות לאזורים מסוימים). נראה שלא נוכל להיגמל משימוש בדלקים מזהמים בלי תחנות הכוח הגרעיניות.

0 תגובות