144 שנים למותו של סמואל מורס, הצייר שפיתח את מכשיר הטלגרף, וגם את הקוד הקרוי על שמו

היום לפני – 2.4.2016

144 שנים למותו של סמואל מורס

יעל גרופר

מורס נולד בשנת 1791, בעיר צ'רלסטון שבמדינת מסצ'וסטס, ארצות הברית. אף שרובנו מכירים אותו כממציא קוד מורס, הוא היה גם צייר פורטרטים מוכשר וצלם חובב.

מורס למד פילוסופיה דתית, מתמטיקה ומדעי הסוסים באוניברסיטת ייל. במסגרת לימודיו שמע הרצאות על חשמל והחל להתעניין בתחום זה. לאורך כל שנות לימודיו התפרנס מכישרון הציור שלו, ובסיום לימודיו נסע להשתלם בציור בלונדון. כשחזר לארצות הברית השתקע בניו-יורק, התפרסם כצייר גדול, ייסד אקדמיה לאמנות ועמד בראשה.

בשנת 1825 הזמינה עיריית ניו-יורק ממורס דיוקן של המרקיז דה לפאייט, גנרל צרפתי שלחם לצד האמריקנים במלחמת העצמאות. המרקיז שהה בוושינגטון, ומורס צייר אותו שם. בעודו שוקד על הדיוקן, הגיע שליח על סוס ומסר לו מכתב מאביו שהודיע לו כי אשתו מחלימה ממחלה. למחרת הגיע שליח נוסף, ועדכן את מורס על מותה הפתאומי של אשתו. מורס יצא מיד לביתו בניו-הייבן, אך עד שהגיע, אשתו כבר נטמנה בקברה. מורס שבור הלב התאבל על אשתו ועל כך שלא היה מודע לבריאותה המידרדרת. בעקבות זאת החליט לחקור ולפתח אמצעי תקשורת מהירה למרחקים ארוכים.

שלוש בעיות עיקריות מנעו באותה עת העברה מהירה של מסרים למרחקים ארוכים. הראשונה הייתה מציאת מקור אמין וקבוע של חשמל, בעיה שנפתרה ב-1800 עם המצאת הסוללה. השנייה הייתה זיהוי זרם החשמל העובר מן המוסר למקבל – בעיה שנפתרה ב-1819, כאשר המדען הדני הנס כריסטיאן ארסטד (Ørsted) גילה את תופעת האלקטרומגנטיות, ההשפעה של זרם חשמלי על מגנט. המצאה זו פתרה את הבעיה מפני שהיווצרות זרם חשמלי יכולה להזיז מגנט ולגרום לצלצול פעמון או להזזת עט המשאיר רישום על נייר.

ב-1832, כאשר חזר ממסע באירופה, פגש מורס על סיפון האנייה את הרופא והמדען צ'רלס תומס ג'קסון (Jackson), שהציג בפניו את האלקטרומגנט. בעקבות שיחותיהם הבין מורס כי בעזרת האלקטרומגנט אפשר לבנות טלגרף חשמלי. עוד באנייה עיבד מורס את תכניתו, וכשחזר לארצות הברית לא שב למלאכת הציור. הוא הסתגר בבית מלאכה קטן ועמל במשך כמה שנים על פיתוח הטלגרף.

במהלך עבודתו על הטלגרף נתקל מורס בבעיה השלישית – הקושי להעביר אות חשמלי למרחק רב יותר מכמה מטרים, בשל דעיכתו לאורך חוט החשמל. פריצת הדרך שלו התאפשרה הודות לעזרתו של פרופ' לאונרד גייל (Gale) מאוניברסיטת ניו-יורק. השניים הוסיפו מעגלים חשמליים נוספים במרחקים קבועים לאורך חוט החשמל, וכך הצליחו להעביר מסר למרחק 16 קילומטרים.

אל מורס וגייל הצטרף במהרה צעיר נלהב בשם אלפרד וייל (Vail), שהתברך בכישורים טכניים מצוינים, בידע ולא פחות חשוב – בכסף. וייל עבד לצד מורס בפיתוח הטלגרף, אך זכה להכרה מועטה בהשוואה אליו. בניסוי שערכו בניו-ג'רזי בשנת 1838, הדגימו לציבור בפעם הראשונה את יכולותיו של הטלגרף. צוות הממציאים השתמש באבטיפוס של הטלגרף כדי להעביר מסר בין תחנות שנמצאו במרחק 3 קילומטרים זו מזו. המסר היה "המתאזר בסבלנות לא ינחל תבוסה".

ועדיין ניצבה בפני הממציאים בעיה נוספת: כיצד לקודד מסרים כסדרות קצרות של אותות חשמליים. מורס יצר צופן שימושי, והמצאה זו הנציחה את שמו לדורי דורות. כל אות מוצפנת בסדרה של איתותים קצרים (נקודות) או ארוכים (קווים), שבעזרתם אפשר להעביר במהירות מסרים ארוכים ומורכבים. המסר המפורסם ביותר בקוד מורס הוא הקריאה לעזרה S.O.S, המורכבת משלוש נקודות, שלושה קווים, שלוש נקודות: • • • - - - • • •, ואשר הייתה בשימוש במשך שנים רבות. 

0 תגובות