היום לפני: אציל, פילוסוף, משורר ומדען פורץ דרך

"ההבנה האנושית איננה אור קר, אלא מקבלת עירוי מן הרצון ומן הרגשות; ומכאן נובעים מדעים שאפשר לכנותם 'מדעי משאלת הלב'. כי הדבר אשר ירצה האדם להאמין באמיתותו, בו יהיה נכון להאמין ביתר שאת".

כך נימק סר פרנסיס בייקון בן המאה ה-16 את הסיבה לכך שמדע מהימן חייב להתבסס על התחקות אחר חוקי הטבע, ולא על הפילוסופיה, הדת או המוסר – כלומר לא על הסקת מסקנות מתוך גבולות החשיבה האנושית. הוא טען שאי אפשר לנתק את מחשבת האדם באופן מוחלט מרגשותיו ומרצונותיו. לכן התנגד נחרצות להיגיון הדדוקטיבי – הסקה מן הכלל אל הפרט, וטען כי הדרך היחידה להתחקות אחר האמת היא לאסוף נתונים על ידי התבוננות בטבע וביצוע ניסויים, ועל סמך ממצאיהם לנסח חוקים אוניברסליים. מכאן הוא נחשב לאבי השיטה האינדוקטיבית, העוסקת במציאת חוקיות מתוך מקרים פרטיים.

בייקון נולד ב-1561 ביורק שבאנגליה, למשפחת אצולה המקורבת לחצר המלכה. אביו, ששירת כשומר החותם של המלכה, הנחיל לילדיו עקרונות מוסר נוקשים ונאמנות עזה למוסד המלוכה. פרנסיס, הבכור מחמישה בנים, למד משפטים בקיימברידג'. ב-1576 התקבל ללשכת עורכי הדין וב-1584 זכה במושב בפרלמנט בלונדון.

בייקון הקדיש את רוב חייו לשירות המדינה ולקידום רעיונות פוליטיים וחברתיים בפרלמנט. על שירותו הנאמן, שכלל בין השאר חשיפת מזימות בגידה במלכה אליזבת הראשונה וסיכולן, הוא זכה בכבוד רב וטיפס במעלה דרגות האצולה. במאה ה-16 יריבויות, תככים והתנקשויות בחצר המלוכה היו דבר שכיח, והתנגדויותיו של בייקון לדרך הנהוגה בפוליטיקה, במוסר ובמדע היו כרוכות זו בזו. בחירתו בדרך הזו קוממה עליו מתנגדים רבים והוא שילם עליה מחיר פוליטי כבד.

בייקון לא היה "מדען" במובן המודרני של המילה, אך כבר בתחילת דרכו המקצועית חלק על המתודות המדעיות המקובלות של תקופתו. חשוב לזכור שהחלוקה המקובלת כיום בין הדיסציפלינות המחקריות נולדה הרבה יותר מאוחר, ובייקון עסק בחקר הטבע הדומם, הצומח והחי וראה בהם מכלול אחד. בעוד שעבודתו בפילוסופיה של המדע תועדה היטב במכתביו ובניירות עמדה שכתב, מחקריו על תופעות טבע כמו חום, קור ותנועה מוזכרים רק מעט מאוד בכתביו, כדוגמאות הממחישות את הצורך במחקר המבוסס על עובדות וניסויים.

ידע הוא כוח. אחד מספריו של בייקון | מקור: ויקיפדיה

כבר ב-1597, באחד מחיבוריו הרבים, כתב בייקון כי "הידע עצמו הוא כוח", בניסיונו להבליט את החשיבות של רכישת הידע מתוך הטבע והצורך להבין את הטבע ולציית לו, לרווחת האנושות. לדידו, האנושות צריכה להתייחס למדע ככלי שמטרתו לסייע בגילוי העולם, בהדברת מחלות ובשיפור חיי אדם, ולא כשיטה לאישוש הנחות קיימות. לטענותיו היו השלכות מרחיקות לכת לא רק לתחום המדע אלא גם בכל הנוגע לסמכות ושליטה, משום שהוא היה בין הראשונים שהציעו ליטול מהדת ומהכנסייה סמכויות פוליטיות ולהעבירן לידי הפרט.

ב-1613, מונה בייקון לפרקליט הראשי. למרות התנגדותם של חברי פרלמנט הוא המשיך ליהנות מאהדתו של המלך ג'יימס הראשון, וב-1618 מונה לשר המשפטים. בשיא הקריירה המדינית שלו זכה בייקון בכמה תארי אבירות ובמעמד הבכיר של יועץ המלך, אך צחוק הגורל הכתיב שפרישתו מהחיים הפוליטיים והציבוריים ב-1621 תבוא דווקא בעקבות האשמות בקבלת שוחד והדחה מהפרלמנט. לאחר שהודה במיוחס לו, ועונשו הומתק במחיר אובדן תאריו הרבים, התפנה בייקון, שכעת כבר לא היה "סר פרנסיס", לאהבתו השנייה – לימודיו ומחקרו המדעי.

שאיפתו להביא לעתיד טוב יותר לכלל האנושות לא משה כנראה מעיניו של בייקון גם בשאר תחומי פעילותו, שכללו בין השאר כתיבת סיפורת, מחזאות והובלת "חברת המשוררים" הלאומית. יש הטוענים כי בייקון עצמו היה זה שכתב חלק נכבד ממחזותיו המפורסמים של ויליאם שייקספיר, והיסטוריונים הסבורים כך חלוקים בשאלה אם עשה את זה בעצמו או בעזרת משוררים אחרים. אחת הסיבות למחלוקת היא אמונתו של בייקון כי עבודת צוות של עמיתים היא השיטה המוצלחת ביותר למקסם את היצירתיות בכל תחומי הפעילות האנושית.

נאמן לשיטתו, בייקון מת ב-1626 בעקבות אחד מניסוייו המדעיים. מאחר שהיה נחוש להבין את השפעת הקור על תהליך הרקבון של הבשר, הוא התקרר מאוד במהלך שהות ממושכת בשלג והלך לעולמו מסיבוך של דלקת הסימפונות (ברונכיטיס).

לאחר מותו מומשו כמה מרעיונותיו הבולטים בתחום המדע ובמדע המדינה. השפעתו העיקרית הייתה על הקהילה המדעית, שאימצה בהמשך את עמדתו האיתנה בנוגע לחשיבות הקידמה במדע והצורך בשיטתיות ובמתודולוגיה מסודרת במחקר המדעי. לפי שיטתו למחקר עמיתים שיתופי נוסדה בלונדון ב-1662 "החברה המלכותית לשיפור ידיעת הטבע" (The Royal Society), האגודה המדעית הקדומה ביותר שעדיין פעילה. במשך השנים היו רבים מגדולי המדענים חברים במוסד הזה, ביניהם אייזק ניוטון, צ'רלס דרווין, סטיבן הוקינג, ודורותי הודג'קין.

הגותו החברתית והפוליטית השפיעה על מדינאים ופילוסופים בני התקופה ועיצבה את חשיבתם של גדולי ההוגים, כגון ג'ון לוק, (Locke) ג'ורג' ברקלי (Berkeley) דיוויד יום (Hume), ג'ון סטיוארט מיל (Mill), ברטרנד ראסל (Russel) ועוד.

גם כיום, במרחק של מאות שנים, רעיונותיו המהפכניים של פרנסיס בייקון מהדהדים במסדרונות מכוני המחקר. שאיפתו לחשוף את אמת הקיום האנושי בלי מגבלות היותנו בני אנוש עדיין מציבה אתגר ראוי לדורות הבאים. בייקון פתח בפני האנושות את דלתות הנאורות, הגן בחירוף נפש על עקרונות המהפכה המדעית ועודד אותנו להטיל ספק ולעולם לא לחדול לשאול שאלות.