תאי דם לבנים (לויקוציטים) הם המוציאים לפועל של התגובה החיסונית. הם סורקים את הגוף בחיפוש אחר פולשים או אותות קריאה של תאים לבנים אחרים (כימוקינים). כשתא דם לבן נתקל בכימוקין הוא עובר שינויים שמאפשרים לו לנוע בעקבותיהם עד לאתר הדלקת, שם נדרשת נוכחותו.
קטע הקומיקס שלפנינו מתאר באופן סכמטי ומשעשע את קורותיו של לויקוציט בנתיב הכימוקינים. לצפייה בקומיקס בהגדלה, לחצו על התמונה.
מאייר: דני קרמן. פורסם בכנס "שירת חייו" לזכר פרופ' עופר לידר ז"ל
נדידת תאי דם לבנים מאפשרת להם להגיע במהירות וביעילות לאתר הדלקת ולטפל בפולשים החיצוניים שחדרו לגוף או בתאים הסרטניים. כשתא דם לבן פוגש בגורם מזיק שהוא יודע לזהות (ראו הסבר מפורט על כך בכתבה "התגובה החיסונית הנרכשת"), הוא עובר תהליך של שפעול ומתחיל לשחרר כמויות גדולות של הורמון מקבוצת הכימוקינים (קבוצת הורמונים ממשפחת הציטוקינים האחראים על תנועת תאי דם לבנים).
תאי דם לבנים שונים מייצרים כימוקינים שונים בהתאם לתאים שהם רוצים לגייס ובהתאם לאיום שבו נתקלו. הכימוקינים הללו מתפזרים מאתר המפגש (אתר הדלקת) והלאה לכיוון הרקמות השכנות וכלי הדם ומשם עובר אל זרם הדם. ככל שמתרחקים מאתר הדלקת, ריכוז הכימוקינים יורד – מרכיב חשוב ביכולת של תא הדם הלבן לזהות את מקום הדלקת.
תא דם לבן שנתקל בכימוקין הזה בזרם הדם עובר שפעול ומבטא קולטנים מיוחדים שיאפשרו לו בהמשך להידבק אל דופן כלי הדם ולא להמשיך להסחף בזרם. במקביל, כלי הדם הסמוכים לאתר הדלקת מזהים את הכימוקינים ומבטאים גם הם חלבונים מיוחדים בשם אינטגרינים, שמטרתם לסמן לתא הדם המשופעל את אזור הכניסה הקרוב ביותר לאתר הדלקת ולעזור לו להידבק אליהם עם הקולטנים החדשים שלו.
תא הדם הלבן נקשר לאינטגרינים ובתהליך לא פשוט נדחק בין תאי דופן כלי הדם (אנדותל) ומשתחרר בצדם השני (ראו הסבר מפורט בסרטון המרהיב על המנגנון שמאחורי תנועת תאי דם לבנים) שם הוא מתחיל לנוע בעקבות הכימוקינים, שריכוזם הולך ועולה ככל שהוא מתקרב לאתר הדלקת. כשהוא מגיע לבסוף לאתר המטרה הוא ממלא את התפקיד שבשבילו הוא הגיע: הפרשת נוגדנים, שפעול תאים נוספים, בליעת הפולש, חיסול התא הסרטני וכו'.
בעזרת המגוון הגדול של הכימוקינים שמפרשים תאי הדם הלבנים השונים יכולה מערכת החיסון לשלוט בתנועת תאי הדם הלבנים בתפקידיהם השונים, בין אם במעבר בין קשרי הלימפה בסריקה אחר פולשים ובין אם בגיוס בהול שלהפ לאתר הדלקת. זיהוי הכימוקינים השונים הוא ספציפי מאוד, כדי למנוע מצב שבו תא לא מתאים יגויס למקום הלא נכון ויגרום נזק.
ארז גרטי
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
