במחלת הסרטן, בקרת החלוקה של אחד התאים בגוף אובדת והוא מתחיל להתחלק ללא שליטה. אם מערכת החיסון לא מצליחה להשמיד אותו בזמן, התא הפגום ייצור בהדרגה צבר תאים גדול שנקרא "גידול".
כדי ליצור מצב סרטני צריכים להתקיים יחד כמה תנאים וכמה מוטציות גנטיות בתא. מנגנוני הבקרה שתפקידם למנוע חלוקה בלתי מבוקרת צריכים לכבות, התהליכים הגורמים להזדקנות ולמוות מתוכנן של תאים מתהפכים והגידול הסרטני לומד לגייס לצרכיו את משאבי הגוף ואת התאים הבריאים שבסביבתו. בשלבים מתקדמים יותר הגידול שולח גרורות לאיברים נוספים בגוף: תאים סרטניים ניתקים מהגידול המרכזי, נעים בזרם הדם ומתיישבים באזורים אחרים בגוף, שם הם ממשיכים להתחלק ויוצרים גידול חדש.
התאים הסרטניים ניזונים בהתחלה מאותם כלי דם שמזינים את התאים הנורמליים ברקמה. אך כאשר הגידול גדל כלי הדם הקיימים אינם יכולים לספק די חמצן וחומרי מזון לכל תאי הגידול, ובמיוחד לא לאלו שנמצאים בעומקו. כדי שיוכל לגדול מעבר לרמה מסוימת, הגידול הסרטני חייב "לשכנע" את הגוף ליצור כלי דם חדשים שיזינו אותו ויאפשרו לו לשלוח גרורות.
כדי לעשות את זה, הגידול הסרטני מפריש "גורם גידול וסקולרי-אנדותלי" (VEGF) – חומר שמעודד יצירת כלי דם חדשים בגוף, ו-PLGF שגורם שינויים בכלי הדם. במצב תקין, ה-VEGF גורם ליצירת כלי דם במהלך ההתפתחות העוברית, אחרי פציעה שגרמה נזק לכלי הדם הקיימים או כדי לפתור חסימה שנגרמה לכלי דם קיימים. בסרטונים שלפנינו נראה איך הגידול הסרטני מנצל את ה-VEGF וה-PLGF לצרכיו ונעמוד על אחת הדרכים שבהן הרפואה מנסה להתמודד עם הבעיה.
הסרטון והכתבה נועדו לתת אינפורמציה מדעית למטרות חינוכיות בלבד ואין לראות בהן המלצה לטיפול או לשיטה כלשהם. המידע שבאתר אינו תחליף לייעוץ רפואי ואין להשתמש במידע שבו כשיקול להעדפת טיפול זה או אחר.
הסרטון תורגם בידי צוות דוידסון אונליין. הופק במסגרת פרויקט Science@Work של מכון המחקר VIB בבלגיה.
All rights for this video are reserved to www.vib.be.
הסרטון הופק עבור חברת Roche ותורגם בידי צוות דוידסון אונליין
הטיפול בשלב גיוס כלי הדם (אנגיוגנזה) נחשב דרך עקיפה לטפל בסרטן. במקום לפגוע ישירות בתאים הנגועים, פוגעים בהם בעקיפין על ידי כך שמונעים מהם אספקת דם ולכן מרעיבים אותם. מדובר בטיפול כללי שפוגע ביצירת כלי דם בכל הגוף, אך ההנחה היא שבאזור הגידול הגיוס של כלי הדם גדול משמעותית מאשר בשאר הגוף, מאחר שהגידול מתחלק ללא שליטה, בעוד שבשאר הגוף הפגיעה תהיה זניחה.
הטיפול נעשה באמצעות נוגדנים, מאחר שהם יודעים להיקשר באופן ספציפי לחלבון המטרה ולא לחלבון אחר. כשמקשרים נוגדנים לחלבון המעורב באנגיוגנזה, מוציאים אותו מכלל פעולה וכך עוצרים את האנגיוגנזה. כתוצאה מכך מפסיקים להיווצר כלי דם סביב הגידול ולכן מרעיבים אותו ומקשים עליו לגדול בתקווה שכך מערכת החיסון תוכל להתמודד איתו בהצלחה. הנוגדנים מופקים במערכת תאים שמקורה אינו אנושי ומופרדים משאר החומרים שמפרישים התאים, על מנת שיהיה ניתן להזריקם לבני אדם.
אחת הסכנות בהחדרת חלבונים זרים כמו נוגדנים לגוף נובעת מכך שמערכת החיסון עלולה לתקוף את הגורם הזר. כשמדובר בטיפול חד-פעמי וקצר, אין לפעמים בעיה להשתמש בחלבון שמערכת החיסון יודעת לזהות, אך בתרופות כמו נוגדן אנטי-VEGF, שחולים מקבלים לפרקי זמן ארוכים, התגובה החיסונית נגדו עלולה לגרום נזק. על כן הנוגדן עובר במקרים כאלה תהליך של "הומניזציה" שבו גורמים לו להיות דומה לנוגדנים שגוף האדם מפיק באופן טבעי ומערכת החיסון אינה פועלת נגדם.
באמצעות שיטות גנטיות כמו רקומבינציה של דנ"א אפשר לגרום לתאים לייצר נוגדן שזהה ברובו לנוגדן האנושי, פרט לכמה אזורים שחיוניים לקשירה שלו ל-VEGF. ככל שהנוגדן דומה יותר לנוגדנים אנושיים, כך קטן הסיכוי שמערכת החיסון תזהה אותו כגורם זר ולכן משתדלים שיהיו בו כמה שפחות אזורים שמקורם חורג מהרצף הגנטי האנושי.
שאלה לדיון
מערכת החיסון יודעת להתמודד עם תאים סרטניים על ידי זיהויים וחיסולם. מדוע בכל זאת מתפתח גידול?
