אברון גולג'י זוהה על ידי החוקר קמיליו גולג'י בשנת 1898. לגולג'י יש שני תפקידים עיקריים – לעשות את העיבוד האחרון של החלבונים לאתרי המטרה שלהם וכמו כן למיין אותם לפי אתרי המטרה ולשלוח אותם אליהם. התפקיד השני זיכה את הגולג'י בכינוי "משרד הדואר של התא". הסרטון שלפנינו מתאר באופן מופשט את תפקידיו העיקריים של האברון.
הגולג'י הוא למעשה התחנה האחרונה בתהליך העיבוד של חלבונים חדשים. החלבון עובר בו עיבודים אחרונים, כגון הוספת עצים סוכריים, ונשלח לאתר המטרה על פי רצף האות המוטמע בו. רצף האות הוא רצף של חומצות האמינו האחרונות בחלבון, שמשמשות כמעין "מוקד" שמעיד על אתר המטרה של החלבון – למשל המיטוכונדריה, הגרעין, או ממברנת התא. לכל איבר מטרה יש אות אופייני משלו.
כפי שראינו בסרטון, הגולג'י מורכב מארבעה מדורים הנקראים ציסטרנות. בכל מדור כזה מתרחשים תהליכי עיבוד או מיון שונים של החלבון. המדורים האלה אינם קבועים במקומם אלא ניידים ותכולתם משתנה לפי מקומם היחסי זה כלפי זה. הציסטרנה הראשונה נוצרת מווסיקולות שמגיעות מהרשת האנדופלסמטית. וככל שהיא מתקדמת, החלבונים שהגיעו אליה משתנים בהתאם לעיבוד שהם עוברים, עד שהאחרונה "מתפוררת" לווסיקולות שנשלחות לאתרי המטרה שלהן. התהליך הזה נקרא "התבגרות הציסטרנות".
כעת נשאלת השאלה – אם החלבונים שעוברים עיבוד נשארים בציסטרנות, איך האנזימים בציסטרנות משנים את ייעודם בהתאם למקומה של הציסטרנה? כלומר איך כל ציסטרנה ממלאת את ייעודה בזמן הנכון ומדוע לא כל החלבונים עוברים עיבוד מלא כבר בציסטרנה הראשונה? התיאוריה המקובלת כיום היא שהאנזימים נשלחים בווסיקולות נגד כיוון תנועת הציסטרנות (כלומר אחורה). כשהאנזימים סיימו את תפקידם בציסטרנה מסוימת, הם נשלחים אחורה לציסטרנה שמאחוריהן.
