ב-23 בדצמבר 2014 התפרסם בעיתון "הארץ" מאמר ביקורת של דורון קורן על ספר לימוד לביולוגיה לכיתה י"א. הטענה העיקרית של מחבר המאמר נגעה לצורת הלימוד האפרורית לכאורה של הנושא בספר, אבל לצד זאת הוא מתח ביקורת על ההסתמכות של כותבת הספר על תורת האבולוציה.
כשמבקשים לתקוף תיאוריה מדעית מבוססת מוטב לעשות את זה בהרבה ענווה. תורת האבולוציה היא אחת התיאוריות המדעיות היותר מבוססות שקיימות במדעי החיים, והיא מתבססת על כמות אדירה ומגוון עצום של עדויות משלימות שמחזקות זו את זו. היא זוכה לתמיכה רחבה בקהילה המדעית ונחשבת לתיאוריה היחידה שמספקת הסבר מדעי להתפתחות המינים בכדור הארץ, ולמעשה ניתן להתייחס אליה כאל תאוריה חזקה לא פחות מתורת היחסות של איינשטיין וחוקי התנועה של ניוטון.
קורן תהה בין השאר במאמרו מדוע הספר קורא לשימור בעלי חיים ובאותה נשימה מציג אירועי הכחדה כדבר טבעי.
אירועי הכחדה הם בהחלט חלק בלתי נפרד מהתפתחות החיים, אך יש להם מחיר כבד – הפרה של האיזון האקולוגי ויצירת איזון אקולוגי חדש. אפשר להשוות את זה לרעידת אדמה, שיכולה להרוס עיר שלמה ולפנות מקום לעיר חדשה וטובה יותר. האם רעידת אדמה היא דבר טבעי? כן. האם נרצה ליזום רעידות אדמה בשביל לשפר את מתאר הערים שלנו? לא ולא.
המחבר מציין גם שקיימים לא מעט מינים שאינם מוכרים לאדם ותוהה אם ייתכן שחלק מ"שלבי הביניים" האבולוציוניים שייכים לבעלי חיים שנכחדו לכאורה, אבל למעשה שרדו ופשוט לא מצאו אותם.
התופעה הזאת בהחלט קיימת ונקראת "מאובנים חיים". אין סיבה שבעל חיים קדום לא ישרוד בלי לעבור שינויים גדולים בשעה שצאצאיו יתפתחו במשך הזמן למינים אחרים. אפשר לראות את זה קורה אצל דגים מסוימים, מדוזות ועוד. ייתכן שיש בעלי חיים קטנים (בעיקר חרקים), ציפורים אקזוטיות ממעבה הג'ונגל ודגים מקרקעית האוקיינוס שלא נמצאו עד כה ולא אופיינו, אבל לצדם יש לא מעט יצורים שנאסף עליהם תיעוד מאובנים עד לנקודה מסוימת בהיסטוריה ואחריה כבר אין שום עדות לקיומם, כך שרוב הסיכויים שהם אכן נכחדו ושהם אינם מסתתרים בפינה נסתרת כלשהי בעולם. דוגמה אחת בולטת היא הטירנוזאורוס רקס. אם הוא לא נכחד, איפה הוא מסתתר היום?
מאובן חי – Horseshoe Crab | צילום: אמנדה, ויקיפדיה
בהמשך מתחיל קורן להיכנס לטווחי הזמנים שעומדים לרשות האבולוציה בהתפתחות המינים מהיצור החי הראשון ועד לאדם. הוא מתחיל מסקלת הזמן המלאה העומדת לרשותנו מאז התפתחות התא הראשון – 3.8 מיליארד שנה – ומחלק אותה למקטעים של 38 אלף שנה שאותם הוא מגדיר "פרקי זמן לשינוי אבולוציוני". התוצאה המתקבלת היא מאה אלף שינויים, ולטענתו זה מספר נמוך מדי בשביל להסביר את מגוון המינים הקיים היום.
לטענה הזאת יש כמה כשלים: הראשון הוא ההנחה התמוהה שקצב השינוי אחיד וש-38 אלף שנה הם פרק הזמן הדרוש לשינוי אבולוציוני יחיד. איך נגדיר שינוי אבולוציוני? מוטציה בודדת? התמיינות למין חדש? הופעת מערכת ייחודית? לא ברור. על כל פנים, אם נסתכל על יצורים חד-תאיים נראה שפרק הזמן שנדרש להם לעבור שינויים אבולוציוניים משמעותיים עומד על שבועות ספורים, ואנו מרגישים זאת היטב בזני החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה.
אצל חרקים פרק הזמן ארוך יותר ועומד על בין חודשים לשנים ספורות, ומעיד על כך היטב פיתוח העמידות לחומרי ההדברה. אחת הדוגמאות היפות ביותר המתועדות היא התפתחות שסתום חדש במעי הלטאות, שנוצר כחלק מהתאמה לתפריט צמחי בתוך פרק זמן של עשורים בודדים.
השסתום הזה לא היה 40 שנה קודם | צילום: מתוך מאמר של Anthony Herrel ועמיתיו מכתב העת PNAS (גליון 105, 12)
דבר נוסף שהמחבר מתעלם ממנו הוא העובדה שהתפתחות המינים השונים התרחשה במקביל, היו המון מינים של בעלי חיים שחיו בתקופות מקבילות, התרבו במקביל, חלקו את המטען הגנטי שלהם ואת תכונותיהם המוצלחות והפחות מוצלחות ושיתפו מידע גנטי על ידי הזדווגות. האבולוציה איננה טור חשבוני שמוביל מחיידק יחיד לאדם יחיד, אלא עץ גדול ומסועף.
כאן חותם קורן את הביקורת שלו על תורת האבולוציה ומציע פתרון "הוגן" לטענתו – ללמד גם בריאתנות במסגרת לימודי המדעים. הופתעתי לגלות שזה כל מה שיש לו נגד אבולוציה. תמוהה העובדה שהוא מבקש לנפנף בעזרת טיעון חלש את אוסף הראיות העצום שתומך בתורת האבולוציה, ובלי להתבלבל הוא מגדיר אותה "תיאוריה רעועה" וגורס שייתכן שהרוב המוחץ של הקהילה המדעית טועה.
הפשרה שהוא מציע היא לא פחות מאסון חינוכי. בשיעורי מדעים צריך ללמד מדע, כלומר הסברים מגובים בראיות מדעיות אמיתיות. לא ספקולציות, לא היסקים לוגיים, אלא ראיות קשות – מאובנים, מידע גנטי, מידע פיזיולוגי, תופעות אקולוגיות, מידע שהתקבל מניסויים, תחזיות שהתממשו ועוד. מה שקורן מציע ללמד בשיעורי המדעים איננה תיאוריה שניתנת לבחינה, מדידה או הוכחה, והראיות הקיימות כיום לא רק שאינן תומכות בה, אלא אפילו מחלישות אותה.
איך יסביר המחבר תופעה שבה מבנים בגוף שלנו נראים כאילו תוכננו בצורה רשלנית מאוד וחסרת היגיון הנדסי, אבל בצורה סבירה בהחלט אם מדובר בתהליך הדרגתי של טלאי על טלאי? איך הוא יסביר את ההתאמה המובהקת בין אילן היוחסין המתקבל מהמאובנים לבין זה שמתקבל מדמיון גנטי? כיצד יסביר את החיזוי של מציאת מאובנים של "חוליות חסרות" על סמך מודלים אבולוציוניים חישוביים? ואיך יסביר את השוני הגנטי העצום בין הפרטים בתוך האוכלוסייה? הרי גם על פי הבריאתנים כל האנושות התחילה מזוג אנשים יחיד?
מסלול עצב בית הקול (בשחור) של ג'ירפה. תכנון הנדסי, או טלאי על טלאי? | תרשים: Vladimir V. Medeyko, ויקיפדיה
אם כך, ייתכן שיש צדק בביקורת הפדגוגית של קורן על אופן הצגת התכנים בספרים – על כך ישפטו מומחי חינוך. אבל בשביל להפריך את תורת האבולוציה הוא יצטרך הרבה יותר מהטיעונים הקלושים שהביא.
למידע נוסף על תורת האבולוציה ראו אשכול כתבות וסרטונים שהכנו. אתם מוזמנים גם לשאול (ולהקשות) בתגובות למטה.
ד"ר ארז גרטי
מכון דוידסון לחינוך מדעי
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
הכתבה היא חלק ממדור "יש מקום לספק" העוסק בכשלים בעיסוק התקשורתי בסוגיות מדעיות. אין לראות בה כל הבעת עמדה לגבי הנושא שבו המאמר המקורי עוסק, אלא רק על אופן העיסוק שלו במדע.
