מחסור במגנזיום במים עלול לגרום לעלייה בתמותה מהתקפי לב, אז מדוע לא מוסיפים מגנזיום למים מותפלים?
בחדשות ערוץ 2 שודרה השבוע כתבה הטוענת כי מחקר ישראלי חדש קובע ששימוש במים מותפלים גורם לעלייה בתמותה ממחלות לב. המחקר עצמו טרם פורסם בכתב עת מדעי ולכן הכתבה התבססה על סיפור שהתפרסם באתר של "זווית" – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה ועל ראיון עם אחד מעורכי המחקר, פרופ' יונה אמיתי מאוניברסיטת בר אילן.
מים מותפלים הם מים מלוחים, בדרך-כלל מי ים, שבהם הפרידו בין המים לבין המלחים והחומרים האחרים המומסים בהם כדי לקבל מים הראויים לשתייה. הם קיבלו את שמם מאחר שמים בלי מלחים מומסים הם חסרי טעם – תפלים.
בישראל תהליך ההתפלה עוזר להתמודד עם הבעיה התמידית של מחסור במים שפירים (מים מתוקים) בארצנו היבשה. כיום מותפלים בישראל כ-600 מיליון מטרים מעוקבים של מי ים בשנה ועל פי חברת "מקורות" כ-75% מהמים בבתים בארץ הם מים מותפלים. עם זאת, נראה שככל שעולה השימוש במים מותפלים כמי שתייה מתגלות עוד ועוד בעיות בריאותיות הקשורות למחסור במינרלים במים, כגון מגנזיום, פלואוריד או יוד.
כבר לפני שש שנים התריע משרד הבריאות כי אי הוספת מגנזיום למי השתייה המותפלים תגרום לעלייה בתמותה בשל התקפי לב, ואף העריכו כי מספר המתים מסיבה זו יגדל ב-250 בשנה. הערכת המשרד נבעה מכך שמחסור במגנזיום הוא גורם סיכון למחלות לב וכלי דם, שמים הם מקור חשוב של מגנזיום לאוכלוסייה ושבמים מותפלים חסר המגנזיום שקיים באופן טבעי במים שפירים.
כדי למנוע את העליה בתמותה המליץ המשרד להוסיף מגנזיום למים המותפלים, אך משרד האוצר ורשות המים התנגדו לכך – בעיקר מסיבות כלכליות. רשות המים אף טענה בתגובה לכתבה בחדשות 2 כי הוספת מגנזיום למים היא כפייה של טיפול על כלל האוכלוסייה.
המחקר החדש של חוקרים מאוניברסיטת בר אילן ומבית החולים שיבא הראה כי באזורים בארץ שבהם שותים מים מותפלים, חלה עלייה במספר המתים מהתקפי לב, בהשוואה לאזורים שמקבלים מים ממקורות טבעיים. לפני עידן ההתפלה לא היה הבדל בין האזורים בתמותה מהתקפי לב.
על פי הפרסומים בתקשורת, מדובר במחקר תצפיתי, שיכול למצוא מתאם בין תופעות, אך אינו מאפשר לבדוק אם יש קשר סיבתי ביניהן. למרות זאת, החוקרים סבורים כי הסיבה להבדלים בשיעורי התמותה בין האזורים היא מחסור במגנזיום, שכאמור קשור למחלות לב וכלי דם. החוקרים אף בדקו את ריכוז המגנזיום בדמם של 211 חולים מאזורים שונים ומצאו, כצפוי, שריכוזו בדם נמוך יותר אצל חולים מהאזורים שמקבלים מים מותפלים.
לדעת החוקרים, המחסור במגנזיום במים המותפלים עלול להשפיע גם על ריכוז המגנזיום בתוצרת החקלאית וכך להקטין את החשיפה למגנזיום דרך מזון. אפשרות כזו סבירה פחות מכיוון שקל להבחין במחסור במגנזיום בצמחים ואפשר להשלים אותו בקלות באמצעות דישון.
תוצאות המחקר יוצגו רק בשבוע הבא בכינוס בתל אביב ורק אז נוכל ללמוד עליו יותר ולבחון את איכותו ואת חוזק ממצאיו. צוות החוקרים מקווה שפרסום התוצאות יעודד הוספת מגנזיום למים המותפלים, מהלך שעשוי להציל חיי אדם.
