לקריאת הכתבה

חיסון סביל

כולנו מכירים חיסונים כזריקה מכאיבה שנועדה למנוע מחלות או לרפא אותן. קיימים שני סוגים של חיסונים – חיסון פעיל (אקטיבי) שמורכב מחיידקים או וירוסים מוחלשים, וחיסון סביל (פסיבי) שמבוסס על הזרקת נוגדנים מוכנים כתגובה מיידית למחלה או לרעלן. הסרטון שלפנינו מציג בקצרה את החיסון הסביל.
 

 

חיסון סביל נועד לתת מענה מהיר למחלה שמתפשטת בגוף בקצב מהיר או לרעלן מסוכן שחדר לגוף, למשל עקב הכשת נחש או רעלן שמפריש חיידק פולש. הנוגדנים המוזרקים לגוף פועלים ישירות נגד מחולל המחלה – וירוס, חיידק או רעלן – ונקשרים אליו כדי להקל על תאים בולעניים ומערכת המשלים לזהות אותו.

היתרון הבולט של החיסון הסביל הוא מהירות התגובה, משום שהחיסון "עוקף" את תהליך התגובה החיסונית שעלול לארוך מספר ימים ומגיע ישירות לתוצר – הנוגדן. מדובר בפתרון טוב במקרה שבו אין לנו די זמן ללמד את המערכת החיסונית לייצר בעצמה את הנוגדנים נגד מחולל המחלה.

החיסרון הוא שהנוגדנים הללו מתפרקים בשלב מסוים בלי שהגוף לומד לייצר נוגדנים חדשים מאותו סוג, על כן דרושות עוד כמה מנות עד שהגוף לומד לייצר את הנוגדנים בעצמו או משתלט על המחלה. חיסרון נוסף הוא שהגוף לא לומד לייצר את הנוגדנים, ולכן החיסון לא נכנס לזיכרון המערכת החיסונית ובעת הצורך האדם שקיבל אותו עשוי להיפגע שוב על ידי אותו פולש מסוכן.

מצב נוסף שעלול להיווצר הוא שהגוף עלול לזהות את החיסון עצמו כמחולל מחלה ולפתח נגדו נוגדנים. בטווח הקצר זה לא יורגש (תהליך פיתוח נוגדנים אורך כמה ימים) והחולה יתגבר על המחלה, אך במקרה שמחולל המחלה יחזור והחולה יקבל חיסון חוזר עם אותם נוגדנים, הגוף עלול להגיב בצורה חריפה נגד החיסון עצמו.

הנוגדנים שמוזרקים בחיסון סביל נלקחים על פי רוב מחיה שחוסנה נגד המחלה, כמו סוס או חזיר. חלב אם אנושי מכיל אף הוא נוגדנים שמועברים לתינוק כחיסון סביל.