סרולוגיה היא מדע העוסק בבחינת נסיוב הדם, הקרוי גם סרום, שהוא למעשה נוזל הדם יחד עם החלבונים שאינם מעורבים בקרישת דם. על מנת לקבל את הנסיוב, קרישי הדם והתאים הנמצאים בדם מופרדים מהנוזלים באמצעות צנטריפוגה - מכשיר שמסובב את המבחנות כל כך מהר, שכוח הכבידה מאיץ את השקיעה של חומרים בעלי מסה שונה. באמצעות הצנטריפוגה נותר בדגימה הנוזר ובו החלבונים, האלקטרוליטים והנוגדנים.

אחת הבדיקות השימושיות ביותר במחקר ואבחון רפואי בתחום הסרולוגיה היא נקראת ELISA, קיצור של enzyme-linked immunosorbent assay. בדיקה זו נועדה לגלות חומר כלשהו בדמו של הנבדק באמצעות קשירה של נוגדנים הספציפיים לאותו חומר, או נוגדנים בדמו של הנבדק באמצעות קשירתם לחלבון הספציפי נגדו הם מיועדים.

הסרטון מסביר על שיטת ה-ELISA וכיצד היא פועלת:

זיהוי של נוגדנים ואנטיגנטים

אחד מהשימושים העיקריים בבדיקת ELISA הוא חיפוש אחר נוגדן או אנטיגן בנסיוב. אנטיגן הוא חלבון אליו נקשרים נוגדנים, ונוגדנים הם מבנים חשובים של מערכת החיסון שמסוגלים לאתר מגוון רב של אנטיגנים. כשלעצמה, תוצאות בדיקות ה-ELISA הן תוצאות שנחשבות איכותיות, ולא כמותיות, כלומר, התוצאה אומרת רק האם האנטיגן קיים או לא, בלי לתת לנו מידע על ריכוזו בדם.

על מנת לקבל תוצאה כמותית לעתים עושים שימוש בדילולים ידועים של האנטיגן במספר בארות. למשל, שמים בבארית אחת 100% סרום, ובבארית הבאה מוהלים את הסרום בחצי, וכך גם בבארית הבאה, וזו שאחריה. מתוצאות הדילולים בונים עקומת יחוס, שהיא למעשה משוואה הקושרת בין ריכוז האנטיגן לצבע הנוצר בבאר. לבסוף, מתוצאות הבארות אליהן הוכנס הנסיוב של הנבדק ניתן להעריך בעזרת המשוואה את הריכוז של האנטיגן בדמו.

בסרטון הוצגה הבדיקה בגרסה המשמשת למציאת נוגדנים, אך ניתן להשתמש בשיטה גם על מנת לאתר חלבון ספציפי. במקרה זה הבארות מצופות באנטיגנים מדמו של הנבדק, ועליהם מוספת תמיסה המכילה נוגדן ספציפי וידוע עבור אנטיגן מסויים. מאחר והנוגדן נקשר באופן ספציפי רק לאנטיגן, במידה והאנטיגן הזה נמצא בדם, תתקבל תוצאה חיובית.

לעתים הבארות עצמן מצופות תחילה בנוגדן על מנת למנוע את קשירתם של כלל החלבונים מהדם לתחתית הבארות, דבר המגביר את הספציפיות של השיטה ומבטיח כי רק האנטיגנים הרלוונטיים יהיו בבארות בזמן הבדיקה.