לקריאת הכתבה

עץ החיים ומוצא משותף

צ'רלס דארווין פרסם את ספרו המהפכני "מוצא המינים" לפני למעלה ממאה וחמישים שנה, אולם העדויות הגנטיות המחזקות את את תורת האבולוציה התגלו הרבה לאחר מכן. כיום בזכות עדויות גנטיות אנו מסוגלים לחשב קרבה בין מינים ועל סמך אותה קרבה להעריך את מיקומו של כל מין בעץ האבולוציוני. הסרטון שלפנינו מציג את התפתחות החיים מהתא הראשון ועד לאדם בהתבסס על מידע גנטי הקיים היום.

הסרטון הופק בידי 'קרן Welcome trust ותורגם בידי צוות אתר דוידסון אונליין
 
הרעיון העומד בבסיסו של עץ החיים מאוד פשוט. החיים דינמיים ושונות גנטית נוצרת ומצטברת כל הזמן. אותה שונות שמאפשרת התפתחות והתמיינות גם משאירה את חותמה על ה-DNA של היצורים החיים. על מנת להבין את הרעיון בואו נסתכל על משפחה. לאדם מסויים נולדו ילדים. הילדים שלו דומים זה לזה גנטית ודומים לאביהם. עברו השנים ולילדיו נולדו ילדים משלהם. הנכדים דומים לאביהם ואביהם דומה לסבם, אך אם נשווה את הדמיון בין הנכד לסב נגלה שהוא נמוך יותר.  אם ניקח את רצף ה-DNA של שלושת המינים (נכד, אב וסב) ונשווה אותם, נמצא שהנכד קרוב לאב והאב קרוב לסב, אבל הנכד רחוק יותר מהסב וכך נוכל לשבץ אותם במקומם הנכון באילן היחסין הגנטי.

כאשר נסתכל על בני הדודים נראה שיש בינהם קרבה גנטית אבל פחותה מאחים או מאב ובן. עקרון זה נכון גם לגבי מינים של בע"ח. כאשר מין מתפצל למין חדש, המין הבן דומה גנטית למין האב, אך פחות דומה למין הסב. אם ניקח רצפי DNA ממינים שונים נוכל לבדוק עד כמה הם דומים זה לזה ולתת להם ציון על פי מידת הדמיון. בעזרת הציונים שנתנו לקטעי ה-DNA מהמינים השונים ניתן לדעת מי התפצל ממי, ואפילו להעריך לפני כמה זמן זה קרה. באופן לא מפתיע העדויות הגנטיות הללו מתאימות באופן מאוד מרשים לתיארוך מאובנים. בניית עצי  חיים או בשמם המדעי עצים פילוגנטים, ממחיש לנו שלכל שני מינים יש מין אב משותף, או במלים אחרות שלכולנו מוצא משותף.