התא הינו יחידת החיים הקטנה ביותר. הוא מכיל אברונים ורכיבים נוספים שמאפשרים תפקוד תקין, בין כיחידה עצמאית ובין כחלק ממערכת שלמה של רקמה, איבר ואפילו גוף שלם. אחד המאפיינים החשובים ביותר בתא הוא בידוד מהסביבה. לשם כך קיימות הממברנה והדופן בצמחים ובחלק מהיצורים החד-תאיים. הממברנה היא מחסום סלקטיבי שבורר אילו חומרים ייכנסו לתא או ייצאו ממנו, והדופן היא מחסום מכני ששומר על יציבות התא.

הסרטון שלפנינו מציג כמה מהמאפיינים הכלליים של הממברנה ושל הדופן ומסביר את חשיבותם.

הסרטון הופק בידי Great Pacific Media. תורגם בידי צוות דוידסון אונליין.

כפי שראינו בסרטון, הממברנה היא רכיב חשוב של התא ומשמשת מחסום בררני בינו לבין הסביבה. הממברנה לבדה היא מחסום כמעט בלתי עביר למולקולות טעונות (יונים) או גדולות (מולקולות מזון, חלבונים ועוד). למעשה, המולקולות היחידות שמסוגלות לצלוח אותה במצבה הטבעי הן מולקולות הידרופוביות (דוחות מים) כמו שומנים וחומרים אורגניים מסוימים, או מולקולות קטנות כמו מים.

עם ממברנה ריקה, תא רגיל לא היה שורד זמן רב משום שלא הייתה לו דרך להכניס חומרי מזון וגלם ולפלוט פסולת, ולא היתה לו שום דרך להגיב עם הסביבה. התא היה צף לו בסביבתו כמו בלון. כדי למנוע את זה קיימים חלבוני ממברנה שאחרים על התקשורת עם הסביבה, מחדירים באופן סלקטיבי חומרים פנימה, ומפרישים סלקטיבית חומרים החוצה.

מעבר לממברנה החיצונית של התא קיימות בתוכו גם ממברנות נוספות שתוחמות חלק מהאברונים הפנימיים ומאפשרות את קיומם של תהליכים תוך-תאיים רבים. הממברנה גם מסייעת לשינוע חומרים בתוך התא, בתוך בועיות קטנות שנקראות וסיקולות (שלחופיות).

בניגוד לממברנה, תפקידה העיקרי של הדופן הוא להעניק לתא הגנה מכנית. הדופן אמנם יכולה להגביל כניסת חומרים מסוימים, אך זה אינו ייעודה העיקרי.

הדופן מגנה על התא בשני אופנים: מנזק כתוצאה מלחץ מכני מבחוץ ומפני לחץ מכני מבפנים. לחץ מכני מבפנים עשוי לנבוע מהפרשי מלחים קיצוניים בין תוך התא לחוץ התא. כשריכוז המלחים בחוץ נמוך משמעותית מזה שבפנים, המים יזרמו פנימה לתוך התא כדי להשוות ריכוזים. בעקבות זה התא יתנפח, דבר שיגרום למתיחה של הממברנה עד לקריעתה (דה-פלסמוליזה). כל עוד יש דופן שתוחמת את התא, היא מגבילה את הטווח שאליו הממברנה יכולה להימתח ולכן היא לא תיקרע.

דופן התא משמשת מטרה גם לתרופות אנטיביוטיות נגד חיידקים, דוגמת הפניצילין. הפניצילין פוגע באנזים שאחראי על סינתזת הדופן וגורם לכך שמתפתחים חיידקים נטולי דופן. החיידקים האלה רגישים מאוד לשינויים בסביבה ואינם שורדים לאורך זמן.