ענף עתיק של עץ זית שימש ממצא מרכזי בתיארוך של אחת התפרצות הגעשיות החשובות בהיסטוריה, אבל מחקר ישראלי מצא כי הוא עלול להיות שגוי
עצי הזית הם אחד מסימני ההיכר הבולטים של אגן הים התיכון, והם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של התרבויות האנושיות שהתפתחו בו. שרידים של עצי זית נפוצים באתרים קדומים, ונעשה בהם שימוש נרחב במסגרת המחקר הארכיאולוגי, בין היתר לתיארוך של אתרים וממצאים עתיקים. ענף אחד של עץ זית, שנמצא במרכזה של אחת השאלות החשובות בעולם הארכיאולוגיה, הוביל מדענים ממכון ויצמן למדע לבחון במחקר חדש את אמינותם של שרידי עצי זית בתור "שעונים" עתיקים, ולתוצאות שהתקבלו עשויות להיות השלכות משמעותיות.
התפרצות הר הגעש באי סנטוריני שבים האגאי, שאירעה באמצע האלף השני לפני הספירה, הייתה אחד מהאירועים הגעשיים ההרסניים ביותר מאז המצאת הכתב. היא הייתה גם אחד מהאירועים המשמעותיים ביותר בעת העתיקה, שהשפיעה על גורלן של ציוויליזציות מאגן הים התיכון ועד סין. לכן ההתפרצות הזו היא בעלת תפקיד מפתח בקישור הכרונולוגי בין התרבויות השונות שהתקיימו אז.
אירוע געשי הרסני. ציור של התפרצות הר געש בסנטוריני ב-1866 | מקור: Science Photo Library
על אף העדויות הפיזיות הרבות שהותירה אחריה ההתפרצות בסנטוריני, והשרידים הארכיאולוגיים וההיסטוריים הרבים המשוייכים לאירוע, השנה המדויקת שהיא התרחשה בה עדיין נתונה לוויכוח. תיארוך המבוסס על מִתאם בין ממצאים ארכיאולוגיים מתרבויות שונות במזרח הים התיכון מצביע על סביבות שנת 1500 לפני הספירה, בעוד שתיארוך רדיומטרי באמצעות האיזוטופ פחמן 14, של חומרים אורגניים שנקברו באפר הגעשי, מעלה כי ההתפרצות אירעה לפני שנת 1600 לפני הספירה.
ממצא המפתח שעליו מתבסס התיארוך הרדיומטרי של ההתפרצות הוא ענף עץ זית מפוחם שהתגלה בחפירות באי סנטוריני. ההנחה המקובלת היא שטבעת הצימוח החיצונית ביותר בעץ מייצגת את השנה האחרונה לחייו, ולכן תיארוך פחמן 14 של הטבעת החיצונית בענף הזית שהתגלה תגלה את השנה שבה הוא נגדע, שבסבירות גבוהה היא סמוכה למועד ההתפרצות.
ממצאים לא אורגניים מצביעים על התפרצות מאוחרת יותר. שרידים בסנטוריני | צילום: Gretchen Gibbs, University of Arizona
שעון הזית מזייף
כדי לענות על השאלה אם טבעת הצימוח החיצונית ביותר בעצי זית מייצגת את שנת הצימוח האחרונה, ואם עצי זית הם מודל טוב באופן כללי לביצוע תיארוכים בשיטת פחמן 14, נטלו החוקרים בראשות פרופ' אליזבטה באורטו ותלמידת המחקר יעל ארליך, שתי פרוסות של גזעי עצי זית מודרניים מצפון הארץ. הם תיארכו באמצעות פחמן 14 מספר רב של נקודות שונות בהיקף הטבעת החיצונית, והתוצאות היו מפתיעות. מפרוסת העץ הראשונה, שנשתל ככל הנראה בשנות השלושים של המאה הקודמת, התקבל טווח רחב של תאריכים לטבעת הצימוח החיצונית. רק מעט מתוכן הצביעו על שנת הגדיעה האמיתית, בעוד שהשאר הצביעו על שנים קדומות יותר שגלשו עד לשנות השבעים. גם עץ הזית השני שנדגם הראה תופעה דומה, כשהנקודות השונות שנדגמו בהיקף שלו נתנו טווח של יותר מ-50 שנים.
לעץ הזית כמה תכונות ייחודיות שמבדילות אותו מרוב מיני העצים האחרים. הפעילות של רקמת הקמביום, שממנה צומחות הטבעות העונתיות, אינה בהכרח אחידה בכל היקף הגזע, והיא עשויה להיות רדומה בחלק אחד שלו בעוד שבאחר היא תצמיח עצה חדשה. כך יכולות להופיע טבעות שלמראית עין נראות אחידות, אך כל מקטע בהן נוצר בשנה אחרת. בנוסף, גזע הזית מורכב ממערכות הובלה עצמאיות ונפרדות, שבכל אחת מהן קבוצת שורשים מסוימת מקושרת אל החלק ספציפי לה מתוך הצמרת. כאשר קבוצת שורשים נפגעת, היא תוביל למוות של סעיף הצמרת שלה ושל האזור בגזע שמחבר ביניהם, וגם של רקמת הקמביום הסמוכה לה. שאר היקף הגזע יוסיף לצמוח ולייצר טבעות חדשות, בעוד החלק הפגוע יפסיק לצמוח.
תוצאות המחקר הזה, העולות בקנה אחד עם אופי הצימוח הייחודי של עץ הזית, מעלות סימן שאלה משמעותי בנוגע לאמינות התיארוכים של ההתפרצות הגעשית על בסיס ענף הזית שהתגלה בסנטוריני. כמו כן, התוצאות ישפיעו על המשך השימוש בעץ זית בכלל בבדיקות פחמן 14 עתידיות במחקר הארכיאולוגי. חשוב לציין ששרידים אורגניים אחרים שהתגלו בחפירות בסנטוריני, ואינם עשויים מעץ זית, עדיין מצביעים על שנת התפרצות מוקדמת ביותר ממאה שנים לעומת התיארוך שמבוסס על ממצאים ארכיאולוגיים אחרים. המחקר אינו משפיע ישירות על תיארוך ההתפרצות העתיקה, אך ייתכן שהוא יעורר דיון מחודש בעניין מציאת התאריך המדויק, ובחיפוש שיטות אמינות יותר לגילויו.
