מדענים אוסטרלים מצאו חלבון שיכול לשמש בסיס לפיתוח תרופה עתידית לחולי סוכרת. החומר זוהה דווקא באחד המקומות הכי לא צפויים – בארס של היונק המשונה בעל המקור, הברווזן.
הברווזן האוסטרלי (Ornithorhynchus anatinus) קיבל את שמו בגלל דמיונו החיצוני לברווז, אף שאין לו כל קשר משפחתי אליו. הברווזן הוא אחד מחמשת החברים היחידים בסדרת יונקי הביב, והוא ייחודי עד כדי כך שיצרו בשבילו סיווג משפחתי בלעדי: משפחת הברווזניים, שהוא החבר היחיד בה. הוא נבדל משאר היונקים גם בכך שהוא מטיל ביצים ודוגר עליהן, בדומה לעופות, זוחלים ודו-חיים.
במחקר החדש הם מצאו שהברווזנים גם מייצרים הורמון ייחודי שיכול לעזור בוויסות רמות הסוכר בדם. חלבונים דומים קיימים אצל בעלי חוליות אחרים, אך זה של הברווזן עמיד יותר ואיננו מתפרק תוך דקות ספורות כפי שמתרחש אצל בעלי חיים אחרים. גם מנגנון הפירוק של ההורמון שונה לעומת יונקים אחרים, והוא אינו מגיב למערכת הפירוק הרגילה שיש לבני אדם.
אותו חלבון מופיע אצל הברווזן גם במערכת העיכול שלו וגם ברעל שהוא מפריש. מדובר בתופעה ייחודית שכנראה אחראית לעמידותו הגבוהה, שכן רעלנים אינם יעילים אם הם מתפרקים מהר מדי. הברווזן הזכר מפריש את הרעל במהלך עונת הייחום כדי ליידע זכרים אחרים על כך שהם נכנסו לטריטוריה שלו וכדי לתקשר איתם.
הרעלן של הברווזן יכול להרוג יצורים קטנים ולגרום כאב עז לבני אדם וליצורים גדולים אחרים. בה בעת הוא מסוגל גם לעודד הפעלה של אינסולין. היות שהאינסולין הוא הורמון שמסייע לקליטת סוכר ולהורדת ריכוזו בדם, שיבוש בבקרה עליו ובהפרשתו עלול להוביל לסוכרת סוג 2 ולעודפי סוכר בדם. הצורה היציבה של ההורמון יכולה אם כן לסייע לחולים להתגבר על הסוכרת ולווסת את הפרשת האינסולין לאורך זמן, וכך לווסת גם את רמות הסוכר בדם.
העניין הנוסף שיש במחקר הוא מדעי טהור. מבחינה אבולוציונית, כאשר יש לאותו חלבון כמה תפקידים שונים, הגן בדרך כלל מוכפל וכל עותק של הגן יוצר חלבון המותאם מבחינה אבולוציונית לתפקידו. לאותו חלבון יכול להיות למשל תפקיד אחד בעובר ותפקיד אחר אצל יצור בוגר, ושינויים בו יכולים להתאים אותו לתפקוד הרצוי. דוגמה לכך היא ההמוגלובין בדם. בעוד הצורה שיש בעובר קושרת חזק חמצן, זו של הבוגר קושרת חמצן פחות טוב ולכן העברת החמצן מהשליה לעובר יעילה במיוחד. אצל הברווזן, לעומת זאת, לאותו חלבון יש תפקידים שונים מאוד, ומה שהשתנה היה מערכת הפירוק שלו והבקרה עליו.
גם אם ההורמון אכן יכול לשמש לטיפול בסוכרת, יידרשו עוד שנים רבות של מחקר עד שנוכל להגיע לפיתוח תרופה מסחרית על הבסיס הזה. לפני הוצאת תרופה לשוק צריך לבדוק את היעילות שלה, לוודא שהיא לא גורמת לבעיות אחרות. הבדיקות האלה אורכות שנים רבות, אך גם רומא לא נבנתה ביום אחד, ויש חשיבות רבה כבר לעצם מציאת החלבון.