בניסוי הזה נגרום לאש לבעור מתחת למים. הניסוי מחייב השגחה של מבוגר!
ציוד
- מים
- קערת גדולה מזכוכית (עדיף) או מחרסינה או מתכת אם אין ברירה. אסור להשתמש בקערת פלסטיק.
- נייר דבק (סלוטייפ)
- חבילה של זיקוקי יום הולדת
- מצית או גפרורים (יש להשתמש בהם רק בהשגחת מבוגר).
מהלך הניסוי
את מהלך הניסוי אפשר לראות בסרטון הבא:
כיוון שבמהלך הניסוי נוצר עשן, מומלץ לעשות אותו במקום פתוח ומאוורר – מוטב מחוץ לבית.
הסבר
כדי שאש תבער, שלושה גורמים צריכים להתקיים בו-זמנית: נוכחות של חומר דליק (עץ, נייר, דלק, פחם וכו') נוכחות של חומר מחמצן (בדרך כלל החמצן שבאוויר, אבל קיימים גם חומרים מחמצנים אחרים) וחום גבוה. שלושת אלה מכונים ביחד "משולש האש". ברגע שאחד הגורמים חסר, האש אינה יכולה לבעור. אם שלושתם מתקיימים – יש אש, בלי קשר לסביבה החיצונית.
זיקוקי יום הולדת מכילים תערובת של חומר דליקים (אבקות של מתכות כמו מגנזיום ואלומיניום, ואבקות של פחם וגופרית) וחומרים מחמצנים (בעיקר חנקת אשלגן ואשלגן פר-כלוראטי) הדבוקים יחדיו. כלומר הזיקוקים אינם זקוקים לחמצן שבאוויר כדי לבעור. הדבר היחיד שדרוש כדי שהם יבערו זה לספק להם חום ראשוני על ידי גפרור או מצית, והאש שבזיקוק תתחיל ותמשיך להתקדם באמצעות החום שהזיקוק עצמו מייצר.
כשמכניסים למים זיקוק בודד, המים מצליחים לקרר אותו וכך שוברים את מעגל האש. אבל אם כורכים עשרה זיקוקים ביחד בנייר דבק, יש להם כבר מסה מספיק גדולה שהמים לא מצליחים לקרר מספיק והאש ממשיכה לבעור.
בנוסף, נייר הדבק מונע מהמים להקיף את כל הזיקוקים ולגעת בהם ישירות – ושוב נמנע הקירור שלהם. לכן האש ממשיכה לבעור אפילו מתחת לפני המים.
כלומר - אם נאגד את הזיקוקים בגומיה או בחוט, ולא בנייר דבק - הניסוי לא יצליח, כי המים יחדרו למרווח בין הזיקוקים, יקיפו כל זיקוק וזיקוק ויקררו אותו באופן נפרד, מה שנמנע על כאשר מקיפים את כל הצרור בנייר דבק, לכן חשוב להקפיד על ליפוף צפוף של נייר הדבק סביב הזיקוקים (בלי מרווחים שיאפשרו חדירת מים בין הזיקוקים - וקירורם).
מעניין לציין
אם רוצים לרתך יחד שתי מתכות מתחת לפני המים, למשל כשצריך לתקן עמוד ברזל שנשבר מתחת לפני המים) משתמשים בשיטה דומה לזו שהראינו בניסוי. גם זיקוקים תת-מימיים עובדים באותה השיטה של תערובת חומר דליק עם חומר מחמצן.
מומלץ לנסות גם את ניסוי 'איך גורמים לברזל להידלק', שעוסק גם הוא במשולש האש.