אם תקטפו תפוח מהעץ, תשפשפו אותו בידיכם או תגרדו את קליפתו בסכין, תגלו שיורד ממנו חומר לבן. החומר הזה הוא שעווה (דּוֹנַג) טבעית שמצפה את התפוח. השעווה מגנה על התפוח מהתייבשות ומפני מזהמים וכך מאריכה את חייו. אלמלא ציפוי השעווה פירות וירקות היו נרקבים מהר יותר על העץ, או על הקרקע לאחר שנפלו, וזה היה עלול לפגוע בסיכוי שבעלי חיים יאכלו אותם ויפיצו את הזרעים.
עם זאת, רובנו לא קוטפים תפוחים ישירות מהעץ אלא קונים אותם במרכול, בשוק או אצל הירקן השכונתי. השעווה שיורדת מהתפוחים האלה אינה הציפוי המקורי שלהם אלא שעווה שבה ציפו אותם אחרי הקטיף.
לאחר הקטיף התפוחים נשטפים במפעל ומקורצפים כדי להסיר מהם אדמה, עלים יבשים ולכלוך אחר. עם הלכלוך הם מאבדים גם חלק מהשעווה המקורית שלהם. לכן מחליפים אותה במפעל בשעווה אחרת, כגון שעוות קרנוּבָּה, שהיא שעווה טבעית המופקת מהעלים של דקל ברזילאי.
השעווה הטבעית של התפוח כוללת כחמישים כימיקלים שונים, כגון חומצה אורסולית (Ursolic acid) הדוחה מים. רוב השעוות הטבעיות הן אסטרים של חומצות שומן, כלומר תרכובות אורגניות שנוצרות בתגובה בין כוהל לחומצה. החומרים האלה מוצקים בטמפרטורת החדר ואינם מסיסים במים, לכן הם משמשים להגנה על מוצרים מפני חדירה של לחות. במזון, ציפוי השעווה מונע מהפרי לאבד נוזלים ועוצר חדירה של זיהומים לתוכו, וכך מאריך את חיי המדף שלו ושומר על מרקם המזון ועל ערכו התזונתי.
פירות שונים מצופים בשעוות מסוגים אחרים. פירות קליפים, שאיננו אוכלים את הקליפה שלהם, יצופו בשעווה מסוג אחד; פירות שאוכלים עם קליפתם, כמו תפוחים, יצופו בשעווה מסוג אחר. מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) הכיר בשעוות קרנובה, ובשעוות אחרות המיועדות למזון כחומר בטוח למאכל. שעווה אינה מזיקה לבריאות האוכלים אותה, ולא משנה אם מקורה בפרי או שהוסיפו אותה במפעל. בני אדם אינם מסוגלים לעכל אותה, כך שהיא עוברת במערכת העיכול ויוצאת בצואה בלי שינוי.
אלמלא השעווה היו התפוחים ופירות אחרים מתקלקלים במהירות. בזכות ההגנה שהיא מספקת אנחנו יכולים ליהנות מפירות טריים לאורך כל השנה, ולא רק בעונתם.