פיהוק הוא פעולה (לא רפלקס!) בה אנו פותחים את הפה תוך כדי מתיחת הלסת ושאיפת אוויר, לאחר מכן אנו נושפים מעט אוויר וסוגרים את הפה; לרוב מפהקים יותר מפעם אחת ברצף.
נקודה מעניינת- ישנם אנשים שאם יחסמו את הנחיריים של עצמם יעצרו באמצע הפיהוק.
נקודה מעניינת נוספת- אם אתה מתחילים את הפיהוק ומייד נועלים את הלסת (אך משאירים את הפה פתוח) תגלו שנתקעתם ב"חצי-פיהוק", אנשים רבים מתארים זאת כחוויה לא נעימה או "לא-מספקת".
הפיהוק נצפה כבר ברחם לפני הלידה והוא חוצה את גבולות המין האנושי וקיים ביונקים רבים ובעלי חוליות אחרים- שימפנזים, חתולים, כלבים, עכברים, חולדות, צבים, תנינים, ציפורים ודגים.
בהתחשב בנושא פשוט, רגיל ומשעמם כפיהוק, אנחנו עדיין לא יודעים הרבה דברים לגביו, למשל מה המקור האבולוציוני שלו ומדוע הוא מדבק.
במצב של שיעמום ו/או עייפות אנו מפהקים בתדירות גבוהה אך לא רק, פיהוק גם קשור לפעולת ההתמתחות לאחר שינה, שוב לא ממש ברור מדוע.
(1). ישנה תיאוריה הקושרת בין פיהוק לאספקת חמצן מוגברת למוח; אך טענה זאת קצת מנוגדת לתצפיות של פיהוק בעוברים ברחם המוקפים בנוזל. בנוסף, מחקרים שהשוו בין קבוצה שנשמה אוויר מועשר בחמצן לעומת אוויר בו יש כמות רבה של פחמו דו-חמצני לא הראתה עדיפות לאף אחת מהקבוצות בנוגע לעודף או חוסר בפיהוקים.
(2). תיאוריה אחרת מחברת בין פיהוק ופיזור מחדש של הסורפקטנט בריאות (surfactant- החומר שמצפה את הנודיות ומחליש את מתח הפנים ובכך מונע הידבקות).
(3). מחקר אחר מקשר בין הפיהוק לקירור המוח- דבר העוזר לנו להישאר ערים וערניים ולמוח לפעול בצורה מיטבית.
2 קבוצות אנשים התבוננו בסרטים קצרים של אנשים מפהקים- מתכון בטוח שגם הם יפהקו. קבוצה אחת נשמה דרך האף והאחרת דרך הפה; המחקר מראה שהקבוצה שנשמה דרך האף פיהקה הרבה פחות. מכיוון שבאף יש כלי דם רבים האוויר מקרר את הדם המגיע למוח והחוקרים הסיקו שהם לא היו צריכים לפהק באותה תדירות כמו אלו שנשמו דרך הפה. תיאוריה זאת קיבלה חיזוק לנוכח העובדה שקירור המצח עם שקית קרח יכול למנוע פיהוק.
(4). חוקרים שונים בתחום הפסיכולוגיה משייכים את הפיהוק יחד עם בכי וצחוק כדרך לפריקת מתח ריגשי.
(5). חוקר בשם אוליבר וולנסינסקי (Walusinski) אנו מפהקים תמיד במעבר בין מצב מנוחה לעירות והדבר משמש כמעין איפוס של מערכת העצבים
(6). כיום ישנם גם תיאוריות המקשרות את הפיהוק עם פעילות חברתית, גילויי אמפתיה וסינכרון בין חברי הקבוצה. חיזוק לטענה זאת מוצאים בעובדה שחולי סכיזופרנייה ואנשים אחרים בעלי מוגבלויות חברתיות מפהקים הרבה פחות.
(7). בניגוד למחשבה הרווחת שמפהקים כשעייפים בעלי חיים רבים וגם האדם מפהקים גם במצבי לחץ וסכנה; אחד ההסברים הוא שהפיהוק הוא דרך תקשורת מהירה בין כל חברי הקבוצה ומשמש כקריאת אזהרה שקטה המתפשטת בין כולם. בדומה למצב בו להקה של ציפורים מתרוממת תוך שניות לאחר שציפור אחת פרחה או שעדר שלם רץ לאחר שפרט אחד החל לברוח (התנהגות עדר) כך הפיהוק גורם לכל חברי הלהקה להגיב ולהצטרף. מכיוון שלרוב מפהקים יותר מפעם אחת- יש לנו מנגנון שמשאיר את כולם ערים.
כרגיל כשיש הרבה תשובות לשאלה אחת, כנראה שאנחנו עדיין לא יודעים את התשובה לאשורה.
מקווה שלא השתעממתם ופיהקתם...
תמונות נלקחו מויקיפדיה
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.