השימוש בעשן בזמן רדיית דבש הוא עתיק יומין ויש לכך עדויות כבר בציורי קיר מלפני 15,000 שנה.
גם במקורות יש עדויות לכך; יש פרשנים המפרשים את הפסוק סבוני כדבורים דעכו כאש קוצים (תהילים, קיח, יב) כעדות לשימוש בעשן בזמן רדיית דבש.
במאה ה19 היו קיימים בארץ פלחים שרדו דבש, הם נעזרו בבעל מקצוע שכונה "אבו נחל" שהיה מצויד בין השאר בכד עשן.
יש מספר סיבות לשימוש בעשן בזמן רדיית דבש:
(1). השימוש בעשן "מרגיע" את הדבורים בכך שהוא ממסך את הפרומונים שהם מפרישים (isopentyl acetate) ובכך מונע מהתפשטות ה"אזעקה" ברחבי הכוורת בזמן רדיית הדבש.
התמונה נלקחה מויקיפדיה
(2). העשן מדמה מצב של שריפה בכוורת. במצב כזה הדבורים ממהרות להתפטם בכמות רבה של דבש (מאגרי החירום) לפני שיצטרכו לנטוש את הכוורת ולכן הן עסוקות.
(3). יש מגדלים הטוענים שהדבורה לאחר שאכלה כמות דבש רבה, הרבה יותר איטית ולכן מתקשה לתקוף.
(4). סברה נוספת שעדיין לא הוכחה היא שהבטן התפוחה של הדבורה מאכילת הדבש מקשה עלייה את שליפת העוקץ.
כוורנים שונים משתמשים בסוגי חומר בעירה שונים (מחטי אורן, עץ רקוב ועוד) בדגש על כך שהעשן לא יהיה רעיל לדבורים. יש גם שימוש ב"עשן נוזלי" שהוא יותר בטוח (על בסיס מים) המרוסס על הכוורת.
מכשיר העישון, התמונה באדיבות ויקיפדיה
עישון כוורת, התמונה באדיבות ויקיפדיה
סרטון באנגלית על חיי הדבורים
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.