זאת שאלה מאוד מעניינת מכיוון שהיא לוקחת אותנו בהדרגה יותר ויותר אחורה בזמן.
השאלה מאוד מעניינת מסיבה נוספת – מדוע בחרו בצבעים ירוק ואדום למרות שיש אנשים לא מעטים שהם עיוורים לצבעים אלו ולא מסוגלים להבדיל ביניהם?
הצבע האדום היה מקושר מאז ומתמיד עם סכנה ומלחמה וזאת מכיוון שזהו הצבע של הדם.
אל המלחמה הוא מרס והכוכב שלו הוא מאדים – הכוכב האדום.
כבר בתקופה הרומית העתיקה הצבאות השתמשו בניסים (דגלים) אדומים כחלק מ"תפאורת הקרב" של הלגיונות שלהם.
לכן די ברור מדוע בחרו בצבע האדום לסמן את העצור; סימון העצור אומר לנו למעשה עמוד, אל תתקדם כי יש סכנה ואם תמשיך תפצע ואולי גם תמות.
אבל מה מקור הצבע הירוק?
אמצעי התחבורה הראשון שהשתמש בצבעים על מנת לקבוע סדר עדיפות לתנועה הוא הספינה.
בכל ספינה על דופן צד ימין (starboard) יש אור ירוק ועל דופן צד שמאל (port) יש אור אדום.
כאשר שתי אוניות מתקרבות זו לזו – כל אחת מהם תראה דופן אחרת של שכנתה (ראו תמונה למטה).
תמונה באדיבות ויקיפדיה
באופן עקרוני – אונייה שמזהה את הדופן עם האור האדום צריכה להאט או לעצור ולתת לאונייה השנייה (שמזהה את הדופן עם האור הירוק) להמשיך בתנועה ולחצות את נתיבה (יש מספר מצומצם של מקרים שחורגים מכלל זה למשל בתלות ביחסי הגודל בין הספינות אך לא נעסוק בכך כאן).
לכן ניתן לקבוע בבירור שהצבעים ירוק ואדום היו בשימוש "תחבורתי" ראשון בדרכי הים.
בהמשך, והרבה יותר מאוחר, סימנים אלו יובאו ליבשה; אך עדיין אנחנו לא מדברים על כבישים ורכבים.
הרבה לפני שכלי הרכב הראשונים עלו על הכביש כבר הייתה רשת מסועפת של רכבות.
באמצע המאה ה 19, עם התפתחות הרכבת, החלו להשתמש יותר ויותר בתמרורים כדי להסדיר את התנועה.
הסימונים המוסכמים דאז היו: אדום = עצור, ירוק = זהירות (מקביל לצהוב של ימנו) ואור "לבן" (אור מעששית חשופה) = סע.
לשיטה זו היו מספר בעיות קשות.
אם במקרה נהג הקטר היה מזהה מקור אור חשוף אחר כתמרור "סע" (למשל עששית בצריף של שומר התחנה) הוא היה מתקדם למרות שלמעשה התמרור האמיתי שלו סימן "עצור". בנוסף אם במקרה מסנן הצבע של סימן העצור או הזהירות היה נופל – האור היה הופך לסימן "סע"; אירוע טרגי כזה אכן התרחש ב 1914 עם תוצאות קשות.
לכן הוחלט לבסוף לחליף את האור הלבן באור ירוק ולהוסיף אור צהוב מהבהב כסימן לזהירות (האור הצהוב נבחר מכיוון שהוא בולט מאוד ויחסית ניגודי ל2 הצבעים אדום וירוק).
הפעם הראשונה שהשתמשו בתמרורי אזהרה לרכבים הנעים על כביש היה עדיין מדובר על כרכרות רתומות לסוסים ולא על כלי רכב ממונעים. בלונדון של שנת 1868 ואילך השתמשו בעששיות בצבעים של ירוק ואדום כדי להסדיר את התנועה בצמתים עמוסות. כאשר שיטת הרמזורים החשמליים מהרכבת "יובאה" לרכבים השתמשו פשוט באותה שיטה. הרמזורים החשמליים הראשונים הותקנו בקליוולנד אוהיו בשנת 1914 והם השתמשו בצבעים אלו ומאז אנו "תקועים" איתם עד היום.
לגבי בעיית עיוורון הצבעים:
כ 8% מהאוכלוסייה סובלים מבעיה כזאת או אחרת של עיוורון צבעים (במאמר מוסגר, רוב רובם גברים) כאשר הבעיה הנפוצה היא קשיים בהבדלה בין אדום וירוק.
אבל רק מעטים סובלים מעיוורון צבעים מלא בין אדום וירוק ולכן רובם מסוגלים להבדיל בין אור רמזור בוהק ירוק ואדום. בנוסף ניתן לראות שתמיד וללא יוצא מהכלל האור האדום הוא העליון והירוק הוא התחתון מה שכשלעצמו נותן לנו מידע על מהות הסימון גם אם לא נזהה את הצבע.
ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.