היחס של אנשים לאלכוהול מורכב מאוד. רובנו אוהבים לשתות אלכוהול מעת לעת (והרי יין ישמח לבב אנוש), אך שתייה מופרזת ממנו מזיקה. מה קורה לנו כשאנחנו משתכרים? איך מוחנו וגופנו מגיבים לאלכוהול?
האלכוהול שאנו שותים, או בשמו המדעי אתנול (C2H6O), הוא אמנם מולקולה פשוטה אך גורם לאפקטים התנהגותיים מורכבים. התגובה לאלכוהול משתנה מאדם לאדם ומושפעת גם מנסיבות השתייה. כמות האלכוהול שנספג בדם תלויה בגנטיקה, במצב הרפואי, ברמת הצריכה השגרתית של אלכוהול בידי כל אדם, במועדי הארוחות וכמובן גם בקצב השתייה.
השפעה גופנית ורגשית
האלכוהול עובר מהפה לקיבה ולמעיים, שם הוא נספג ונכנס למחזור הדם. התופעות ההתנהגותיות שהוא יוצר הן תולדה של השפעתו על מערכת העצבים ועל אזורים משמעותיים במוח. האלכוהול מדכא את פעילות מערכת העצבים וגורם לנו להגיב לאט יותר באמצעות האטת קצב התקשורת והעברת המסרים בין התאים של המערכת. המשמעות היא שכל התגובות של מערכת העצבים נעשות קהות ואיטיות יותר.
מכיוון שאלכוהול מורכב ממולקולה קטנה, הוא חודר בקלות את מחסום הדם-מוח, מחסום שנועד להגן על המוח ולברור את מה שנכנס אליו. במוח, האלכוהול מדכא את פעילות המערכת הרגשית (המערכת הלימבית) וכך גורם לנו להיפתח יותר ומדכא את החששות שלנו. כמו כן הוא מעצים את הרגשות שלנו, כך שלא מומלץ לשתות כשאנחנו חווים רגשות שליליים (עצבות, עצבנות או מצב רוח רע), כדי לא להגביר אותם.
אחת הבעיות הגדולות היא שהירידה ביכולת השיפוט גורמת לאנשים לשגות בהערכת רמת השכרות שלהם ולהמעיט בהערכת ההשפעה של האלכוהול על גופם, ולכן לשתות יותר מדי.
הסם מדכא גם את הפעילות של קליפת המוח הקדם-מצחית, שאחראית על תפקודים "גבוהים" יותר כמו תכנון, ולכן פוגע בכושר השיפוט שלנו וגורם לנו להתנהג בצורה ילדותית. במקביל הוא פוגע במוח הקטן (צרבלום), שאחראי על קואורדינציה, ולכן משבש את יכולתנו לתאם את התנועות שלנו, ומכאן הנטייה של אנשים שתויים "להתנדנד", וגם לסחרחורות האופייניות לשכרות.
אלכוהול גם משפיע ישירות על תחושת שיווי המשקל, דרך המערכת באוזן הפנימית שלנו. המערכת הזו מבוססת על תנודות של שערות דקיקות בתוך נוזל צמיג. האלכוהול חודר מהר יותר לאזורים שסמוכים למחזור הדם, וכך מדלל את צמיגות הנוזל באוזן הפנימית וגורם לכך שכל תנודה קלה של הראש מורגשת כטלטול עז.
בעקבות השתייה נוצרת תופעה שמכונה הנגאובר (או בעברית חמרמורת), שמתאפיינת בכאבי ראש, בחילות והקאות, עייפות, צמא, קשיי ריכוז ועוד. כל אלה הן תופעות אופייניות להתייבשות, שנובעת מכך שהאלכוהול גם מעודד יצירת שתן ולכן אובדן רב של נוזלים. בגלל זה ממליצים ללוות את צריכת האלכוהול בשתיית כמויות גדולות של מים. גם אכילה סמוך לשתיית האלכוהול יכולה להפחית את הספיגה שלו בדם ולכן לצמצם את עוצמת החמרמורת.
לבסוף, כדי לסלק את האלכוהול שנספג בדם הוא מוסע ברובו לכבד. שם פועל עליו אנזים בשם "אלכוהול דהידרוגנאז" (ADH), שמפרק אותו לאצטלדהיד (CH3CHO). אצטלדהיד מפורק לרוב במהירות לחומצה אצטית (-CH3COO), שמתחלקת מחוץ לכבד למים (H2O) ולפחמן דו-חמצני (CO2). אחרי הפירוק הזה המולקולות מתפנות מהגוף בדרכים שונות. הפחמן הדו-חמצני מופנה ברובו בנשימה ועודפי המים יוצאים מהגוף בשתן ובזיעה. אחת הבעיות הגדולות בשתיית אלכוהול מוגזמת היא הצטברות של מולקולות הביניים, שחלקן רעילות ולכן אלכוהוליסטים עלולים לסבול מפגיעה בכבד.
דרך נוספת שבה האלכוהול יוצא מהגוף היא באידוי. חלקו מתנדף ויוצא מהדם אל הריאות ומשם החוצה בנשימה. על התהליך הזה מבוססת בדיקת הנשיפה המשטרתית (ינשוף) שבה בודקים שכרות אצל נהגים.