שלושה גורמים עיקריים מעורבים בשיאי החום שנשברו השנה שוב: פעילות האדם, מבנה היבשות ותופעת אל-ניניו. רק הראשון נמצא בשליטתנו
הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ ב-22 ביולי 2024 הייתה 17.16 מעלות צלזיוס. היא אומנם לא נשמעת גבוהה במיוחד, אך זוהי הטמפרטורה היומית הממוצעת הגבוהה ביותר שנמדדה אי פעם. היא הביסה את השיא הקודם, 17.09 מעלות צלזיוס, שהחזיק מעמד יום אחד בלבד ממדידתו ב-21 ביולי ואת השיאים הקודמים שנמדדו כולם ביולי 2023.
הגורם המרכזי לקצב הגבוה של שבירת שיאי הטמפרטורה הוא שינויי אקלים. מאז שלהי המהפכה התעשייתית הראשונה, ובקצב הולך וגובר מאז סוף המאה העשרים, פעילות בני האדם אחראית לעלייה חדה בכמות גזי החממה באטמוספרה ובמיוחד בפחמן דו-חמצני שנפלט עקב שריפת דלקי מחצבים כמו נפט וגז טבעי. ככל שריכוז גזי החממה באטמוספרה ימשיך לעלות, גם הטמפרטורות על פני כדור הארץ ילכו ויעלו.
האדם אחראי לעלייה חדה בכמות גזי החממה באטמוספרה ולמשבר האקלים. שריפת גז טבעי | צילום: Evgenii Panov, Shutterstock
קצב לא אחיד
אם כמות גזי החממה באטמוספרה גדלה בהתמדה, וידוע שככל שהריכוז שלהם גבוה יותר – האטמוספרה חמה יותר, מדוע הטמפרטורה היומית לא עולה באופן רציף מיום ליום? כדי לענות על השאלה עלינו להבין תחילה את ההבדל בין מזג אוויר לאקלים.
מזג אוויר משקף מצב קצר טווח של האטמוספרה במקום מסוים ויכול להשתנות מיום ליום ומשעה לשעה. בחורף הישראלי, למשל, יום אחד יכול להיות קר וגשום אף על פי שיום קודם לכן עוד היה שמשי וחמים. ובקיץ עשוי לקרות שבתל אביב הלילה יהיה חם ולח בשעה שחמישים קילומטר משם הירושלמים ייהנו מקרירות ערב נעימה. אך כשמסתכלים מנקודת מבט רחבה יותר, ובודקים את הרמה הממוצעת של תנאי מזג האוויר – טמפרטורה, משקעים וחילופי העונות – לאורך עשרות שנים לפחות, מקבלים דפוסים פחות או יותר קבועים. זהו האקלים באזור מסוים.
ההבדל הזה הוא המפתח שיכול לאפשר לנו להבין אילו מדדים צפויים להשתנות עם עליית רמת גזי החממה ולזהות שינויים באקלים. ככל שנמדוד תאי שטח גדולים יותר, לפרקי זמן ארוכים יותר, נוכל לזהות בצורה יותר ויותר מדויקת שינויים באקלים שנובעים ישירות מעליית ריכוז גזי החממה, בלי לסבול מהטיות עקב תנאי מזג האוויר הנקודתיים במקום זה או אחר ובזמן מסוים. מדידות ארוכות טווח מראות שלא רק שבשנתיים האחרונות נשברו שיאי היום החם ביותר, אלא גם שיאי החודש החם ביותר (יולי 2024) והשנה החמה ביותר (2023).
בשנים האחרונות נשברים שוב שוב שיאי טמפרטורה. הטמפרטורות היומיות הממוצעות הגבוהות ביותר ב-50 השנים האחרונות | מקור נתונים: ERA5, מקור גרף: C3S/ECMWF
מדוע שיאי הטמפרטורה נשברים דווקא בחודשים יולי ואוגוסט? אומנם בתקופה הזאת הקיץ בחצי הכדור הצפוני נמצא בשיאו, אך בחצי הכדור הדרומי זהו שיא החורף. ההסבר לזה טמון במבנה היבשות בכדור הארץ. קיבול החום של מי האוקיינוסים גבוה מזה של היבשות, ולכן אזורים יבשתיים מתחממים ומתקררים מהר יותר מאזורים ימיים. מכיוון שרוב השטח היבשתי בכדור הארץ נמצא בחציו הצפוני, הטמפרטורה הממוצעת העולמית תהיה גבוהה יותר בחודשי הקיץ של החצי הצפוני – כלומר ביולי ובאוגוסט.
כדי להבין מדוע שיאי הטמפרטורה נשברו דווקא בשנים 2023 ו-2024, צריך להסתכל על מחזור אל-ניניו. אל-ניניו הוא מחזור אקלימי שמשפיע על דפוסי הטמפרטורה, המשקעים והרוחות בחלקים נרחבים של כדור הארץ, ובמיוחד סביב האוקיינוס השקט – גוף המים הגדול בכדור הארץ. אחת ההשפעות שלו היא שבשנים שקרויות "שנות אל-ניניו", עליית מי עומק קרים לשכבות העליונות של מי האוקיינוס במרכז האוקיינוס השקט ובמזרחו נחלשת לעומת שנים רגילות ושנות לה-ניניה שבהן המגמה מתהפכת. כתוצאה מכך טמפרטורת פני הים עולה, ואיתה גם הטמפרטורה העולמית הממוצעת. 2023 ו-2024 הן אכן שנות אל-ניניו, וכך גם 2016 שבה נרשם שיא הטמפרטורה השנתי הקודם.
מצאנו אם כן שלושה גורמים לכך ששיאי הטמפרטורה נשברו לאחרונה – פליטת גזי חממה לאטמוספרה עקב פעילות האדם, עונת הקיץ בחצי הכדור הצפוני ושנת אל-ניניו. מכיוון שאין ביכולתנו לשלוט בשני הגורמים האחרונים, חשוב שנפחית כמה שיותר מהר את כמות גזי החממה שאנו ממשיכים לפלוט לאטמוספרה, לפני שנמצא את עצמנו בליבו של אסון אקולוגי חובק עולם.
