שעורה בעין היא דלקת מוגלתית שנגרמת מחסימה של בלוטות השומן בעפעפיים, הנקראות בלוטות מייבומיאן (Meibomian glands). הבלוטות האלה מפרישות שכבה שומנית שכולאת את שכבת הדמעות המגינה על רירית העין ושומרת על לחותה. כשהבלוטה נחסמת, מצטברים בה חיידקים, הגורמים לדלקת שבעקבותיה נוצרות מוגלה, נפיחות ואדמומית.
תרופת סבתא ידועה לשעורה היא להניח קומפרס של שקית תה חמימה על העין הכואבת. האם יש לכך ביסוס מדעי? התשובה כנראה חיובית, ומכמה סיבות.
ראשית, כל קומפרס חמים (ואפילו אם הוא סתם ספוג במים) ישפיע לטובה על מצבם של הסובלים משעורה בעין. זה נכון משום שהחום מרכך את עור העין ולכן יכול לעזור לפתיחת הבלוטה הסתומה. בנוסף, החום עשוי להקל את הכאב ולהפחית את תחושת הגירוד המתלווה לדלקת.
לקומפרס של שקית תה יש ערך מוסף: התה מכיל חומר בשם טאנין, שנמצא גם בצמחים אחרים כמו רימון, אפרסמון, קליפות ענבים ועצי אלון. הטאנין הוא שאחראי לטעמו המריר של התה ולתחושת העפיצות המתלווה לשתייתו, כמו גם למרירותו ולעפיצותו של יין אדום בשל הימצאותו בקליפת הענב. הטאנין ידוע כחומר קוטל חיידקים ונוגד דלקת, ולכן יכול לסייע הן בהקלת הנפיחות והכאב והן במלחמה בחיידקים הגורמים לדלקת. לכן סביר להניח ששימוש בשקיות תה חמימות יחיש את הריפוי של שעורה בעין ויקל את התסמינים הלא נעימים.
הטנין קיים בכמות גדולה במיוחד בתה שחור. לכן, אם משתמשים בשקיקי תה להקלת השעורה – תה שחור הוא בחירה מוצלחת. מחקרים מצאו שייתכן שגם לפלבונולים (flavonols), חומרים נוספים הנמצאים בתה שחור וירוק, יש פעילות אנטי דלקתית.
ומדוע דווקא שעורה? לדלקת הזו אין שום קשר לדגן המשמש בייצור מאפים ובירה. הקשר הלשוני בין שתי השעורות כנראה מקרי בהחלט – רוביק רוזנטל בבלוג "הזירה הלשונית" מעלה את ההשערה ש"שעורה" היא פשוט עברות של המילים האנגליות sore-eye (עין כואבת), שנוצר בשל הדמיון במצלול והקרבה למילה "שערה". השעורה בעין אינה קשורה כלל לשערות, ואולי השם אומץ ביתר קלות בשל הקירבה הפיזית בין הדלקת לריסים.