שמאל, ימין, שמאל

מדוע אנחנו כותבים כפי שאנחנו כותבים? עברית, ערבית ולפחות עשר שפות נוספות נכתבות מימין לשמאל. רוב השפות האחרות שמשמשות בימינו התפתחו מאותו כתב קדום, אך למרות זאת נכתבות משמאל לימין. כששאלתי, כילד דובר עברית, מדוע שפות רבות נכתבות בכיוון הפוך לשפת אימי, הוסבר לי ששפות עתיקות סותתו בפטיש ואיזמל על אבן, ואילו שפות חדשות יותר, למשל הלשונות האירופיות, נכתבו בדיו על נייר. על פי ההסבר הזה, מאחר שרוב האנושות כנראה ימנית, סיתות אותיות על אבן אמור להיות נוח יותר לביצוע מימין לשמאל, ואילו כשכותבים על נייר משמאל לימין היד הכותבת לא מורחת את הדיו על הדף כפי שעלול לקרות בכיוון ההפוך. כבר אז הרמתי גבה, מאחר שגם כשכתבתי בעט נובע לא הרגשתי הבדל מיוחד בין כתיבה באנגלית או בעברית. 

ואכן, חוקרים רבים מערימים קשיים על הטיעון הזה. ראשית, הטענה שכיוון הכתיבה קשור לנטייה של הדיו להימרח בעייתית, מאחר שכבר לפני 4,600 שנה כתבו המצרים הקדמונים הירוגליפים בכל כיוון על גבי פפירוסים או ציירו אותם בצבעים על קירות ועל חפצים אחרים. גם שפות אחרות במזרח התיכון נכתבו בדיו מימין לשמאל על גבי חומרים כמו פשתן, פפירוס וקלף.

המצרים הקדמונים כתבו הירוגליפים בכל כיוון על גבי פפירוסים, או ציירו אותם בצבעים על קירות ועל חפצים אחרים. פפירוס של הפרעה אמנחותפ, מסביבות 1,400 לפנה"ס | מוזיאון המטרופוליטן לאמנות

לא ברור גם מדוע סיתות אמור להיות קל יותר דווקא מימין לשמאל. כדי לייצר אות כנדרש יש לשנות בדרך כלל את זווית הסיתות של האבן כך שתהיה מימין ומשמאל לסירוגין, ולא פעם העבודה היא אנכית. הירוגליפים מצריים נכתבו או סותתו בכל כיוון בלי שניכרה העדפה ברורה לכיוון מסוים. יתר על כן, חלק ניכר מהכתיבה, למשל בכתב יתדות, נעשתה בחריטה או בהטבעה על חומרים רכים כמו חמר, ולימנים קל יותר לחרוט אותיות כשרואים את האות הקודמת ולא מסתירים אותה עם היד החורטת.

אם לא די בזה, הכתבים העתיקים ביותר לא נכתבו בהכרח מימין לשמאל. לא כתב היתדות, שהוא הכתב הקדום ביותר המוכר לנו; לא כתב חרטומים העתיק כמעט כמוהו; ולא הכתב הפרוטו-כנעני שממנו התפתחו כל מערכות הכתב השמיות והאירופיות הנהוגות כיום. 

חלק ניכר מהכתיבה, למשל בכתב יתדות, נעשתה בחריטה או בהטבעה על חומרים רכים כמו חמר. כתובת אשורית מהמאה השמינית לפני הספירה, שנעשתה בהטבעה של סטילוס מקנה סוף על חמר לח | Sheila Terry, Science Photo Library

בכתב היתדות רוב הלוחות נכתבו דווקא משמאל לימין. כתב החרטומים המצרי נכתב ונקרא הן אנכית והן אופקית. כאשר הוא נכתב אופקית, כיוון הכתיבה והקריאה היה לעיתים מימין לשמאל ולעיתים בכיוון ההפוך, ונקבע לפי הכיוון שאליו מביטים הסמלים: תמיד אל תחילת השורה.

כתב החרטומים המצרי נכתב ונקרא הן אנכית והן אופקית, ובשני הכיוונים. בתמונה: 1. הירוגליפים כתובים בטורים אנכיים, בעמק המלכים במצריים; 2. הסמלים פונים ימינה, הקריאה מימין לשמאל; 3. סמלים פונים שמאלה, הקריאה משמאל לימין | Shutterstock, Luke Klingensmith, Fedor Selivanov, Dudareva1386

הסמלים בכתב היתדות וכתב החרטומים סימלו לעיתים מילים שלמות, לעתים הברות ולעיתים אותיות, אך גם המערכת הקדומה ביותר המוכרת לנו שהייתה על טהרת האותיות, הפרוטו-כנענית (ידועה גם כ"פרוטו-סינאית") שהייתה בשימוש לפני כ-3,800 שנה, נכתבה בשלל כיוונים ולעיתים אף שינתה כיוון באותו הטקסט. 

המערכת הקדומה ביותר על טהרת האותיות, הפרוטו-כנענית, נכתבה בשלל כיוונים ולעיתים אף שינתה כיוון באותו הטקסט. הכתובת הפרוטו כנענית הראשונה שפוענחה, מסראביט אל קאדים - משנה כיוון ומפגינה חוסר סדר | מקור: ויקיפדיה, William Foxwell Albright, The Proto-Sinaitic Inscriptions and Their Decipherment

רק כשהגיע הכתב הפיניקי, שהתבסס על הכתב הפרוטו-כנעני ואשר ממנו התפתחו כנראה כל מערכות הכתב הקיימות מהודו ומערבה, התקבעה בו הכתיבה מימין לשמאל בלבד. ממנו נגזר כיוון הכתיבה של העברית, הערבית ושאר מערכות הכתב באזורים שאליהם הגיעו הסוחרים הפיניקים. אך גם מערכות הכתב האירופיות מבוססות על אותו כתב פיניקי, ואילו הן נכתבות משמאל לימין. אם כך, איך ומתי התהפך כיוון הכתיבה בלשונות אירופה?

מילים מאובנות

האתגר הניצב בפני חוקרי כתבים עתיקים (פליאוגרפים, מיוונית: רישום עתיק), דומה לזה שעומד בפני חוקרי מאובנים (פליאונטולוגים): עליהם לפענח התפתחות מתמשכת על בסיס ממצאים חלקיים. האתגר דומה לניסיון לשחזר סרט על ידי אוסף של תמונות בודדות מתוכו. ככל שיהיו לנו יותר תמונות שנדע למקם על רצף הזמן, כך נצליח לשחזר טוב יותר את העלילה.

מעקב אחרי התפתחות הכתב העברי המודרני מגלה התפתחות הדרגתית שלו לאורך כ-1,600 שנה - מהפרוטו-כנענית, דרך הפיניקית והארמית ועד לצורתו המוכרת לנו כיום.

התפתחות הדרגתית של הכתב העברי, מהפרוטו-כנענית, דרך הפיניקית והארמית ועד לצורתו המוכרת לנו כיום | קולו אור, על פי פרנק סימונס, אנשומן פאנדי/יוניקוד ומקורות נוספים

צורת האותיות השתנתה בהדרגה לאורך אלפי השנים, משפה לשפה, עד כדי שכיום כבר נתקשה לאתר את הדמיון בין חלק מאותיות העברית המודרנית ובין מקבילותיהן הפרוטו-כנעניות מבלי להיות ערים גם לכל שלבי הביניים. כינויי האותיות, לעומת זאת, השתנו מעט מאוד: שמות האותיות המוכרים לנו כיום זהים כמעט לחלוטין לשמותיהן באלפבית הפיניקי. אומנם "צָדֵּה", "תַּאוּ" ו"מְלָמַד" הפיניקיות הפכו בעברית לצָדִי, תָּו ולָמֶד, אבל אילו היינו מדקלמים את האלפבית העברי המוכר באוזניו של מורה ללשון מלפני 3,800 שנה, היינו בהחלט מקבלים ציון "עובר". עברית היא השפה הכנענית היחידה שעודנה בשימוש, וכך אנו נהנים מזכות ייחודית להבין את משמעות השמות של האותיות הללו. כדוברי עברית אנו יכולים להשקיף אלפי שנים אחורנית אל חלק ניכר מהאותיות הפרוטו-כנעניות, ולהבין בנקל את מקור הצלילים שהן מבטאות לפי צורתן.

חלק משמות העצם המקוריים פחות נפוצים כיום. למשל הצליל אָה של האות הראשונה, שצורתה דומה לראש של שור בעל קרניים, בא מהמילה "אָלֶף" שפירושה שור, כמו בפסוק "שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ" (דברים, ז', י"ג). ואילו האות ל' מייצגת בצורתה את ה"מְלָמַד" – מקל ששימש בתרבות הכנענית לשליטה בחיות משק, כמו בפסוק "וַיַּךְ אֶת-פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר" (שופטים ג', ל"א).

רבים משמות העצם האחרים המגולמים בשמות וצורת האותיות עודם בשימוש בעברית כיום: "רֵישׁ" מאיירת בבירור ראש אדם; ב"מֵם" נראים צורתם של גלי מים; באות "כָּף" ניכרת כף היד; והיוּד מציירת זרוע, כלומר יד. חלק משמות האותיות הגיעו ממש כמות שהן, צליל ומשמעות גם יחד, כל הדרך מהפרוטו-כנענית של תקופת הברונזה עד לשיר האלף בית של נעמי שמר: "... בֵּית זֶה בַּיִת, גִּימֶל זֶה גָּמָל גָּדוֹל, מַהִי דָּלֶת – זוֹהִי דֶּלֶת שֶׁפּוֹתַחַת אֶת הַכֹּל". דוברי שפות אירופיות יתקשו למצוא משמעות בשמות האותיות: למשל שמות האותיות היווניות ביתא או דלתא אינם קשורים כלל למילים בית או דלת ביוונית.

במעבר מהלטינית הארכאית ללטינית לא רק כיוון הכתיבה התהפך אלא גם האותיות עצמן | קולו אור, על פי פלוריאן קולמס, אלן היילי, דיוויד סאקס ומקורות נוספים

הסברה הרווחת היא שמערכות הכתב המערביות, הנכתבות כיום משמאל לימין, התפתחו מהפיניקית שנכתבה מימין לשמאל. איך אפשר להסביר את הפיכת כיוון הכתיבה? עיון בצורת האותיות לאורך זמן מראה כי במעבר מהלטינית הארכאית ללטינית, סביב המאה החמישית לפנה"ס, לא רק כיוון הכתיבה התהפך אלא גם האותיות עצמן, שהפכו לתמונות מראה של עצמן. השינוי ניכר במיוחד באותיות הלא סימטריות (C, D, E, F, K, L, N, P, R ו-S). יש דמיון בולט בין האלפבית הפיניקי ובין האלפבית היווני הקדום ביותר שנמצא, מהמאה השמינית לפנה"ס, עוד לפני השיקוף, כשהאותיות עוד נכתבו מימין לשמאל.

יש דמיון בולט בין האלפבית הפיניקי ובין האלפבית היווני הקדום ביותר שנמצא, בלוח מרסיליאנה בדרום איטליה | ויקיפדיה, Shonagon

איך ומתי התרחש היפוך הכיוון הכפול הזה – בסדר כתיבת האותיות וגם בצורתן? ההיסטוריה מלמדת שבחלק מהשפות ההיפוך היה חד, עקב התנגשות מאוחרת בין מערכות כתב מתחרות לאותה שפה. באנגליה, למשל, כתבו עד סוף האלף הראשון לספירה מימין לשמאל בכתב רוּנוֹת בשם פותארק (Futhark), שנקרא כך על שם ששת הסמלים הראשונים בו. רק בסוף האלף הראשון לספירה, עם התפשטות הנצרות הרומית באירופה, החליף האלפבית הלטיני כמעט בבת אחת את הרונות, ואיתו השתנה בחדות גם כיוון הכתיבה והקריאה.

התנגשות דומה ניכרת כיום בשפה האַזֶרִית, ומכאן נגזר מעמדה הבלעדי כשפה היחידה הנקראת ונכתבת באופן תדיר בשני הכיוונים האופקיים. כ-10 מיליון תושבי רפובליקת אזרבייג'ן כותבים וקוראים משמאל לימין, בתערובת של אותיות קיריליות (רוסיות) ולטיניות. כ-15 מיליון אזרים נוספים חיים בצפון איראן ודוברים את אותה שפה, אך כותבים וקוראים אותה מימין לשמאל, במערכת כתב פרסית-ערבית.

אך האזרית והאנגלית הן היוצאות מן הכלל, וברוב מערכות הכתב הנכתבות משמאל לימין השינוי היה הרבה יותר הדרגתי.

כחרוש השור

קיימים ארבעה כיוונים עיקריים לכתיבה: עברית וערבית כותבים מימין לשמאל; באירופה כותבים משמאל לימין; שפות מזרח אסייתיות נכתבות מלמעלה למטה, כשהטורים מתקדמים בחלק מהשפות מימין לשמאל (למשל בקוריאנית, סינית ויפנית), ובאחרות משמאל לימין (למשל באויגורית או מונגולית); ולבסוף ,את שפת בָּאטַאק מסומטרה ושפת הַאוּנוֹאוֹ שמהפיליפינים כותבים מלמטה למעלה.

קיימים ארבעה כיוונים עיקריים לכתיבה. 1. יוונית אובויאנית (מימין לשמאל); 2. לטינית (משמאל לימין); 3. טיפינאך – ברברית עתיקה (מלמטה למעלה); 4. מונגולית (מלמעלה למטה) | מקורות: Oleg, Future Perfect at Sunrise, Shutterstock, Leah-Anne Thompson, ויקיפדיה, סיימון אגר/Omniglot.com

אך קיימת גם אופציה חמישית לכיוון כתיבה, ואולי דווקא היא מסבירה את מנגנון ההיפוך.

רוב הכתובות היווניות ששרדו מהמאה השישית לפנה"ס לא נכתבו מימין לשמאל וגם לא משמאל לימין, אלא בשילוב שנקרא בּוּסְטְרוֹפִידוֹן (Boustrophedon). בשיטה הזאת מתחילים לכתוב בכיוון אחד, אך ממשיכים את השורה הבאה בכיוון ההפוך, וחוזר חלילה. ביוונית, בּוּס (βοῦς) הוא שור, סְטְרוֹפֵה (στροφή) משמעו להסתובב, והסיומת דוֹן" (δόν) מציינת תואר הפועל. הכתיבה משולה לשור החורש שדה – הלוך ושוב, עם היפוך הכיוון בקצה כל תלם. בהתאם לכך גם האותיות בשורות הזוגיות יהיו לרוב בכתב מראה של האותיות בשורות האי-זוגיות, וכך ניתן יהיה לדעת מיד לאיזה כיוון נכתבת כל שורה.

בשיטה הזאת מתחילים לכתוב בכיוון אחד, אך ממשיכים את השורה הבאה בכיוון ההפוך, וחוזר חלילה. דוגמה לבוסטרופידון בעברית | קולו אור

שלב המעבר הבוסטרופידוני ניכר בטקסטים יווניים עתיקים רבים. אחד השרידים המוכרים שנכתבו בצורה הזאת הוא קוד גורטין – חוקי עיר המדינה גורטין באי כרתים, שהסדירו בעלות על עבדים, תקנות ירושה ואימוץ, קבעו עונשים על אונס וניאוף ועוד. רוב הכתובת נשחקה, אך גם החלק ששרד, ברוחב של כעשרה מטרים ובגובה של מטר וחצי, מרשים מאוד. כטקסט בוסטרופידוני קלאסי, השורות האי-זוגיות בו כתובות משמאל לימין, הזוגיות מימין לשמאל. היפוך הכיוון של האותיות בין השורות ניכר באותיות שאינן בעלות סימטריה ימין-שמאל, כמו E, P או S.

אחד השרידים המוכרים שנכתבו בצורה הזאת הוא קוד גורטין – חוקי עיר המדינה גורטין באי כרתים. מקטע מקוד גורטין, 450 לפנה"ס | ויקיפדיה, PRA

מה קרה לבוסטרופידון?

טכניקת הכתיבה הסירוגית הזאת צצה באופן בלתי תלוי בכמה מקומות בעולם, למשל בקרב העמים הספאיטים בסוריה, באימפריה השבאית המוכרת לנו מסיפור מלכת שבא ושלמה המלך, ובמקומות נוספים. בבלשנות, כמו בביולוגיה, אבולוציה מקבילה של תכונה, שמתפתחת באופן בלתי תלוי בכמה מקומות ובשושלות שונות, מצביעה על יתרון כלשהו של אותה תכונה. ואכן, הבוסטרופידון מביא איתו יתרונות שבזכותם יש אפילו כיום מי מנסים להחיות את השיטה.

נדמיין למשל שאנו עומדים בראש סולם בעיר גורטין, ומסתתים טקסט ארוך על הקיר. קל לשער שנעדיף להתחיל שורה חדשה בסוף השורה שלפניה, ולא לרדת מהסולם בסוף כל שורה, להיסחב עם כל הציוד לצד השני ורק אז להתחיל את השורה הבאה. היתרון תקף גם כיום, ולא רק למי שנוהג לסתת כתובות אבן: בסוף כל שורה של קריאה או כתיבה נדרש עיכוב קצר, להזזת המבט לתחילת השורה הבאה בצד השני של הדף או המסך. ככל שהשורה ארוכה יותר, ועל אחת כמה וכמה אם היא בכתב יד ואינה ישרה לגמרי,  העיכוב במציאת המשך הטקסט יהיה משמעותי יותר.

על כן יש הטוענים שאחרי שמתרגלים לזה, יעיל ומהיר יותר לקרוא טקסט בוסטרופידוני. הדוגלים בשיטה מציעים כלים חינמיים וערכות פיתוח תוכנה להפיכת קבצי טקסט קיימים לבוסטרופידון, ואף הוקמו אתרים שמציעים לקריאה סיפורים בפורמט הזה.

יש הטוענים שאחרי שמתרגלים לזה, יעיל ומהיר יותר לקרוא טקסט בוסטרופידוני. תחילתו של סיפור הילדים הקלאסי "ארנב הקטיפה" מאת מרג'רי ויליאמס: הזדמנות לתרגל את כישוריכם הבוסטרופידוניים באנגלית 

תור הזהב של הבוסטרופידון ביוון היה במאה השישית לפנה"ס. במאה החמישית החל סגנון הכתיבה הזה להיעלם בהדרגה, ובתקופה ההלניסטית, החל במאה הרביעית לפנה"ס, כיוון הכתיבה התקבע משמאל לימין. הסיבה שהובילה את היוונים להעדיף דווקא את הכיוון הזה אינה ברורה. יש פסיכולוגים שטוענים שבגלל ההבדלים בפעילות הצד הימני והשמאלי של המוח, יש יתרון מסוים לכתיבה מימין לשמאל במערכות כתב עיצוריות כמו עברית או ערבית, שאין להן כמעט אותיות תנועה, ואילו במערכות כתב שכוללות עיצורים לצד תנועות העדיפות היא דווקא לכתיבה משמאל לימין. עם זאת, ההסבר הזה שנוי במחלוקת.

עוד השערה היא שבתרבות היוונית היה רקע חזק של כתיבה משמאל לימין, בהמשך למסורות כתב קודמות שהיו נהוגות שם. כזה היה למשל כתב ליניארי ב', שהיה בשימוש ביוון העתיקה עד המאה ה-11 לפני הספירה. גם להסבר הזה לא נמצאו ראיות מספקות.

השערה נוספת היא שהכתב היווני לא צמח מזה הפיניקי, אלא דווקא מכנענית. אף שהכתב הפיניקי היה הכתב הדומיננטי במזרח התיכון, הפרוטו-כנענית לא נעלמה, אלא התפתחה לכנענית – שבניגוד לפיניקית המשיכה להיכתב בכל הכיוונים. על פי ההשערה הזאת, הכתב היווני התבסס על הכנענית, ולכן הגיוני להניח שגם הוא נכתב ללא כיוון אחיד עד המאה השביעית והמאה השישית לפנה"ס.

יהיה הכיוון הספציפי שנבחר אשר יהיה, נראה שעצם ההחלטה על כיוון כתיבה אחיד מפשטת את הכתיבה ואת הקריאה. לראיה, למרות יתרונותיו, הבוסטרופידון נעלם בסופו של דבר, וכל מערכות הכתב המרכזיות בעולם המודרני סיגלו לעצמן כיוון כתיבה קבוע.

שוד מלפפוני הים הגדול

במשך יותר מאלפיים שנה הבוסטרופידון לא היה בשימוש מחוץ למחלקות הבלשנות וההיסטוריה, והוא שימש לכל היותר מכשיר אמנותי. כך הומצאה למשל האטלנטיאנית – שפה בוסטרופידונית עשירה שפיתח הבלשן מרק אוקרנד עבור הסרט "אטלנטיס". אוקרנד זכה עוד קודם לכן לתהילה בלשנית בהוליווד אחרי שפיתח שפה מורכבת עבור גזע הקלינגונים מסדרת וסרטי "מסע בין כוכבים". כמו לקלינגונית, גם לאטלנטיאנית היו כללי דקדוק מפורטים, מערכת כתב ואוצר מילים לא מבוטל, אך היא מעולם לא דוברה ונכתבה מחוץ לאולפני דיסני.

אוקרנד מלמד את האלפבית האטלנטיאני 

 

בשנת 2001 זכה הבוסטרופידון לתחייה במקום בלתי צפוי – האי פנטקוסט באוקיינוס השקט. האי הקטן, השוכן בין אוסטרליה וניו זילנד, נודע בעיקר בצלילות האדמה הנועזות שנתנו את ההשראה להמצאת הבנג'י. בשנת 2001 הופיע במפתיע הצ'יף וִירָלֵיאוֹ בּוֹבּוֹרֶנוָונוּאַה (Boborenvanua) מפנטקוסט בוועידת האו"ם לנושא עמים ילידים, והודיע חגיגית על הקמתה של האומה העצמאית טוראגה (Turaga) בצפון מזרח האי.

ההכרזה הייתה נקודת שיא במתח ההולך וגובר בין ילידי האי לממשלה המערבית באופיה, תוצר הקולוניאליזם הבריטי והצרפתי. הצ'יף הודיע שלאומה יהיו בין השאר מטבע ובנק משלה – שיתבססו על חטים של חזירי בר וצדפות, שפה – שתתבסס על שפת ראגה (Raga), שהיא אחת הלשונות המסורתיות של אזור מלנזיה, ומערכת כתב בשם אַווֹיוּלִי (Avoiuli)– שתתבסס על ציורי החול המסורתיים באי. מאחר שמאפיין מרכזי של ציורי החול היה שהם שורטטו במשיכה אחת, בלי להרים את המקל מהאדמה, גם השפה נבנתה כך שאפשר יהיה לכתוב בה ברציפות  בלי להרים את העט מהנייר. בוסטרופידון הייתה לפיכך הבחירה המתבקשת.

בּוֹבּוֹרֶנוָונוּאַה פיתח מערכת כתב בשם אַווֹיוּלִי, המבוססת על ציורי החול המסורתיים באי פנטקוסט. למעלה: ציור חול מסורתי; למטה: האלפבית האוויולי | ויקיפדיה, PhillipC, סיימון אגר/Omniglot.com

במשך 14 שנה הפעילה אומת טוראגה העצמאית בית ספר מסורתי קטן בשפת האוויולי שבו למדו כמה עשרות ילדים כתיבה בוסטרופידונית, אך בשנת 2015 אירע משבר. אנשי כפר שכן פשטו על הריף של טוראגה וגנבו מלפפוני ים, מוצר מזון נחשק. כנקמה, ארגן הצ'יף בּוֹבּוֹרֶנוָונוּאַה פשיטה על הכפר השכן, שבמהלכה נשרפו כמה בקתות. ההרפתקה הסתיימה במעצרו של הצ'יף, דבר שפגע אנושות בפעילות והוביל לסגירת בית הספר. כיום נותרו בודדים שיודעים לקרוא ולכתוב בשיטה שהמציא בובורנוונואה, ונראה שמסורת הכתיבה והקריאה בבוסטרופידון נמצאת בדרכה חזרה אל דפי ההיסטוריה.

במשך 14 שנה הפעילה אומת טוראגה בית ספר קטן בשפת האוויולי, שבו למדו כמה עשרות ילדים כתיבה בוסטרופידונית. שלט הכניסה לבית הספר. שמו מופיע למעלה בכתב בוסטרופידוני: "המוסד המלנזי למדע, פילוסופיה, אנושיות וטכנולוגיה". מתחת מפורטים מקצועות הלימוד באנגלית משובשת | צילום: Tabisini, ויקיפדיה

הגלובליזציה של אופקי אנכי

לפני סיום, מבט מהיר למזרח הרחוק, שחווה גם הוא טלטלות בתחום כיוון השפה. קוריאנית, יפנית וסינית נכתבו במשך שנים רבות מלמעלה למטה, כשהטורים נקראים מימין לשמאל, כך שדפדוף בספר בסינית היה דומה לדפדוף בספר בעברית. כיום שלושתן נכתבות אופקית, משמאל לימין בדומה לאנגלית, וגם סדר העמודים בספרים התהפך. מהפך זה התרחש יחסית לאחרונה, כתולדה של הגלובליזציה.

הסנונית הראשונה שבישרה על שינוי הכיוון בסין הייתה בינואר 1915, עם צאתו לאור של הגיליון הראשון של הירחון "מדע" (科學). המהדורה נפתחה במשפט שנכתב באופן שערורייתי משמאל לימין: "גיליון זה מודפס לרוחב, החל מצד שמאל למעלה, וזאת לא לשם החידוש אלא כדי להקל על הכנסת נוסחאות מתמטיות, פיזיקליות וכימיות. עם קוראינו הסליחה". בעשורים הבאים צצו מילים ומושגים בשפות אירופיות בתכיפות הולכת וגוברת בתוך טקסטים סיניים מסורתיים, והצורך לסובב שוב ושוב את הנייר ב-90 מעלות כדי לקרוא אותם נהיה מעיק. ב-1949, בתום המהפכה הקומוניסטית, קבעה לפיכך המפלגה שטקסטים רשמיים יכתבו אופקית בלבד.

כיום רוב הטקסטים בסין כתובים משמאל לימין, אך לא נדיר להיתקל בטקסט אנכי, למשל כשנותר מקום צר וארוך בין שני טורים בעיתון. בנוסף, במקדשים העתיקים ובעיר האסורה חקוקים ומצוירים לעיתים קרובות שירים מסורתיים בני ארבעה סמלים, הכתובים כולם מימין לשמאל – מעין כתיבה חגיגית של ארבעה טורי טקסט, בהתאם לכיוון הטורים בסינית המסורתית, כאשר בכל אחד מהטורים מילה אחת בלבד.

מגוון הכיוונים הרב הזה לקריאה ולכתיבה מעודד אצל הסינים גמישות מחשבתית מסוימת בעניין כיוון הקריאה של סמלים כתובים. תיירים מערביים בסין יכולים להבחין בכך לא פעם בכיתוב על גבי אוטובוסים. בכל צד של האוטובוס הסמלים הסיניים כתובים בכיוון הפוך, מטעמי סימטריה, ולעיתים מצטרפות אליהם גם האותיות הלטיניות אשר גם כיוון כתיבתן מתהפך.

מגוון הכיוונים לקריאה ולכתיבה מעודד אצל הסינים גמישות מחשבתית מסוימת בעניין כיוון הקריאה של סמלים כתובים. משאית דואר סינית: הכתב על הדלתות הוא תמיד מחזית הרכב קדימה, ולכן בדלת הימנית הכתב מופיע מימין לשמאל – כולל באנגלית: TSOP ANIHC | ויקיפדיה, Vmenkov

תהליך דומה של מעבר מכתיבה אנכית לאופקית התרחש גם ביפן, אך שם הכיוונים המסורתיים עדיין מקובלים יותר. בחנויות אפשר למצוא הן ספרים בכיווניות האנכית המסורתית (טטגאקי) ששדרתם מימין כמו בעברית, והן ספרים חדשים שהשדרה שלהם שמאלית כמו באנגלית (יוקוגאקי).

קוריאה הדרומית הצטרפה למגמת הגלובליזציה הזאת רק בעשורים האחרונים. ב-1988 החל עיתון ראשון שם להדפיס את כתבותיו משמאל לימין, ובהדרגה הצטרפו אליו בשנות ה-90 כל שאר העיתונים. כיום כיוון הכתיבה האנכי נותר רק בספרים ועיתונים ישנים, או כאלמנט עיצובי.

פוליטיקה של כתב

יוצאת הדופן הבולטת היא טייוואן, הקרויה גם "הרפובליקה הסינית", ששמרה במידה רבה על כיוון הכתיבה האנכי בעיקר מסיבות היסטוריות ופוליטיות. ב-1911, עם הפלת שושלת הקיסרים האחרונה, כוננה הרפובליקה הסינית ברוב שטחי סין היבשתית. אולם אחרי ניצחון הכוחות הקומוניסטיים במלחמת האזרחים של 1949 הפכה סין היבשתית ל"רפובליקה העממית של סין", והאי טייוואן נותר השריד האחרון של "הרפובליקה הסינית". בין שתי המדינות התפתח נתק תרבותי ופוליטי ממושך, שבו כל צד טוען לריבונות על סין כולה ומערער על הלגיטימיות של המשטר היריב.

המצב הוביל לידי כך שבניגוד לסין היבשתית, שנשלטת בידי משטר מהפכני, טייוואן שמרה במידה רבה על המסורת הסינית העתיקה, ובכלל  זה על כיוון הכתיבה והקריאה. עם זאת, גם השמרנות הטייוואנית מתקשה לעמוד מול כוחות הגלובליזציה, ומאז שנות ה-90 מתרחש בהדרגה גם שם אותו תהליך הדרגתי של סחף לכיוון הכתיבה האופקית. כיום כמעט כל העיתונים באי מודפסים משמאל לימין.

לכיוון הקריאה נמצאו גם השלכות פסיכולוגיות מעניינות. במחקרים שהשוו את דרכי הייצוג החזותי בו נתפס הזמן במקומות שונים בעולם, ביקשו ממשתתפים לסדר על שולחן רצף של תמונות שתיארו שלבים של תהליך עם כיוון התפתחות ברור – למשל מלידה ועד מוות. הממצאים העלו שכיוון הכתיבה במדינות שונות משתקף בתפיסת הזמן.

נמצא למשל שאנגלים סידרו כמעט תמיד את ציר הזמן שלהם משמאל לימין. לעומת זאת, אצל סינים דוברי אנגלית הסידור המרחבי של הזמן היה תלוי במועד שבו למדו אנגלית. דוברים דו-לשוניים שלמדו אנגלית בשלב מאוחר יחסית בחיים נטו יותר לחשוב על ציר הזמן באופן אנכי במרחב. דוברי סינית מנדרינית גם זיהו מהר יותר יחסים של מוקדם/מאוחר בין קלפים שהוצגו בפניהם – למשל שמות של חודשים בשנה – כשהקלפים הוצגו להם באופן אנכי ולא אופקי. אצל דוברי האנגלית המצב היה הפוך.

במחקרים אחרים נמצא שדוברי מנדרינית צעירים, שהורגלו לכתיבה האופקית המודרנית, נטו פחות מהדור שקדם להם לתפוס את הזמן כאילו הוא מתקדם אנכית וחשבו עליו יותר משמאל לימין, בדומה לדוברי האנגלית. לעומת זאת אצל נבדקים מטייוואן ראו מגוון רב יותר של כיווני התקדמות: חלוקה כמעט שווה בין אנכי לאופקי, ומיעוט לא מבוטל של צירי זמן המתקדמים מימין לשמאל. 

ייתכן שתהליך הגלובליזציה וההאחדה ימשיך, עד שבעתיד ייסגר המעגל וצאצאי הכתב הפרוטו-כנעני שהתפצלו לפני כ-2,500 שנה יתאחדו מחדש לכיוון כתיבה אחד. בעתיד כזה שוב לא יהיה כה מאתגר לשלב מספרים ואותיות במסמכי טקסט בעברית, וכתבות כמו זאת שקראתם עתה מימין לשמאל ייראו לצאצאינו כפי שנראות לנו כיום כתובות בוסטרופידוניות מהמאה השישית לפנה"ס.