שלושת הדברים החשובים ביותר בבחירת נדל"ן הם, כידוע, מיקום, מיקום ומיקום. גם האנפות בביצות של פלורידה יודעות את החוכמה העתיקה הזו, וכשמגיע זמנן לקנן הן בוחרות בקפידה מקום שבו הביצים והגוזלים יהיו חשופים כמה שפחות לטורפים, כגון דביבונים ואופוסומים. באופן מפתיע, המקום הזה עשוי להיות בדיוק מעל הראש של אליגטור.
מחקרים הראו שציפורי מים מעדיפות להקים את קיניהן מעל בריכות שבהן מתגוררים תנינים או אליגטורים, משום שהם משמשים להן "שומרי ראש" ומבריחים מהסביבה טורפים קטנים יותר. אך האם האנפות פשוט מנצלות את נוכחותם של הזוחלים הגדולים, או שגם טורפי המים הרדודים יוצאים נשכרים מהשכנות לעופות? מחקר חדש בדק את מצבם הגופני של אליגטורים בפארק אברגליידס (Everglades) בפלורידה והראה שאלה מהם החיים סמוך למושבת עופות נוטים להיות גדולים יותר ובמצב גופני טוב יותר מחבריהם נטולי הציפורים.
נוכחות העופות מועילה לאליגטורים בכמה דרכים. לשלשת העופות, העשירה בחנקן וזרחן, מצטברת במים מתחת לקנים ומושכת לאזור בעלי חיים קטנים שניזונים ממנה ומשמשים בתורם מזון לאליגטורים. אבל החוקרים משערים שהזוחלים מקבלים מזון מהציפורים גם באופן ישיר יותר. אצל עופות מים רבים, לא כל הגוזלים שבוקעים מגיעים לבגרות. לפעמים, למשל אצל מינים מסוימים של חסידות, ההורים הורגים את הגוזל או הגוזלים החלשים ביותר, וכך שאר הגוזלים מקבלים מזון רב יותר וסיכוייהם לשרוד משתפרים.
ברוב המקרים לא מדובר בהרג פעיל. הגוזלים החלשים יותר פשוט מפסידים לאחיהם בתחרות על המזון ונחלשים יותר ויותר עד שהם מתים או נופלים מהקן. הגוזלים האלו מגיעים כנראה, לפיהם של האליגטורים, ומספקים להם מזון זמין ללא מאמץ, שתורם תרומה משמעותית למצבם הגופני.
הדבר הבא שהחוקרים מאוניברסיטת פלורידה מתכוונים לבדוק הוא אם האליגטורים מכירים בתרומתן של ציפורי המים לתפריט שלהם, מתמקמים בכוונה סמוך למושבות העופות ומקבלים עליהם את תפקיד "שומרי הראש" תמורת התועלת הצפויה להם. תהיה התשובה אשר תהיה, המחקר החדש חושף עוד רובד בפאזל המורכב של המערכת האקולוגית – הקשרים וההשפעות ההדדיות בין מינים שונים החולקים את סביבת המגורים ואת משאביה.