כשציפורים מפרקות את הקן

הכתבה הזו, שמתפרסמת בט"ו באב, יום האהבה, מוקדשת לכל הזוגות האוהבים. אלו שממש כמו זוג יונים, נשארים יחד כל חייהם. או, לפעמים, לא. 

בניגוד ליונקים, שרק מעטים מהם מנהלים מערכת יחסים זוגית לאורך זמן, מונוגומיות נפוצה מאוד אצל ציפורים. במינים רבים בני הזוג דוגרים על הביצים ומגדלים את הצאצאים יחדיו, הולכים כל אחד לדרכו לאחר שהגוזלים או האפרוחים גדלו, ונפגשים שוב בתחילת עונת הרבייה של השנה הבאה כדי להביא לעולם עוד מחזור של ציפורים צעירות. 

אבל גם ציפורים כאלו עשויות לפרק את החבילה ולהתחיל משפחה חדשה עם מישהו אחר. חוקרים ראו ציפורים, שעל אף שבני או בנות הזוג הקודמים שלהן עדיין בחיים, מקימות קן ומביאות צאצאים עם שותפים חדשים – תופעה שכינו "גירושין". שיעורי הגירושין משתנים ממין למין, כשאפילו הברבורים, שנתפסים אצלנו כסמל לזוגיות ואהבה, הראו שיעור שנתי של חמישה אחוזים. 

מה גורם לציפורים להתגרש? התשובות לכך מתחלקות לשתי קטגוריות. הראשונה טוענת שגירושין, ובעיקר יצירת זוגות חדשים, הם אסטרטגיית רבייה מוצלחת שעוזרת לציפורים להעמיד צאצאים מוצלחים יותר, או לפחות בעלי מגוון גנטי גדול יותר. הקטגוריה השנייה מדגישה גורמים סביבתיים שאינם קשורים להצלחה ברבייה – אם למשל הציפורים מתקשות למצוא את בני הזוג או בנות הזוג שלהן מהשנה שעברה בתחילת עונת הרבייה, הן עשויות לוותר ולהקים קן עם מישהו אחר.

במחקר שפורסם לאחרונה, חוקרים מסין ניסו להכריע בין ההשערות השונות על ידי בחינה של שיעור הגירושין ב-186 מיני ציפורים, כולל ציפורי שיר ועופות מים. הם גילו שבמינים שבהם הזכרים נהגו להתפרפר ולהזדווג עם נקבות שלא היו בנות זוגן ה"חוקיות" היו יותר גירושין בהשוואה למינים שבהם הזכרים היו נאמנים. בנוסף, הם מצאו קשר בין גירושין לנדידה: ככל שהמרחק שעברו הציפורים היה גדול יותר, כך שיעורי הגירושין האמירו. הממצא הראשון מחזק את הטענות הנוגעות לאסטרטגיית רבייה, בעוד השני מראה שגם לגורמים סביבתיים יש השפעה. 

מונוגמיה נפוצה מאוד אצל ציפורים. זוג ציפורים מאכילות גוזלים בקן | Lee Shin Yu, Shutterstock

מחפשים אהבה מחוץ לקן

מלבד גירושין, אצל ציפורים מונוגמיות יש גם בגידות – והרבה. מחקרים שערכו בדיקות גנטיות לציפורים ולצאצאיהן מצאו שאצל רוב המינים יש גוזלים שאביהם הביולוגי אינו זה שמטפל בהם. בחלק מהמקרים, כמו למשל אצל גבתון הסוף (Emberiza schoeniclus), היו יותר גוזלים שהגיעו לעולם כתוצאה מבגידה מאשר כאלו שגדלו בקן של אביהם הביולוגי.

הזדווגות מחוץ לגבולות הקן עשויה להיות אסטרטגיה טובה, במיוחד לזכרים. ככל שהזכר יזדווג עם יותר נקבות, כך יהיו לו יותר צאצאים, והם יהיו שונים גנטית זה מזה – דבר שיגדיל את הסיכוי שחלק מהם ישרוד, גם אם התנאים יהיו קשים. אם הם גדלים בקן אחר הוא אפילו לא יצטרך לטפל בהם, אלא ישאיר את המלאכה לזכר הנבגד. נקבות לעומתם יכולות להטיל מספר מוגבל של ביצים, לא משנה עם כמה זכרים הזדווגו. בכל זאת, גם להן עשויות להיות סיבות לחמוד את בן הזוג של השכנה, למשל, הגדלת המגוון הגנטי של צאצאיהן. 

איך כל זה קשור לגירושין? החוקרים מצאו שבמינים שבהם הזכרים הזדווגו עם יותר נקבות, היו יותר גירושין. הם משערים שמדובר בהמשך של אותה אסטרטגיית רבייה – גם באמצעות בגידות וגם באמצעות גירושין, הזכר מזדווג עם מספר נקבות שונות, ומגדיל את השונות הגנטית של צאצאיו. 

מצד שני, ייתכן גם שכמו שקורה לעיתים אצל בני אדם, הנקבה היא זו שמפרקת את החבילה כי נמאס לה שבן הזוג נוטש אותה לטובת בילויים עם אחרות. "כשזכר מזדווג עם נקבות רבות, זה נתפס לעיתים קרובות כפגיעה במחויבות שלו, שכן תשומת הלב והמשאבים שלו מחולקים בין כמה נקבות", הסביר זיטאן סונג (Song) בריאיון לגרדיאן. "זה עשוי להפוך אותו לאטרקטיבי פחות כשותף, וכך יש סיכוי גבוה יותר לגירושין בעונת הרבייה הבאה". 

ציפורים שעפו מרחקים ארוכים יותר נטו לשיעורי גירושין גבוהים יותר. ציפורים במעופן | Bachkova Natalia, Shutterstock

רחוק מהעין, רחוק מהלב

הקשר הנוסף שנמצא במחקר הוא בין גירושין לנדידה, ובמיוחד נדידה למרחקים ארוכים: ציפורים שעפו מרחקים ארוכים יותר נטו לשיעורי גירושין גבוהים יותר. הסיבה לכך, משערים החוקרים, קשורה פשוט לקושי של בני הזוג למצוא אחד את השני. "אחרי נדידה, זוגות עשויים להגיע ליעד שלהם בזמנים שונים, וזה מוביל למצב שבו זה שמגיע ראשון עשוי להזדווג עם שותף אחר, והתוצאה היא 'גירושין'", אמר סונג. "נדידה גם יכולה להוביל לכך שבני הזוג מגיעים לאזורי רבייה שונים, וכך ל'גירושין' שקרו בטעות. האפקט הזה גדול יותר ככל שהציפורים נודדות למרחק גדול יותר".

כאשר ציפור מגיעה לאזור שבו היא נוהגת להקים קן ולא מוצאת שם את בן זוגה, הוסיף סונג, כניסה למערכת יחסים חדשה עשויה להיות הדבר הטוב ביותר עבורה. אם היא תחכה יותר מדי זמן בתקווה שבן הזוג הקודם יגיע, היא עלולה לפספס את ההזדמנות ולהישאר לבד, וכך "לאבד" את עונת הרבייה.

אם כך, המחקר מראה שגירושין בקרב ציפורים נובעים מיותר מסיבה אחת. יש מינים שבהם שיעור הגירושין הגבוה נובע מהתנהגות הזכרים, ואולי מאסטרטגיית רבייה שמבכרת גיוון על פני נאמנות. אצל מינים אחרים, הגורם המרכזי הוא התנאים הסביבתיים, והעובדה שלעיתים קרובות בני זוג שבנו יחד קן בשנה אחת מתקשים למצוא זה את זה בשנה שלאחריה. בקבוצה שלישית, סביר להניח, שני הגורמים גם יחד תורמים לפירוק הקן.