נתחיל בהערה על טוהר המדע. מדענים רבים מתחילים את דרכם במדע בתחושה של ייעוד. המוטיב המרכזי בתחושת הייעוד הזו הוא בדרך כלל המוטיבציה לחקור ולהבין את העולם בצורה טובה יותר, כמו גם ההכרה בכך שניתנה להם ההזדמנות להתפרנס מהדבר שהכי מעניין אותם.
אולם המציאות איננה מתיישבת תמיד עם האידיליה הזאת. כיווני ההתקדמות במחקר הביולוגי והרפואי נקבעים מעל הכול על פי מה שמאפשר לאנשים לחיות חיים ארוכים וטובים יותר, ולאו דווקא לפי מה שמעניין מדענים. הסיבה לכך טובה. לא הסיבה היא שלאפשר לאנשים לחיות יותר זה ערך עליון, אלא שאנשים יסכימו תמיד לשלם את מיטב כספם כדי להאריך את חייהם באופן משמעותי או לשפר את איכות חייהם. מתברר שגם המדע הבסיסי והטהור ביותר צריך לעמוד בקריטריונים בסיסיים של עלות ותועלת.
ניקח לדוגמה את תחום הגנטיקה. פרויקט הגנום האנושי ומיזמים גדולים אחרים לפענוח מבנים גנטיים בעולם החי נולדו במוחם של מדענים שביקשו להבין ולהסביר את התעלומות והנפלאות של העולם החי. אולם בשל הכמות העצומה של המידע הגנטי שאספו הפרויקטים האלה והמשימה המבהילה הכרוכה בניסיון לפענח את התעלומה האדירה שהגנטיקה מציבה בפנינו, הקהילה המדעית נוקטת בגישה מעשית יותר שאינה מתיישבת בדרך כלל עם גישת המדע הטהור. גם לכך יש לפעמים סיבות טובות.
מתברר שפעמים רבות ההבנה הבסיסית הדלה שלנו את החוקים שמכוונים את עולם החי איננה מספיקה כדי לאפשר לנו להשתמש ביעילות במידע שנאסף בפרויקט הגנום. לכן המאמץ העיקרי של המחקר הגנטי כיום מתרכז בבעיה פשוטה יחסית שיש לגביה יחסית הרבה מידע – לנסות לקשר בין רצפי דנ"א לבין מחלות.
הגישה הזאת מתאימה לתפיסה שבסופו של דבר המדע צריך גם להשתלם. הקישור בין רצפי דנ"א למחלות מייצר מטרות חדשות לתרופות, שמכניסות כסף לגופים החוקרים, ומאפשרת לרפואה למכור שירותי אבחנה גנטית מוקדמת. כל זה בסדר גמור, כמובן. מאז ומתמיד המאמצים של המין האנושי תומרצו על ידי האפשרות לתגמול, וקשה למצוא מטרות ראויות יותר להשקיע בהן מאשר מחקר רפואי, גם אם הוא נעשה למטרת רווח.
העתיד הגנטי
מה שאנחנו צריכים לשקול בהקשר הזה אלה ההשלכות הביולוגיות של עולם שבו מחלות מקושרות בקלות ובאופן ישיר לגנטיקה. ההתקדמות האדירה שעשה המין האנושי כמעט בכל תחומי החיים הובילה לגידול עצום ביכולתנו לתמוך במספר הולך וגדל של אנשים בכדור הארץ, שהגיע כבר לשיא של יותר משישה מיליארד בני אדם. כתוצאה מכך, האבולוציה הדרווינית במובנה הקלאסי הולכת ומאבדת את יכולתה לגרום לשינויים ביולוגיים במין האנושי.
ככלל, המין האנושי כמעט שאינו נתון כיום ללחצים האבולוציוניים שעיצבו אותו במשך רבבות שנים. אחת השאלות הנשאלות במובן הזה היא מה יקרה לגנום האנושי אם הוא ימשיך להיות חופשי מלחצים סלקטיביים רציניים לאורך זמן? הרי ידוע שמוטציות אקראיות גורמות נזק ושהן מתרחשות כל הזמן באופן טבעי. האם הגנום האנושי יידרדר ויישחק כתוצאה מההתקדמות הטכנולוגית שמגנה עלינו מלחצים סלקטיביים? מה דעתכם?
צ'רלס דרווין. לחצים אבולוציוניים | צילום: ג'וליה מרגרט קמרון
בה בעת, ההתפתחות המהירה בחקר הביולוגיה סוללת את הדרך לכך שביו-טכנולוגיה תהפוך לגורם משמעותי באבולוציה של המין האנושי, אך הפעם לא באופן אקראי אלא בתכנון או בסלקציה מלאכותית של תכונות גנטיות של בני אדם.
בהקשר הזה יעמדו בפני המדע שני אתגרים גדולים: ראשית, נצטרך ללמוד הרבה על הביולוגיה שלנו כדי שנוכל לחזות את התופעות הביולוגיות שיחוללו השינויים הגנטיים שנבחר ליישם. שנית, יהיה עלינו לשמר את השונות הגנטית הקיימת באוכלוסיה האנושית, משום שייתכן שיהיה לה תפקיד חשוב בעתיד. לפני שנעשה הנדסה מכוונת עתידית של הגנום האנושי ברמת המין כולו יהיה עלינו לשקול בכובד ראש את נושא השונות באוכלוסייה, מחשש שהמצב שבו איננו נתונים יותר ללחצים סלקטיביים משמעותיים עלול להיפסק בעתיד ואז השונות הגנטית באוכלוסייה תמלא תפקיד מכריע בהמשכיות של המין האנושי.
תובל בן יחזקאל
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
