אולי הבחנתם שהיו לאחורנה הרבה סופות הוריקן, במיוחד בחופי האוקיינוס האטלנטי בדרום מזרח ארה"ב. המפורסמת מביניהן היא סערת ההוריקן קתרינה, שזרעה הרס ושיטפונות ועלתה בקורבנות אנושיים ובאובדן רכוש בהישקפי ענק בשטחים נרחבים, ובמיוחד בעיר ניו אורלינס. גם ההוריקנים צ'רלי ופרנסיס היכו שם לאחרונה, ויחד הם משקפים עלייה אמיתית בתדירות ההוריקנים באזור מאז שנת 1995.
בשנים האחרונות מורגש טרנד עולמי בנושא ההתחממות הגלובלית, שהגיע לשיאו בטקסי חלוקת פרס נובל ובפרס האוסקר שקיבל אל גור על סרטו ופעילותו בנושא. בלב הטרנד נמצאת הנטייה לתלות בבני האדם את האשמה בתופעות גלובליות רבות, כגון העלייה בתדירות ההוריקנים, הפשרת קרחונים בקטבים ועוד שינויי אקלים כמו התחממות ועלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה.
אם לשים את האופנות בצד, לא ברור עדיין אם הסיבה לעלייה בתדירות ההוריקנים ב-14 שנים האחרונות קשורה להתחממות גלובלית מעשה ידי אדם או שמא מדובר בשונות טבעית בתדירות ההוריקנים לאורך השנים. אולם לאחרונה פורסם מחקר מדעי שמצביע על כך שייתכן שהעלייה בתדירות ההוריקנים בשני העשורים האחרונים היא נורמלית לחלוטין ואינה נובעת בהכרח משינויי אקלים מעשה ידי אדם. מהממצאים עולה שהעלייה הנוכחית היא תגובה לירידה בתדירות ההוריקנים שחלה בשנות ה-70 וה-80, שאליה הושוותה התדירות הנוכחית.
דרך אחת לבדוק את הנושא היא לבחון מה היתה תדירות ההוריקנים בעבר ולהשוות אותה לתדירות הנוכחית של סופות הענק. הבעיה היא שרק בעשרות שנים האחרונות החלו לערוך תיעוד מדעי מדויק של ההוריקנים באוקיינוס האטלנטי, ומאגר הנתונים הנוכחי אינו מספיק להשוואה תקפה.
חוקרים משבדיה ערכו לאחרונה מחקר פורץ דרך בנושא. הם פיתחו מדד עקיף שעוזר לדעת מה היתה תדירות ההוריקנים בעבר, גם בתקופות שבהן לא היה תיעוד מסודר שלהם. איך הם עשו זאת? הם השתמשו ב "תיעוד טבעי" – באלמוגים ובקרקעית האוקיינוס.
ידוע ששני פרמטרים – טמפרטורת פני המים ותופעת ה-Wind Shear (שינויים חריפים ברוחות) – הם הגורמים העיקריים להוריקנים באזור מערב האוקיינוס האטלנטי. שניהם גם נוטים להשאיר את חותמם באלמוגים קשים ובשכבות הקרקע. הדבר שקול לטבעות הגיל בגזעי עצים, שיכולות ללמד על הסביבה שבה גדל העץ בכל תקופה ותקופה.
באותה צורה יכולים החוקרים לבחון את החלקים העתיקים של האלמוגים ואת שכבות הקרקע שהיו חשופות באותה עת וללמוד מהם משהו על שני הפרמטרים הללו בעבר הרחוק. הרעיון הוא שאם יצליחו לשחזר את ההיסטוריה של שניהם הם יוכלו לשחזר גם את ההיסטוריה של ההוריקנים.
החוקרים השבדים צללו באוקיינוס האטלנטי, אספו אלמוגים ודוגמאות קרקע והצליחו כך לשחזר את ההיסטוריה האבודה של ההוריקנים באוקיינוס האטלנטי ב-270 שנים האחרונות. התוצאות היו מפתיעות. בניגוד לטענה הפופולרית, נמצא שתדירות ההוריקנים בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים הייתה נמוכה בצורה חריגה יחסית ל-270 השנים האחרונות, כך שהעלייה שחלה מאז שנת 1995 רק משקפת חזרה לנורמה.
בנוסף הראו החוקרים שב-270 השנים האחרונות היו כמה תקופות של עלייה בתדירות ההוריקנים, ושהעלייה בתדירות מאז שנת 1995 אינה שונה מהן כלל ומשקפת רק את השונות הטבעית.
תובל בן יחזקאל
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
