התפקוד המרכזי של מנגנון ההזעה באדם הוא בקירור הגוף. בקצרה, ברגע שנוזלי גוף מופרשים אל הצד החיצוני של העור הם יכולים לעבור אידוי. מאחר וגם האידוי דורש אנרגית חום, הפרשת הנוזלים מאפשרת להיפטר הן מהחום שהיה אצור בנוזלים בזמן הפרשתם, והן מהחום שמשמש כאנרגיה לאידוי אל האוויר. בבעלי חיים, חומרים בעלי ריח המופרשים בזיעה משמשים כפרומונים לתקשורת בין פרטים. קיימות תיאוריות לפיהן, גם באדם חומרים מסוימים בזיעה משמשים כפרומונים, אך אין להן בסיס עדותי מוצק.

אם נבחן את מנגנוני הבקרה על ריכוז המלח בגוף, הרי שלאדם שלוש דרכים להיפטר ממלח. הראשונה והמרכזית ביותר היא הפרשה של עודפי מלח כמומס בשתן. שתי המערכות הנוספות בהן מלח עוזב את הגוף הן הצואה והזיעה, אך אילו הן דרכים משניות: במצב רגיל, כ-90% מהפרשת עודפי המלח מבוצעת באמצעות הכליות המעבירות עודפי מלח ממערכת הדם אל השתן. הבקרה על ריכוז המלח בדם נעשית בכליות, ולהפרשה עם הצואה או הזיעה אין תפקיד משמעותי. איבוד מלח בצואה הופך משמעותי בזמן קלקול קיבה, כאשר האדם משלשל. איבוד מלח בהזעה הופך משמעותי, כאשר אנשים עוסקים בפעילות פיסית מאומצת הכרוכה בהזעה בכמויות כפולות ומכופלות. מסיבה זו, כאשר עוסקים בספורט הכרוך בהזעה רבה לאורך זמן (דוגמת טריאתלון או ריצת מרתון), יש להקפיד על השלמה מתאימה הן של נוזלים והן של מלחים תוך כדי הפעילות, ולשם כך משמשים משקאות ספורטיביים ייעודיים.


מימין, אדם מזיע לאחר פעילות ספורטיבית. משמאל, אדם מוחה את הזיעה שנצטברה על גבי מצחו כתוצאה מתנאי סביבה לחים אשר גורמים לאידוי בלתי יעיל של הזיעה לאחר הפרשתה.

בעלי חיים מסוימים (לדוגמא, כרישים, זוחלים מסוימים וכן עופות מים) עושים שימוש בהפרשת מלח דרך העור כמנגנון מרכזי לאיזון ריכוזו בגוף. לרוב, ברקע לתפקוד זה עומדת העובדה, שאין לרשות יצורים אילו מקור מים מתוקים, אשר יאפשר "שטיפת" עודפי מלח כמומס בשתן, או לחילופין העובדה שהכליות שלהם הינן פחות יעילות. הפרשת המלח דרך העור נעשית באמצעות בלוטות מלח, המתמחות בריכוז עודפי מלח מנוזלי הגוף. לעיתים המלח המופרש מתגבש למוצק ובמינים מסוימים ניתן לראות באתרי ההפרשה גבישי מלח הנותרים על גבי העור.

ובכן לשאלתך, מדוע בזיעה נפלטים מלחים? התשובה היא, ככל הנראה, שמאחר ונוזלי הגוף מכילים מלח, לא קיימת אפשרות להפריש נוזלים, שמטרתם קירור הגוף, מבלי שיכילו מלח. אילו כן היה ניתן, היה זה כאילו לגוף יכולת ליצור מים מזוקקים. בהקשר זה אציין שבגוף האדם שני סוגים של בלוטות זיעה. הסוג הראשון – בלוטות אפוקריניות (שהוא הקיים ברוב היונקים) ממוקם במפשעה ובבתי השחי. בלוטות אילו מפרישות זיעה בריכוז מלח גבוה יחסית לסוג השני של הבלוטות (בלוטות אקריניות), אשר פרוסות על רוב אזורי הגוף. הבלוטות האקריניות מאפיינות את קבוצת היונקים הפרימטיים (האדם והקופים).

לינקים שהוספתי בקבות התעניינות בטוקבק:
- מנגנוני הפרשת חלבונים מהגוף.
- התעמקות בתפקוד הגולג'י.
- קצת על תהליכי הכנסת חומרים אל תוך התאים.

מאת: דניאל בן-הלוי
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

15 תגובות

  • מרק אבידור

    סימנים של מליחות

    עד לפני כמה חודשים אחרי פעילות גופנית מוגברת (או טרקים) אחרי שהביגוד שספג את זיעה התייבש היו נשארים סימנים ברורים על הבגד (מין ציור עם קווים לבנים) . בחודשים האחרונים הזיעה לא פחתה אבל כל סימן לשאריות המלח בביגוד נעלם לגמרי . האם זה סימן לבעייה בכליות ושהמלח העודף לא מתפנה בדרך שהתפנה עד היום . תודה מראש

  • ציון גואטה

    הפרשת נתרן כלורי

    נתרן כלורי הוא מלח השולחן שאנו אוכלים. כאשר אני מערבב אותו במים, הוא מתמוסס. כיצד אם כן, בזיעה יש נתרן כלורי, הרי בגוף הוא אמור להתמוסס?
    האם בגלל שהנתרן הכלורי הוא קשר יוני - הוא אינו מתפרק וההתמוססות שאנו רואים במים שמכניסים אליהם מלח היא של חומרים אחרים?
    בנוסף, רואים במפורש שאנשים שמזיעים הרבה, כגון לאחר פעילות ספורטיבית - יש להם ממש מלח על הפנים [כשנותנים לו להתייבש על הפנים רואים גבישים לבנים קטנטנים], כלומר, המלח מתפרק או לא?...
    תודה מראש, ציון

  • חיים חביב

    התמוססות של מלח בזיעה

    שלום ציון,
    התמוססות המלח במים פירושה שהנתרן נפרד מהכלור בתוך המים. היון החיובי (הקטיון)של הנתרן מרחף במים מוקף במולקולות של מים ("שכבת מיום") וכך גם היון השלילי של הכלור (האניון). אם תאדה את המים הנתרן החיובי יתחבר מחדש עם הכלור השלילי ותקבל את המלח מחדש. נוזלי הזיעה מקורם בנוזל הבין-תאי בגוף שמכיל באופן טבעי מלח. בהזעה המלח יוני הנתרן והכלור יוצאים כמומסים ביחד עם המים מהגוף, ועם התאדות המים מהעור הנתרן והכלור מתחברים שוב ליצור את המלח על העור.

  • אהד

    האם הזעה מעלה את ריכוז המלח בדם?

    לכאורה, מכיוון שריכוז המלח בזיעה קטן בהרבה מריכוזו בדם, אז ריכוז המלח יעלה לאחר הזעה, אני צודק?

    שאלה נוספת: האם מתן מאכל מלוח במצב של תשישות חום/ התייבשות היא דבר נצרך, כדי להחזיר את המלח שאבד? או שזה מעמיס על הכליות ומצריך אותן להפריש כמות נוספת של נוזלים כדי להפריש את המלח מהדם(בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית)?
    תודה.

  • פנינה

    מנגנון הזיעה

    שלום רב.
    ברצוני לדעת מה המסלול שעוברים החומרים שמופרשים דרך בלוטות הזיעה. אילו חומרים עוד מופרשים מלבד מלחים? כמו כן האם כאשר אני מורחת על הגוף קרם אז חומרים ממנו נספגים בדם ויכולים להגחע החוצה שוב דרך בלוטות הזיעה?

  • דניאל בן הלוי

    פנינה, הרבה שאלות - אנסה לענות

    בגוף יש הרבה תאים שמתמחים בהפרשה של חומרים: תאי B המייצרים נוגדנים, נוירונים המפרישים נוירוטרנסמיטורים בסינפסות וגם מגוון של תאי בלוטה הממוקמים בשלל בלוטות הגוף: אינסולין, אנזימי עיכול, הורמונים, הורמונים והורמונים המופרשים על ידי תאי המערכת האנדוקרינית. וגם בלוטות הזיעה... קיים דמיון בין מנגנון ההפרשה של כולם.
    כדי להבין איך זה עובד ברמה התאית אפשר להשתמש בשלושה לינקים שהוספתי בתחתית התשובה. כן, בזיעה מופרשים עוד חומרים פרט למים ומלחים - למשל פרומונים. אינני יודע למנות את כולם, אבל ניתן לומר שהרכב הזיעה איננו קבוע, תלוי בתזונה, במצב הפיסילוגי (סטרס?) ואולי אף בגורמים נוספים. לגבי הקרמים: אני מעריך שרוב החומרים בקרם לא מגיעים לדם, אלא נעצרים בחללים הבינתאיים או אף מחוץ לשכבת העור החיצונית. אני מעריך שבין אינסוף המרכיבים שניתן למצוא בקרמים, יש כאלו שמצליחים לחדור אל הדם או אל תאי בלוטת הזיעה, אבל אם זה מעניין אותך אני ממליץ לך לפעול אחרת: על כל קרם יש רשימת רכיבים, אשר ניתן למצוא לגביהם מידע די בקלות. מצאי את החומר שהמאפיינים שלו מעניינים אותך, והיית רוצה לדעת אם הוא מגיע לדם? או מופרש בזיעה? רק אז תנסי לחפש תשובה ממוקדת האם החומר הספציפי מסוגל לחדור אל תוך התאים או אל תוך כלי הדם. אני מעריך שתוך כדי החקירה שתבצעי תלמדי הרבה דברים מעניינים על המרכיבים בעלי השמות שלא אומרים כלום, ועל מה קובע האם חומר נכנס או לא, אל תאי גופינו.

  • פנינה טל

    תודה רבה..

    תודה רבה..

  • אור

    אוסמוזה?

    האם העובדה שנוזלים נעים באוסמוזה מהתמיסה המהולה למרוכזת(אם אני לא מתבלבל) תספק תשובה ללמה המים יוצאים כלומר ללא הפרשת נתרן בהעברה פעילה הנוזלים לא יצאו החוצה והגוף לא יתקרר.

  • דניאל

    אינני בטוח שאני מבין אותך, אחזור על שאלתך על מנת לוודא שאני מבין

    האם אתה מציע שהפרשה פעילה של מלח, מהווה את הכוח המניע להפרשת המים מבלוטות הזיעה?

    כלומר - הפרשת מלח יוצרת סביבה חיצונית מרוכזת הגוררת יציאת מים מן התאים אל הסביבה החיצונית (המרוכזת) באוסמוזה?

  • אלון

  • אלון

    אני דוקא חשבתי

    שאולי המים עם המלח יותר יצבים
    כלומר נשארים על הגוף יותר זמן מאשר מים בלי מלח
    שעם זה נכון - כך הגוף חוסך מים.

  • דניאל

    כל שאידוי המים מהיר יותר, כך ההזעה יעילה יותר כמנגנון לקירור הגו

    אנרגית החום משמשת כאנרגית אידוי של הזיעה הניגרת על פני העור.

    מטרת הזיעה היא לקרר את הגוף תמורת איבוד מים, ולכן האטת קצב איבוד המים תפחית את יעילות הקירור.

    לדוגמא, כאשר מאוד לח בחוץ, הזיעה לא מתאדה והגוף מפריש עוד ועוד זיעה כי ללא אידוי הגוף לא מתקרר

  • עמוס

    הזעה

    האם במזג אויר חם ויבש מזיעים פחות מאשר במזג אויר חם ולח, (בהנחה שמדובר באותה טמפרטורה)

  • דניאל בן-הלוי

    תשובה

    תפקיד הזיעה לצנן את הגוף (הזיעה מתאדה והאידוי "צורך" אנרגיה).
    כאשר לח הזיעה מתאדה פחות טוב ולכן אנו לא מצליחים להתקרר באותה יעילות.
    ייתכן מבחינה פזיולוגית שאנו מזיעים מעט יותר בסביבה לחה אך אין ספק שתחושת הרטיבות נובעת בעיקר בגלל האידוי הפחות יעיל.

  • דוד

    מלחים בזיעה

    הפרשת מלח בזיעה הסיבה היא לדעתי שהמלח בזיעה מקשה על אידוי של הזיעה מהעור וכך מאפשרת לאיבוד כמות אנרגית חום גבוהה יותר מהעור וכתוצאה מכך מביאה לקירור העור. כאשר התמיסה מהולה במלחים יותר קשה לאדות את המים בשונה ממים מזוקקים שמתאדים מהר מאוד.... אני מחכה לתגובה