השאלה המקורית: אנשים מרבים לעשות הפרדה מוחלטת בין רגש להיגיון. הם טוענים "אצל אלו זה רגש ואצל אלו זה היגיון". האם במוח יש הפרדה מוחלטת, כלומר חלק אחד שמוקצה להיגיון וחלק אחר שמוקצה לרגש? האם אנשים רגישים מאוד הם בהכרח פחות "שכליים" או הגיוניים? האם אנשים עם רגישויות גבוהות יותר הם פחות רציונליים ופחות אינטלקטואלים, כפי שתרבויות רבות ואנשים רבים נוטים לטעון? האם רגישות לפרטים מונעת חשיבה אובייקטיבית, או שהיא דווקא תורמת לה?
שלום,
קשה לדמיין את חיינו ללא רגש. הם היו מאוד שטחיים וחד-ממדיים אילולא יכולנו לחוש אהבה, שמחה והנאה, כעס, עצב ורגשות אחרים. עם זאת, בחברה שלנו נוטים לתפוס באופן שלילי קבלת החלטות שמבוססת על שיקולים רגשיים ולא רציונליים, כלומר לא שוקלים את היתרונות והחסרונות של החלטה על בסיס ניתוח עובדתי.
לא פעם אנו שומעים אמירות כמו "הוא רציונלי" או "הוא רגשני" ביחס לדרך שבה אנשים שונים מפרשים מצבים ומתמודדים איתם. אולם עד כמה קבלת החלטות "רציונלית" מערבת אזורים אחרים במוח מקבלת החלטות "רגשית?"
הבסיס העצבי לקבלת החלטות
האזור במוח שאחראי על קבלת החלטות הוא הקליפה הקדם-מצחית. כפי ששמו מעיד עליו, האזור הזה נמצא בחלק הקדמי ביותר של קליפת המוח – המעטפת החיצונית של המוח, שאחראית על כל תפקודי המוח הגבוהים. קליפת המוח הקדם מצחית מחולקת לחלק הגבי-צדי (דורסולטרלי) ולחלק האורביטופרונטלי שמתחתיו.
קליפת המוח הקדם-מצחית במוח האדם, מבט מימין | תרשים: ויקיפדיה
קליפת המוח הקדם-מצחית מאפשרת גמישות מחשבתית ומעורבת בחשיבה יצירתית. היא מעורבת בגיבוש תוכניות עבודה ואסטרטגיות פעולה על בסיס אינטגרציה של מידע שמגיע אליה מאזורי המוח השונים. אחד האזורים הללו הוא גרעין האקומבנס, שמעודד בחירה של פעולות שצפויות להוביל לגמול ולעונג ושולח מידע אל קליפת המוח הקדם-מצחית כדי לסייע בארגון ההיבטים המוטוריים והחשיבתיים שקשורים אליהן. זוהי אחת הדרכים שבהן רגשות מווסתים את קבלת ההחלטות שלנו, שכן גמול חיובי גורם לרגש ההנאה.
רגש מול רציונליות – במוח
האם אנשים שמקבלים החלטות על בסיס רגשי משתמשים באזורי מוח אחרים מאנשים שמקבלים החלטות על בסיס רציונלי?
במחקרים על פגועי מוח נמצא שנזק שנגרם לקליפת המוח האורביטופרונטלית קשור להתנהגות אימפולסיבית, שאפשר לראות בה סוג של קבלת החלטות על בסיס רגשי. מכאן הסיקו חוקרי מוח שהאזור הזה במוח מעכב התנהגות בלתי שקולה שנובעת מדחף רגעי ואחראי על דחיית סיפוקים. נמצא קשר גם בין התמכרות לסמים לפגיעה באזור הזה.
במחקרי דימות התגלה שכשנבדקים התבקשו לקבל החלטה על בסיס התוצאות הרגשיות שלה, אזורים מסוימים במוח הופעלו בצורה חזקה יותר מאשר כשהחלטה התקבלה שלא על בסיס תוצאותיה הרגשיות. עם זאת, כשהתבקשו לקבל החלטה "רציונלית", בלי בסיס רגשי, לא נמצאה עלייה בפעילות של אזורים אחרים. צריך כמובן לזכור שהמחקר נעשה בתנאים מאוד סטריליים וקשה להשליך ממנו על קבלת החלטות אמיתית. עם זאת, ייתכן שהממצאים מעידים שאנחנו מסוגלים לנטרל מידע רגשי כשאנחנו רוצים ולקבל את ההחלטה כאילו המידע הזה אינו קיים כלל.
אז האם הרגש וההיגיון באמת נפרדים?
למרות ההבחנה שנעשית בפילוסופיה בין רגש להיגיון, נראה שההבחנה האנטומית הרבה יותר מורכבת, בין השאר משום שהגדרת המושגים "היגיון" ו"רגש" אינה ברורה וחד-משמעית דיה. במוח האנושי לא קיימת הפרדה אנטומית מלאה בין חלק שמוקצה להיגיון לבין חלקים אחרים שמוקצים לרגש. אמנם יש אזורים שנחשבים "רגשיים", כמו ההיפותלמוס, האמיגדלה וחלקים אחרים של המערכת הלימבית, ומעורבים בעיבוד תחושות כמו פחד. אולם אין אזור אחד במוח שאפשר לומר שהוא מוקצה להיגיון בלבד.
קבלת החלטות היא תהליך מסובך שמשקלל מרכיבים רבים, ביניהם רגש. יהיה נכון לומר, שאנשים שמקבלים החלטות על סמך ההיגיון שמים פחות משקל על גורמים רגשיים בקבלת ההחלטה מאשר על העובדות "היבשות", בעוד שאצל אנשים שמקבלים החלטות על סמך הרגש הדגש הפוך. עם זאת, לא נמצא להבדל הזה בסיס אנטומי מובהק וסביר יותר שהבדלים אלו מבוססים על ניסיון חיים שונה.
בהקשר זה צריך גם לציין שאין הוכחה מדעית לכך שאנשים שהרגש אצלם חזק הם גם לוגיים יותר או שאנשים חסרי אמפתיה ותשומת לב לניואנסים ולסביבה, הם גם פחות חכמים. בעיקר צריך לזכור שרגש חזק אינו סותר בהכרח היעדר אמפתיה. אמפתיה היא בסך הכול סוג מסוים של רגש, ואין הכרח שאדם שחווה בצורה חזקה רגשות כמו אהבה, שנאה ושמחה יגלה יותר אהדה מאחרים כלפי זולתו.
בומרנג – בחזרה אליך
יש עדות לכך שחוויה רגשית חזקה שאנו חווים במהלך אירוע עוזרת לזכור אותו. נסה לחשוב מה היתרון האבולוציוני בכך?
