איך חרש חושב הרי הוא לא שומע את השפה והמילים? שלומי

האם אנשים יכולים לחשוב ללא שרכשו שפה כלל? התשובה היא שכנראה לא. ללא תבנית וכללים תחביריים של שפה, לא תיתכן מחשבה, לפחות לא במתכונת המוכרת לנו. עם זאת, שפת סימנים היא שפה לכל עניין ודבר. 

עד לפני כמה עשרות שנים אנשים שנולדו עם לקות שמיעה מלאה שלא אובחנו בזמן, ושלא לימדו אותם להשתמש בשפת סימנים, זוהו בטעות כבעלי מוגבלויות שכליות, או חרשים-אילמים במקרים אחרים. מבחינה זאת חירשות הייתה הרבה יותר משמעותית בעבר מאשר עיוורון. עיוור, גם אם היה מוגבל, היה יכול לתקשר עם הסביבה. בעל לקות שמיעה מלידה לא היה מסוגל לתקשר, ואם לא היו מגלים את לקות השמיעה בזמן, ולא היו מלמדים את הלוקה בה דרכים חלופיות לתקשורת, הרי שהוא היה נידון לחיים קשים בהם התייחסו אליו כמו אל מפגר בעוד הוא מסוגל להשמיע נהמות וקולות מוזרים בלבד כאמצעי לתקשר עם הסביבה.

תינוקות בעלי לקות שמיעה מלאה מלידה מאובחנים בערך ב1 מכול 1000 לידות. במקרים אלו חשוב מאוד להתחיל וללמד אותם דרכים לתקשר כמה שיותר מוקדם. במידה ותקופה זו מפוספסת יהיה קשה יותר לסייע לילד לרכוש את השפה, והדבר יכול להתבטא גם בקשיי למידה, גם כשאין לילד סיבה לסבול מבעיות למידה.

טיול בג'ונגל בשפת הסימנים:

שפת הסימנים

דרך התקשורת הנפוצה באנשים בעלי לקות שמיעה היא שפת סימנים. שפת הסימנים היא שפה ככל שפה אחרת. יש לה תחביר וכללי דקדוק; היא עשירה, דינאמית ומתפתחת כל הזמן על ידי האנשים הדוברים אותה. מעניין לציין שמבין השפות המדוברות, הסינית היא השפה הקרובה ביותר לשפת הסימנים. בשני המקרים "סמל" או "מחווה" (במקרה של שפת הסימנים) יכולים לבטא משפט שלם או רעיון ולא רק מילה בודדת.

בעבר היו אנשים משפיעים בתחום שהאמינו שלמרות ששפת הסימנים היא שפה לכל דבר, הדרך הנכונה ללמד את החרשים היא להכריח אותם ללמוד לדבר, גם אם הם לא שומעים מילה. המחמירים ביותר היו מונעים מלקויי השמיעה ללמוד שפת סימנים. כיום גישה זאת נחשבת לשגויה ואכזרית מכיוון שהיא יוצרת בעיות תקשורת אצל לקוי השמיעה. לכן, גם בעלי לקות שמיעה מלאה מלידה שלא שמעו מילה מעולם, אך למדו את שפת הסימנים, מסוגלים לחשוב כמו כל אחד אחר. איך בדיוק הם חושבים ואיך בדיוק מתבטאים הסימנים שלהם כמחשבות? את זה הרבה יותר קשה לדעת.

מחקרים שבוצעו הראו שלמחשבות יש יותר אספקט "מוטורי" (תנועתי) המתאים לשפה עצמה, המתבססת על סימנים מוטוריים של הידיים. קשה להסביר זאת בדיוק אך נראה שבמקום שהם ישמעו את עצמם מדברים לעצמם (=מחשבה) הם "ירגישו" כאילו הם מבצעים את הפעולה עליה הם חושבים. זה לא אומר שהם לא ידמיינו את עצמם עושים את הפעולה, כי אז היה מדובר בהמחשה ויזואלית, אלא ירגישו זאת - כמו כשחושבים על מזון טעים ומרגישים תענוג, בלי שנצטרך לדמיין את פעולת האכילה.

- הסבר נוסף ע"י חוקרים העוסקים בתחום.
- אוניברסיטת גלאוודט (Gallaudet) המיועדת לבעלי לקות שמיעה.