הלב מסמל את מקור החיים ומשכן התשוקות והרגשות. הצלמית (icon) המתארת את הלב מוכרת וידועת לכולם, אך המקור לצלמית לוט בערפל. צבעה של צלמית הלב הוא אדום, הן לסמל את הדם וגם בגלל שצבע זה קושר בזמן העתיק עם רגשות.
תמונה נלקחה מויקיפדיה
מקור הצלמית לא ברור אך הוא תפס תאוצה לקראת המאה ה 16 וה 17 בגלל שתי סיבות:
(1). צלמית הלב האדום החליפה את הכדור (ספרה) בקלפי הטארוט והפכה לאחד מארבעה הצלמיות בקלפי המשחק. קלפי המשחק הפכו להיות מאוד פופולאריים ברחבי העולם והצלמיות איתם.
(2). הצלמית אומצה ע"י הכנסייה הקתולית (בסביבות המאה ה 17) לאחר שאישה בשם מרגרט מריה (Margaret Mary Alocoque) שהוכרזה בהמשך כקדושה, ראתה חיזיון של צלמית הלב המדוברת נוטפת דם ומוקפת בקוצים. בכירי הכנסייה שייכו את התיאור לליבו של ישו המלא באהבה ומסירות לאדם ולאלוהים ומאז הצלמית תפסה תאוצה והחלה להופיע בצורה נרחבת בחלונות ובאיורי קיר בכנסיות שונות (יש לציין שצלמית הלב כבר הופיעה קודם בחלונות ואיורי קיר בכנסיות אך בצורה ספוראדית); בהחלט פרסומות לא רעה.
יש מספר השערות למקור הראשוני של צלמית הלב:
(1). ההשערה הראשונה לוקחת אותנו אחורה בזמן לתקופות קדומות.
במוזיאון בקבול (אפגניסטן) יש כד עשוי חמר שרוף המתוארך לאלף השלישי לפני הספירה ועליו מצוירים עלי תאנה; לעלים אלו יש דמיון מסוים לצלמית הלב המוכרת לנו כיום. בהמשך (אלף שני לפני הספירה), יש תיעוד יותר נרחב של כדים וציורי קירות של התרבות המינואית בהם מתוארים עלי קיסוס (ivy) בצורת לב. המנהג נמשך גם בתרבות היוונית והרומאית שם כדים רבים קושטו בציורים שונים, בין השאר בעלים של קיסוס ואפילו עלי גפן בצורת לב שייצגו אהבה גשמית ורוחנית (למשל בכדים המתארים חגיגות עם אל היין דיוניסוס (Dionysos) בסצנות ארוטיות.
בשנים יותר מאוחרות סמל הלב החל גם להופיע על מצבות כסימן לאהבה נצחית, אפילו לאחר המוות.
לאחר הופעת הנצרות, במאות הראשונות לספירה יש תיאורי ציורים של "עץ החיים" בהם העלים הם בצורת לב ובמאות ה- 12 וה- 13 החלו להופיע ציורים המשלבים עלים בצורת לב עם סצנות רומנטיות; בחלק מהציורים הציירים הלכו צעד קדימה וצבעו את העלים באדום, שוב כסמל לרגשות ואהבה. הצעד הבא היה לאמץ את העלה האדום כצלמית המסמלת את הלב.
(2). צלמית הלב היא תאור סכמתי של המבנה האנטומי החיצוני של הלב.
חוקרים מצביעים על העובדה כי הצלמית של הלב דומה דווקא יחסית ללב של פרה ולא ללב של אדם; הדמיון אינו חזק אך כפי שכתבתי, מדובר כאן על תיאור סכמתי. ההסבר הוא שבזמנים העתיקים הלב של הפרה היה מוכר הרבה יותר לבני אדם מאשר לב אדם ולכן טבעי היה שישתמשו בדימוי מוכר. בהמשך, בימי הביניים בארצות אירופה, הכנסייה אסרה על ניתוח גופות ובכלל על מחקר מדעי חדש ולכן הרבה מהמדע התבסס על ספרים וידע קדמון של היוונים. לכן אומץ הצלמית העתיקה של הלב.
התיאור העתיק נראה כצלמית הלב המוכרת לנו כיום אך הדמות הפוכה ומייצגת עלה- החוד כלפי מטה ונוטה שמאלה ואילו בסיס העלה (החיבור לענף) בקצה השני מתואר כקשת אבי העורקים.
(3). במאה ה-7 לפני הספירה הייתה קיימת עיר-מדינה משגשגת בצפון אפריקה היכן שכיום מצויה לוב.
לעיר קראו Cyrene והיא הייתה ידועה בין השאר במסחר של סוג צמח מסוים שכיום כבר נכחד. הצמח היה מסוג שומר (fennel) בשם "סילפיום" (Silphium) והוא היה ידוע בתכונותיו הרפואיות. אחת התכונות הכי חשובות שלו (על פי התיאורים) היה שהוא היה תכשיר טבעי למניעת הריון. הצמח היה כל-כך חשוב לכלכה של העיר עד שצורת הזרע שלו הופיע על כל המטבעות שהוטבעו בעיר ולכן אנו יודעים את צורתו- צורת הצלמית של הלב המוכרת לנו כיום.
המטבע ועליה צלמית הלב (ויקיפדיה).
סמל דומה גם מצוי בתרבות המצרית העתיקה (שהייתה בקשר מסחרי עם אותה עיר-מדינה). בתרבות המצרית הוא סימל את "לב-הנשמה" שנקרא "ab" (heart soul). מכיוון שהצמח קשור לנושא המין, בהמשך בוצעה "העתקה" לרגשות ורומנטיקה ומכאן ועד לשיוך הצלמית ללב הדרך הייתה קצרה.
נקודה מעניינת לציון היא שממחקרים שבוצעו בשנים האחרונות לצמחים מאותה משפחה התברר שהם עשירים בפיטואסטרוגנים ולכן ייתכן שהשימוש של הצמח כאמצעי מניעה היה אמיתי.
(4). צלמית הלב היא אנלוגיה צורתית אפשרית לאיברים שונים בגוף הנשי - החזה, האגן ואפילו יש מי שטוען לאיבר המין. מכיוון שכל האיברים הנ"ל קשורים לרבייה והאישה "מעניקה חיים" (לידה), ייתכן והלב המסמל אף הוא את החיים קיבל את צורתו משם.
- קישור לאתר על ההיסטוריה של צלמיות קלפי משחק וההיסטוריה שלהם: לחץ כאן
