הסיבה שהירח נראה גדול במקרים מסוימים נובעת מאשליה אופטית ותופעה זו אינה אלא איך שמוחנו מפרש את התבוננותנו בירח. כאשר הירח נמצא באופק אנו מבחינים כי הוא נמצא רחוק מאוד מאיתנו מאשר כשהוא נמצא למעלה בשמיים. אך מכיוון שהירח הוא הוא בעל גודל קבוע (קוטרו לא משתנה) המוח שלנו מתרגם את הירח כאילו הוא נראה גדול יותר כאשר הוא באופק על מנת לפצות על המרחק הרב שהוא נמצא.

באיור אנו רואים קווים מתכנסים שאנו מדמיינים כקווים מקבילים שמתכנסים לנקודה "נעלמת" באופק. שני המוטות השחורים באיור הם בעלי אותו גודל, אך אנו חושבים שמוט B הוא רחוק יותר ולכן אנשים רבים חושבים שהוא "גדול יותר". (מעניין לציין שלא כל האנשים מבחינים בהפרש הגדלים בין המוטות). ברגע שנסיר את הקווים, רובנו נראה כי המוטות הם בעלי גודל זהה.

הסבר נוסף לתופעת האשליה של גודל הירח הוא באופן שבו העניים שלנו מתמקדות על עצמים קרובים ורחוקים. כאשר אנו מתמקדים על הירח שנמצא באופק, אנו מתמקדים בירח ממרחק גדול מאוד. כשהירח נמצא מעלינו אין במראה הויזואלי של הירח כל רמז כמה הוא באמת רחוק מאיתנו ולכן אנו מתמקדים על הירח כאילו הוא נמצא במרחק קצר מאיתנו. דרך נוספת לפרש את התופעה היא כאשר הירח נמצא באופק, ישנם ברקע אוביקטים ידועים כמו עצים או עמודי חשמל אשר נותנים נקודת יחוס. לכן הירח נראה גדול יותר ליד אובייקט שבו הצופה יודע את אמת מידתו. כאשר הירח נע גבוה בשמיים, הצופה מאבד נקודת יחוס זו להשוואה ולכן הירח נראה קטן יותר מאשר כשהוא נמצא באופק. ראו ניסוי שלנו שמדגים את האשליה שנוצרת בהשוואת גדלים.

ישנם שהניחו שהתופעה נובעת מכך שהאטמוספרה גורמת לתופעה של מעין זכוכית מגדלת שגורמת לירח להראות גדול יותר. אך מסתבר שכל עיוות שנגרם כתוצאה מהאטמוספרה יגרום למעשה לירח להראות קטן יותר. לכן כיום אנו יודעים בוודאות כי התופעה שבה הירח נראה לעיתים גדול יותר לא נגרמת כתוצאה מעיוות באטמוספירה, אלא תופעה של אשליה אופטית המתרחשת במוחנו (שאין עדיין הסבר מקובל על כולם לגביה). נדגיש שוב, שהירח אינו משנה את גודלו (דהיינו קוטרו אינו משתנה) או את מרחקו מהארץ. שינוי גודלו של הירח הינו במוחנו.

באיור>

8 תגובות

  • RAPHAEL HATUKA

    "המוח שלנו מתרגם את הירח

    "המוח שלנו מתרגם את הירח כאילו הוא נראה גדול יותר כאשר הוא באופק על מנת לפצות על המרחק הרב שהוא נמצא."
    אני לא מאמין שזה מה שאתם כותבים. ההסבר הזה נראה לי שגוי ומוטעה לחלוטין ואין לו שום בסיס. אם נצלם את הירח
    הענק, והוא ענק בדרך כלל באמצע חודש כשהוא נמצא מעט מאד מעל קו האופק, ונמדוד בסרגל את קוטרו, לעומת צילום של הירח כעבור 3-4 שעות - נראה שבמדידה אובייקטיבית הוא אכן גדול יותר, וזו אינה מניפולציה של המוח האנושי.
    דווקא ההסבר שאתם דוחים הוא היותר הגיוני. אכן האטמוספירה מהווה מעין זכוכית מגדלת. אמנם המרחק מהעין שלנו אל הירח ; להלן: קו הראיה, הוא באותו אורך- הן כאשר הירח נמצא מעט מעל האופק והן כאשר הוא נמצא בזנית, מעלינו- אבל
    כשהירח נמצא מעט מעל האופק, חלק גדול יותר של קו הראיה עובר בתוך האטמוספירה, וזאת בשל היותה מעטפת כדורית. דמו לעצמכם שאתם נמצאים בתוך כדור מבטון. ואתם רוצים לקדוח נקב יציאה לחלל האוויר. אם תקדחו מעל לראשכם זה יהיה קו קצר, אבל אם תקדחו בקו אלכסוני מתקרב לאופקי - יהיה הקידוח יותר ארוך.
    קו ראיה שעובר בתוך בלוך מרחב אטמוספרי גדול יותר [קו שקרוב לאופקי] נותן אפקט מועצם יותר של זכוכית מגדלת.

  • ישראל ג

    אפקט העדשה שגורמת האטמוספרה

    אפקט העדשה שגורמת האטמוספרה גורם להקטנת זווית הראיה של העצם וככול שקרובים יותר לאופק הוא נראה בזווית פתיחה קטנה יותר במדידה אובייקטיבית על סרט צילום. כפי שהוסבר במאמר.
    התחושה הסוביקטיבית מנצחת את אפקט שעדשה בו המוח מעריך את הגודל לפי זוות הראיה כפול המרחק המשוער.
    ככל שהאובייקט קרוב יותר לאופק הוא מוערך כרחוק יותר לכן אם זווית הראיה לא משתנה ורק המרחק המוערך גדול יותר, האובייקט מתורגם לגדול יותר.

  • רמי ק

    ירח גדול

    שלום
    הבטתי בזריחת הירח שניראה גדול...בחצות בערך נצמדתי לקיר הבינין 6 קומות בפנטאוז ישנם שיחיי ענק היוצאים החוצה . הירח בצבץ בין השיחים בזנית. היה בנין היו שיחים ובניהם הירח אך הוא נראה קטן ולא גדול היכן ההשליה?

  • אנונימי

    ZOOM

    מתוך ניסיון אישי . התמונה המצורפת צולמה ע"י עדשה מקרבת (ZOOM) . בצילום רגיל הירח נרה בתמונה קטן בהרבה!! מאשר בתמונה הנתפשת במוח הצופה . כנראה שיש מנגנון במוח האנושי המבצע את ההגדלה המדויקת והפנטסטית הזו .(אולי שריד אבלוציוני מהעבר ) .

  • דג

    נשמע מוזר

    בדיקה פשוטה עם עצמים כמו מטוסים או בלונים פורחים, תראה אם זה אכן כך. אין זה שעדיין לא נעשתה בדיקה כזו?

  • רג'ול

    גודל הירח והשמש כשהם קרובים לאופק

    אם מוחנו מפרש את זה ככה, איך זה שגם בצילומים הם נראים גדולים כשהם קרובים לאופק? למצלמות אין פסיכולוגיה.
    איך מסבירים את ההקטנה שהיתה נגרמת למראה הירח והשמש אם הסיבה היתה שבירת הקרניים ע"י הרבה יותר אטמוספירה כשהם קרובים לאופק מאשר כשהם במרכז השמיים?
    האם אין הדבר דומה בעצם לנצנוץ הכוכבים, אבל מהיותם של השמש והירח גדולים יותר למראה - נגרמת התרחבות של המראה שלהם?

  • אנונימי

    התמונה המצורפת צולמה ע"י עדשה

    התמונה המצורפת צולמה ע"י עדשה מקרבת (ZOOM) .

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאבי סאייג

    במצלמה

    אם מסתכלים על תמונה שצולמה במצלמה - עדיין רואים את האשליה, כי מערבים את חוש הראיה במוח. אבל אם מדפיסים את התמונות, וגוזרים את גודל הירח או אם חופפים במחשב את דמויות הירח זו על זו, רואים כי הכל רק אשליה, והדמויות באותו גודל. ראה גם את הניסוי שלנו על האשליה שנוצרת בעיגולים בגדלים שונים.

    השאלה השנייה ששאלת לא לגמרי ברורה לי, האם תוכל לנסחה שוב?

    בברכה
    ד"ר אבי סאייג
    מכון דוידסון לחינך מדעי
    מכון ויצמן למדע