לאכול את אמא

במבט ראשון, שני ואפילו עשירי החיפושית הצפון אמריקאית Micromalthus debilis אינה מרשימה כלל. היא זערורית בגודלה – אורכה פחות משלושה מילימטרים – וצבעה חום כהה עד שחור. היא חיה בעץ נרקב, בין היתר בעמודי טלפון מעץ, במקומות שהם עדיין קיימים, ולכן היא מכונה "חיפושית עמוד הטלפון".

אבל אל תתנו למראה של מיקרומלתוס להטעות אתכם. היא חיפושיות מרשימה ביותר, יש לה מחזור חיים משונה, היא עושה סקס רפאים, והיא קיימת הרבה מאוד זמן.

חיפושית המיקרותלמוס היא בת למשפחה עתיקה מאוד, שהופיעה על פני כדור הארץ לפני כ-255 מיליון שנה, עוד לפני עליית הדינוזאורים. כמעט כל המשפחה נכחדה עם השנים והשינויים בכוכב הלכת שלנו, וכיום נותר ממנה רק מין אחד ויחיד: מיקרומלתוס דביליס, שחיפושיות שנראות זהות לו נמצאו מאובנות בענבר – שרף מאובן – בן 20 מיליון שנה.

חיפושיות שנראות זהות נמצאו מאובנות בענבר מלפני 20 מיליון שנה. נקבה בוגרת בת ימינו של Micromalthus debilis (מימין) ומאובנת בענבר | מקור: Plazi, מתוך: Hörnschemeyer, T. et al. Zool. J. Linn. Soc. 2010. Zenodo

הזחל המתרבה

מיקרומלתוס היא אמנם חיפושית, אבל בדרך כלל היא לא נראית כך. היא מעבירה את חייה כזחל ממין נקבה שניזון מעץ נרקב ומפטריות, ואפילו מתרבה כזחל, בלי להפוך לגולם וממנו לחיפושית בוגרת. היא מתרבה ברביית בתולים, רבייה אל-זווגית שבה הנקבה מביאה צאצאים לעולם ללא צורך בהזדווגות ובכאב הראש של מציאת בן זוג.

החיפושית מתחילה את חייה כזחל הקרוי זחל ראשוני. זה זחל זריז ומהיר עם שלושה זוגות של רגליים מפותחות היטב. הזחל הזה מתנשל ומקבל בדרגה הבאה צורה שונה, עבה יותר וחסרת רגליים. בסופו של דבר גם הוא מתנשל, והופך לזחל חסר רגליים, שמנמן ובוגר מינית. עם ההגעה לבגרות המינית הזחל, שהוא ממין נקבה, משריצה כמה זחלים ראשוניים וחוזר חלילה.

הזחל המתרבה הזה, או יותר נכון הזו, הגיעה לבגרות מינית בלי להתבגר באמת, להשלים גלגול ולהפוך לחיפושית. זה, אגב, לא החלק המשונה ביותר במחזור החיים של מיקרומלתוס.

שריד מההיסטוריה האבולוציונית הרחוקה - נקבה בוגרת של Micromalthus debilis (צילום: David R. Maddison, CC BY 3.0): 

אין כמו אמא

לעתים נדירות, ומסיבות שעוד לא ידועות לנו, במקום להפוך לזחל מתרבה, הזחל חסר הרגליים מתגלם, ומהגולם מגיחה נקבת חיפושית בוגרת ובעלת כנפיים. במקרים נדירים עוד יותר הזחל המתרבה לא משריצה זחלים חדשים אלא מטילה ביצה בודדת ושוקעת בתרדמה. הביצה נותרת צמודה לגופה.

הביצה הזו לא מופרית, כמובן. היא כוללת רק סט אחד של כרומוזומים (עשרה כרומוזומים) וממנה בוקע זחל חסר רגליים זכר. הזחל, שאולי לא מרוצה מהעולם שגילה בחוץ, מיד דוחף את ראשו בחזרה לתוך גופה של אמו הרדומה, דרך הפתח שממנו יצא, ומתחיל לאכול אותה מבפנים. מעניין מה פרויד היה אומר על זה. כשהזחל מסיים לאכול את אמו הוא מתנשל ומתגלם, ומהגולם מגיח זכר חיפושית מכונף.

מה הנקבות הבוגרות הנדירות והזכרים העוד יותר נדירים האלה עושים? לא הרבה. הם עקרים.

הבוגרות הן עקרות, וגם הזכרים. רק הזחלים מסוגלים להתרבות. נקבה בוגרת ומכונפת של חיפושית Micromalthus debilis| צילום: David R. Maddison, CC BY 3.0

רוחות רפאים מהעבר

לפני כמה שנים גילו חוקרים מבריטניה ומארצות הברית שאם חושפים את זחלי החיפושיות לחום גבוה, אפשר לגרום להם להשלים את גלגול ולהפוך לחיפושיות בוגרות לעתים נדירות פחות. תגלית זו אפשרה להם לחקור את ההתנהגות של מיקרומלתוס בוגרים.

מתברר שכשהזכרים מגיחים מהגולם הם שולפים מיד את איבר ההזדווגות שלהם, ה"פין", כנראה בניסיון להרשים את הנקבות. הנקבות הסמוכות בדרך-כלל לא מתרשמות, ואינן מוכנות להזדווג עם זכרים מקבוצת האוכלוסייה שלהן. הן רוקדות כדי להבהיר לזכרים שמנסים לפתות אותן שהם לא רצויים, והזכרים המבוישים עפים לחפש קבוצות אחרות של נקבות.

כשנקבות החיפושית מגלות זכרים שאינם קרובי משפחה, הן מתחילות להיאבק זו בזו ומנסות לעלות על הזכר. לפעמים כמה נקבות עולות על הזכר כחלק ממאבקן, ולעתים הזכר משלם על כך מחיר.

במחקר מתואר אירוע שבו נקבה אחת עלתה על זכר ותפסה את איבר מינו כהכנה להזדווגות. נקבה אחרת הפריעה לה, והיא ירדה מהזכר בלי לשחרר את התפיסה, מה שגרם לזכר לאבד חלק מהאיבר. 

בכל אופן, גם אם הנקבה הייתה מצליחה להזדווג עם הזכר זה היה לשווא. כאמור גם הנקבות וגם הזכרים עקרים. מיקרומלתוס בני ימינו יכולה להתרבות רק כזחלים ורק ברביית בתולים. הזכרים והנקבות הבוגרים שמופיעים לעתים נדירות באופן טבעי הם כמו רוחות רפאים מהעבר הרחוק. זיכרון מתפוגג מהימים הרחוקים שבהם גם החיפושיות הבוגרות תרמו לקיום המין, ולא עסקו רק בסקס רפאים.