לפי הידע העדכני, נראה שיש לפלפלי צ'ילי פוטנציאל טיפולי, למשל להרזיה, אך נחוץ עוד מחקר רב נוסף לפני שנוכל להשתמש בהם באופן מושכל ולמטרות המועילות באמת

בשנים האחרונות מייחסים למזון חריף ומתובל סגולות רפואיות שונות, החל במניעת סרטן וכלה בתרומה לירידה במשקל. האם יש ביסוס מדעי להנחות האלה?

כשמדברים על מזון חריף מתייחסים בעיקר לפלפלים חריפים (צ'ילי) ולרכיב הפעיל קפסאיצין, שאחראי על הטעם והחריפות האופייניים לפלפלי הצ'ילי. מחקר שבדק במשך כמה שנים שיעורי תמותה ותחלואה הראה שהסיכון לתמותה באוכלוסיות שצרכו באופן יומיומי מזון חריף היה נמוך ב-14 אחוז לעומת אוכלוסיות שצרכו מזון חריף פחות מפעם בשבוע. בנוסף נמצא קשר בין אכילת חריף לירידה בתמותה מסרטן, מחלות בדרכי הנשימה וכן מחלות לב וכלי דם.

ממחקרים אפידמיולוגיים (שבוחנים התפשטות מחלות באוכלוסיות) עולה עוד כי אכילת מזון שהכיל קפסאיצין הייתה קשורה לירידה בהשמנה ובתחלואה בסוכרת מסוג 2 ובמחלות לב וכלי דם. לקפסאיצין מיוחסות גם השפעות מיטיבות על התגובה החיסונית ופעילות נוגדת-חמצון. בנוסף מייחסים לו תפקיד אפשרי בטיפול במחלות אוטואימוניות ובהקלת התסמינים שלהן.

בשני העשורים האחרונים נעשים מאמצים לבסס את ההבנה שלנו בנוגע לפעילות אנטי-סרטנית של הקפסאיצין. מספר מחקרים הראו שהוא מועיל ללחימה בסרטן הקיבה, סרטן הלבלב, סרטן המעי הגס, סרטן השד, הריאות, לוקמיה (סרטן הדם) וסרטן בכבד. עם זאת, מחקרים אחרים הראו שקפסאיצין וחומרים הקשורים אליו עלולים דווקא להגביר תהליכים סרטניים. נכון להיום אין די מחקרים גדולים ומבוקרים על בני אדם כדי להסיק מסקנות מבוססות על הבטיחות והיעילות של קפסאיצין במצבי חולי שונים.

צ'ילי וחילוף החומרים

מאמר סקירה שסיכם תוצאות של מחקרים מבוקרים על בני אדם הראה כי אכילת פלפלי צ'ילי הורידה את צריכת הקלוריות הכללית בעקבות השפעתה על התיאבון ועל ניצול האנרגיה של הגוף. נמצא כי אכילת הפלפלים הפחיתה את התיאבון ואת צריכת החלבון והשומן. בנוסף נמצא כי פלפל חריף מגביר את ייצור האנרגיה בגוף ואת חמצון השומנים (תהליכים שתורמים להרזיה). אכילת פלפל חריף העלתה את הניצול האנרגטי של הגוף ותרמה בכך באופן משמעותי ומובהק לירידה במשקל.

אולם מנגד פורסמו גם מאמרים שהראו שאכילת פלפלי צ'ילי לא השפיעה כלל על חמצון שומנים, ניצול אנרגטי או הפחתת התיאבון. כמו במחקרי תזונה רבים, ההבדלים נבעו כנראה מחוסר אחידות בזן הפלפל שנאכל, בהבדלים בכמות שנאכלה ובהרגלי התזונה של משתתפי המחקרים.

אף על פי שמחקרים על בעלי חיים הראו שלקפסאיצין יש תפקיד חשוב בחילוף החומרים של גלוקוז, הידע כיצד הוא משפיע על הגוף האנושי מוגבל נכון להיום. מחקר בבני אדם מצא כי טיפול בקפסאיצין העלה את ספיגת הגלוקוז במערכת העיכול ואף הגביר את ניצול הגלוקוז על ידי תאי הגוף. ככל הנראה קפסאיצין מוריד את עמידות התאים לאינסולין ומשפר את פעילות כלי הדם.

גם מבחינת מחלות לב וכלי דם עדיין דרוש מחקר קליני נוסף. נמצא כי שילוב של קפסאיצין ואיזופלבין הוריד את לחץ הדם של חולים שסבלו מיתר לחץ דם. העדויות המחקריות הללו רק מחזקות את ההבנה שנחוצים מחקרים קליניים נוספים שייקבעו את המינון הרצוי ואת צריכת הקפסאיצין המומלצת שתסייע במניעת השמנה והמחלות הנלוות אליה.
 

אפשר אם כן לומר שיש בסיס מדעי לעניין שמעוררים הפלפלים החריפים, אולם יש עוד דרך ארוכה לפני שנוכל להשתמש בהם באופן מושכל לטיפול מונע או כתרופה למחלה קיימת. עלינו למצוא עדיין את הדרך "לתרגם" את המאכל לתרופה. כמו מרבית רכיבי התזונה שהתגלה להם פוטנציאל טיפולי, צריך "לכייל" את המערכת כדי למצוא את המינונים המתאימים למצבי החולי השונים וליצור אחידות בכמויות החומר הפעיל בהתאם לסוג הפלפל, העונה ומקום הגידול, לוודא שיש אחידות בתוצאות הקליניות של הטיפול ועוד.

בכל מקרה, אם אתם לא אוהבים לאכול חריף, הבשורה הטובה היא שפותח חומר מקביל לקפסאיצין, שנקרא קפסיאט אך הוא הרבה פחות חריף. קפיסאט יכול לשמש תרכובת מתאימה למחקרים קליניים שייבדקו את יעילות הקפסאיצין ונגזרותיו במצבי חולי הקשורים להשמנה וסיבוכיה.

2 תגובות

  • עומר

    ואולי...

    ואולי המחקר בכלל מראה שמאכלים שאוכלים איתם פלפל חריף הם מאכלים יותר בריאים מג'נק-פוד???

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןבת חן וולף

    תשובה

    במחקרים הקליניים-התערבותיים שצוטטו, המטופלים קיבלו קפסאיצין או את הפלפל עצמו, בלי קשר למאכלים נילווים.