תחושת האכזבה מוכרת לכולנו כחוויה לא נעימה שגורמת סבל נפשי. מהן הסיבות והגורמים לתחושה, וכיצד ניתן להתמודד איתה?

 

הבסיס הסיבתי לתחושת האכזבה הוא הפער בין הציפייה לתוצאה מסויימת לבין התוצאה בפועל. ככל שהתוצאה רחוקה יותר מהמצופה כך גדלה תחושת האכזבה. עם זאת, יש גורמים נוספים שמשפיעים על עוצמתה: יש למשל חשיבות רבה גם למידת הסבירות שהציפייה תתממש, כך שככל שהסבירות שהדבר שנמנע מאיתנו יתממש גדולה יותר נתאכזב יותר. לדוגמה, נתאכזב יותר כשלא נצליח להידחק לתוך אוטובוס עמוס ופחות כשלא נזכה בטוטו, אף שהרווח מזכייה בטוטו עולה בהרבה על הרווח שנקבל מהכניסה לאוטובוס.

גורם נוסף שגורם אכזבה הוא מידת ההצלחה או הכישלון של אנשים שסובבים אותנו ויש להם ציפיות דומות. לכן, ציון נמוך במבחן יאכזב אותנו פחות אם הכיתה כולה נכשלה ויותר אם שאר הכיתה השיגה ציונים נאים.

ציון נמוך יאכזב אותנו רק אם הוא נמוך ביחס לשאר הכיתה | Ground picture, Shutterstock

 

בין אכזבה לדיכאון

התחושה שגורמת האכזבה עשויה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות וגם זמן ההתאוששות מהתחושה הזאת משתנה מאדם לאדם. יש אנשים שאחרי שחוו אכזבה נקלעים לפרק זמן ארוך למצב נפשי של תסכול, האשמה או דיכאון. במחקר משנת 2005 התגלה שהנטייה להתאוששות איטית מאכזבה עשויה להיות תופעה תורשתית שמקושרת עם נטייה לדיכאון קליני.

 

גישות מסוימות בפסיכולוגיה קושרות בין דיכאון לאכזבה. גישת "פסיכולוגיית העצמי" שפיתח הפסיכואנליטיקאי היהודי היינץ קוֹהוּט (Heinz Kohut) מרחיקה לכת במיוחד ומצביעה על חוויית האכזבה והתסכול שנובעת ממנה כסיבה העיקרית להופעת דיכאון. במובן הקליני, דיכאון הוא מצב ביוכימי במוח שגורם סבל רב לסובל ממנו כתוצאה ממחסור במח בחומרים האחראיים להנאה וסיפוק (מוליכים-עצביים או נוירוטרנסמיטורים), לרוב מסוג סרוטונין (Serotonin), דופמין (Dopamine) או נוראפינפרין (Norepinephrine).

דוגמה נוספת לקשר ההדוק הקיים בין גוף לנפש מצויה בגילוי שאנשים אופטימיים שחווים תקופה ארוכה תסכול מועדים יותר לחלות במחלות, ככל הנראה בעקבות היחלשות מערכת החיסון שלהם. התופעה הזו מכונה "אפקט האכזבה", והסיבות המדויקות לה שנויות עדיין במחלוקת.

 

מאמר משנת 2004 מתווה עבור פסיכולוגים את עקרונות הטיפול באכזבה אצל מטופליהם, ואלו כוללים הכרה בכך שקשיים ועיכובים הם חלק בלתי נפרד מהחיים התקינים, הצבת יעדים סבירים להשגה, קביעת הצעדים הקרובים בדרך להשגתם, מציאת דמויות חיוביות לחיקוי, ובקשת סיוע בעת הצורך. כמו כן, חלוקת משימות לשלבים, במקום התמקדות במשימה כולה. ייתכן שכך אפשר להפיג את כאב האכזבה.


ציור מאת וינסנט ון-גוך שסבל מדיכאון. התמונה באדיבות ויקיפדיה



ייתכן והנטייה לכאוב את האכזבה זמן רב יותר מאחרים מושפעת מהגנטיקה שלנו. הציור "על סף הנצח" של וינסנט ון-גוך, שנאבק בדיכאון ממושך | מקור: Mefusbren69, Wikipedia

3 תגובות

  • ההסברים במאמר מ...

    אכזבה כואבת? זה עובר די מהר כשמבינים את הסיבה.

    תשאלי למה אהבה כואבת? אהבה נכנסת לקטגוריית "מחלות" ! יכולה לגרום ל"כאב לב",
    "שברון לב" ,בעקבותיה לא אוכלים = איבוד תיאבון או להפך: אוכלים יותר מידיי , אפשר לראות תופעות אלה על אנשים יום יום, ממש כל הזמן ! ג.

  • it's normal or not

    וידיד שלי מוסיף:

    שאהבה גורמת לאנשים לאבד את השפיות.
    יש כאלה שזה קורה להם, ממש כך אני מסכימה !
    אבל שואלת כיצד זה ייתכן ? ג.

  • ארז

    התאהבות כחוויה כימית

    זה לא כ"כ רומנטי, אבל יש הרבה כימיה בבסיס של התאהבות, הכוונה היא לא ל"כימיה" בין הנאהבים אלא כימיה של מוליכים עצביים במוח. חומרים כמו אוקסיטוצין (oxytocin) יוצרים תחושה של קירבה, אמון ואינטימיות בהקשרים זוגיים וגם אהבות מסוגים אחרים (למשל אם ותינוקה). ההורמון מופרש גם בעת חיבוק, מה שמסביר את הצורך הנפוץ במשחק מקדים לפני קיום יחסי מין. מקבילה גברית של הורמון זה הוא הוסופרסין (Vasopressin) שמושפע פחות מחיבוקים ומדוכא ע"י לאלכוהול. כמו כן ישנם ההורמונים: גם אדרנלין (adrenaline), דופמין (dopamine), אנדורפין (endorphin), ופנילאתילאמין (fenylethylamine). כל אלו הם סמים טבעיים שפועלים על הגוף שלנו כמו שאלכוהול, קוקאין והרואין פועלים עלינו (רק במינונים ומשכים סבירים ובעת הצורך). אני לא יודע אם זה מנחם או לא, אבל כל התחושות האופוריות הללו חולפות בסופו של דבר גם אצל הזוג המאוהב ביותר, ואת מקום ההורמונים תופסת (או שלא) אהבה בוגרת ויציבה. ככה זה, כשמשחקים עם המוח, מאבדים את השפיות..