לקריאת הכתבה

השיר הוויראלי של הדרורים האמריקאיים

סגנון חדש של שירה סחף את הדרורים לבני הצוואר והתפשט ברחבי קנדה תוך פחות מ-20 שנה

לפני כארבע שנים העלתה חברת "פינקפונג" הדרום קוריאנית סרטון קצר ליוטיוב, בו ילדים שרים שיר קליט במיוחד בשם "בייבי שארק". תוך כמה חודשים, אנשים בכל העולם ניסו לשווא להוציא ממוחם את הצלילים האלו. בייבי שארק הפך ל"וויראלי".

אתרים כמו יוטיוב עוזרים להפיץ תוכן ברחבי העולם, אך התפשטות של שירים קליטים באוכלוסייה הקדימה באלפי שנים, לפחות, את עידן האינטרנט – ומתברר שהיא גם אינה מיוחדת לבני אדם. במחקר חדש הראו חוקרים מקנדה שציפורים מהמין דרור לבן צוואר (Zonotrichia albicollis) "נדבקו" בשיר חדש, שהופיע לראשונה במערב המדינה בסוף שנות ה-90, ומאז סחף את ציפורי היבשת, הגיע עד לקוויבק במזרח קנדה, והחליף כמעט לחלוטין את השיר הישן שנהגו לשיר. 

דרור לבן צוואר | צילום: Scott M. Ramsay
שיר חדש וקליט במיוחד התפשט במהירות באוכלוסיה. דרור לבן צוואר | צילום: Scott M. Ramsay

סיום חדש לשיר

הדרור לבן הצוואר אינו קרוב במיוחד לדרור הבית הנפוץ אצלנו, אלא שייך לקבוצה אחרת, המכונה "דרורי העולם החדש". הם מקננים ברחבי קנדה, מהחוף המערבי ועד למזרחי, ובחורף נודדים דרומה לארצות הברית ולמקסיקו. כמו במינים רבים, הזכרים הם אלו ששרים, כדי למשוך נקבות ולהודיע לזכרים אחרים שהטריטוריה הזו תפוסה. 

כבר שנים רבות, לפחות מאז שנות הששים, הדרורים הזכרים שרים שירים השונים במקצת זה מזה, אך לכולם יש את אותו סיום, עם שלושה צלילים החוזרים על עצמם שלוש פעמים. צפרים פטריוטים במיוחד העוקבים אחר שירתם טוענים שהסיום נשמע כאילו הם אומרים  Oh my sweet Can-a-da, Can-a-da, Can-a-da ("הו מתוקתי ק-נ-דה, ק-נ-דה, ק-נ-דה"), למרות שצריך לא מעט דמיון בשביל לשמוע זאת.

לקראת סוף שנות ה-90 ביקר האקולוג סקוט רמזי (Ramsay) את קן אוטר (Otter), חוקר באוניברסיטת בריטיש קולומביה הצפונית במערב קנדה, ושם לב שמשהו השתנה. "הוא אמר, 'הציפורים שלך שרות משהו מוזר'", סיפר אוטר בראיון לניו-יורק טיימס. כשהקליט את השיר ששרו הדרורים והשווה אותו להקלטות משנים קודמות, גילה אוטר שחברו צדק. השיר כבר לא הסתיים באותה שלישיית תווים, הנשמעת (בערך) כמו "קנדה-קנדה-קנדה". עכשיו היו שם רק שני צלילים, שחזרו על עצמם ארבע פעמים: "קנה-קנה-קנה-קנה".

התפשטות חסרת תקדים

אוטר ורמזי החלו לעקוב אחר שירתם של הדרורים באזורים שונים בקנדה, בעזרתם של חוקרי ציפורים בתחנות מחקר וגם של חובבי ציפורים רבים, שהקליטו את השירה ששמעו ליד ביתם ושלחו אליהם. בסך הכל בחנו החוקרים 1,785 שירים. 

ב-2004 השיר החדש, בעל סיום שני הצלילים, נשמע במחוז אלברטה שנמצא מזרחית לבריטיש קולומביה, מעברם השני של הרי הרוקי. במערב אלברטה שרו הדרורים את השיר החדש, אך במזרחה השיר הנפוץ היה עדיין הישן, בעל סיום שלושת הצלילים. עשר שנים לאחר מכן, כל השירים שהוקלטו באלברטה היו מהסוג החדש – השיר הישן נעלם לחלוטין. 

השיר לא עצר שם. כבר ב-2005 הוקלט זכר שר את סיום שני הצלילים בפארק ליד בירת קנדה אוטווה (Ottawa), הנמצאת במזרח המדינה, על הגבול בין אונטריו לקוויבק. 75 זכרים אחרים שהוקלטו בשנה זו שרו כולם את השיר הישן. ב-2017, לעומת זאת, כחצי מהזכרים באזור אוטווה שרו את השיר החדש. בחלק המערבי של היבשת, בשלב הזה, השיר הישן כבר נעלם לחלוטין. 

"עד כמה שאנחנו יודעים, אין לכך תקדים", אמר אוטר. "אנחנו לא מכירים אף מחקר קודם שהראה התפשטות כזו של שיר באוכלוסייה". במקרים לא מעטים נצפו דיאלקטים מקומיים של שירים – ציפורים מאותו מין ששרות שיר שונה באזורים גיאוגרפיים שונים. אבל שינוי כזה, שסחף את המין כולו ממערב למזרח, מעולם לא נראה.

סרטון קצרצר המשווה בין סיומות שני השירים - תחילה הסיום עם שלושה הצלילים, ואז עם החזרה על שני הצלילים: 

 

נפגשים בחורף

גוזלים לומדים לרוב לשיר מאבותיהם, ולעתים גם מזכרים אחרים בני אותו מין שנמצאים באזור בצעירותם. הדרורים לבני הצוואר נוהגים לקנן כל שנה באותו מקום, ודרור ששייך לאוכלוסייה שמקננת בבריטיש קולומביה, למשל, לא יעבור לפתע לאלברטה או לאונטריו. אם כך, כיצד יכול שיר להתפשט מאוכלוסייה אחת לאחרת?

החוקרים שיערו שהמעבר בין האוכלוסיות עשוי להתרחש בחורף, כשהדרורים נודדים דרומה. "אנחנו יודעים שהציפורים שרות גם בחורף, כך שזכרים צעירים עשויים לשמוע שירים חדשים אם הם חורפים עם ציפורים מאזורי קינון אחרים", אמר אוטר. 

כדי לבדוק זאת, החוקרים ציידו דרורים מבריטיש קולומביה, במערב המדינה, במכשירי מעקב. הם גילו שחלק מהדרורים עפים לחופי קליפורניה, שם חורפים דרורים מאוכלוסיות קינון מערביות בלבד, אך חלקם חוצים את הרי הרוקי וחורפים מזרחה משם, בטקסס, באוקלהומה, בארקנסו ובקנזס. באזורים אלו חורפים גם דרורים מאוכלוסיות קינון מזרחיות יותר, כלומר, הדרורים אכן פוגשים בחורף את בני מינם המקננים הרחק מהם. "זה מאפשר לזכרים ללמוד שירים חדשים בחורף ולקחת אותם איתם למקומות חדשים כשהם חוזרים לאזורי הקינון", הוסיף אוטר. "כך אפשר להסביר איך שיר חדש עשוי להתפשט".

על שאלה אחת עדיין אין תשובה: מדוע הסיום בעל שני הצלילים הצליח כל כך, "הפך לוויראלי" ותפס את מקומו של השיר הישן כמעט בכל היבשת, תוך שנים מעטות. החוקרים משערים שאולי הנקבות פשוט אוהבות חידוש. "במחקרים רבים נמצא שנקבות ציפורים ממינים שונים העדיפו את סגנון השירה המקומי", אמר אוטר, "אבל יכול להיות שאצל הדרורים לבני הצוואר, נגלה שהנקבות דווקא אוהבות שיר שאינו אופייני לסביבה שלהן". הוא ועמיתיו עוקבים עכשיו אחר וריאציה חדשה של שירי הדרורים, שהתגלתה באוכלוסיות המקננות מערבה להרי הרוקי והחלה להתפשט שם במהירות. ייתכן ששם טמונה התשובה לשאלה זו.