ב-1733 כתב ג'ונתן סוויפט, "לפרעוש יש פרעושים קטנים יותר שאותו אוכלים, ועליהם פרעושים קטנים יותר שאותם נושכים, וכך זה נמשך עד אין קץ". המשפט הזה נכון לכל היצורים החיים, וגם לטפילים יש טפילים משלהם. אחת הדוגמאות לכך היא מקרה מוזר של צמח טפיל הגדל בין היתר על עצי אלון. מאמר ב-Current Biology, חשף לראשונה שהצמח לא מסתפק בתקיפת האלונים, אלא ניזון גם מצרעות טפילות המתפתחות בעצים אלו.

הצרעות הן צרעות עפצים (צִרְעפָצִיוֹת), שהזחלים שלהן מתפתחים בתוך עפצים – גידולים מיוחדים הצומחים על העץ. צרעות אלו הן טפילות צמחים. כשהן מטילות את ביציהן בצמח, הן מחדירות לתוכו הורמונים וכימיקלים נוספים שכופים עליו להצמיח "בית" סביב הצאצאים שלהן. הבית הזה, העפץ, הוא חלק מהצמח אך נמצא בשליטתה המוחלטת של הטפילה ומספק לצאצאיה מחסה ומזון.

סקוט איגן (Egan) מאוניברסיטת רייס, הכותב הראשי של המאמר, חוקר צרעות עפצים וחרקים יוצרי עפצים אחרים כבר 17 שנים. אחת הצרעות שהוא חוקר, מהמין Belonocnema treatae, היא טפילה של עצי אלון ירוקי עד בארצות הברית וגורמת להם ליצור עפצים כדוריים חלקים וקשיחים בתחתית עלים חדשים. בתוך כל עפץ כזה מתפתח זחל אחד, שניזון מהחומרים שהעץ מספק לו. לבסוף הזחל מתגלגל לצרעה בוגרת המגיחה מתוך העפץ.

כחלק מהמחקר ליניִי ז'אנג (Zhang), דוקטורנטיות ממעבדתו של איגן, וצוות הסטודנטים שלה אספו עפצים של הצרעה והביאו אותם למעבדה. זאנג שמה לב שחלק מהעפצים שאספה נראו מוזר – הם היו מחוברים לגבעוליו של צמח מטפס, כאילו היו פירות.

הצמח הוא "מטפס האהבה" (Cassytha filiformis), טפיל ממשפחת העַרִיִים, שאליה שייך גם הער האציל – הדפנה. הוא קיבל את שמו מאחר שהוא נחשב באזורים הקריביים למעורר חשק, אפרודיזיאק. מטפס האהבה מזכיר במראהו צמחים טפילים מהסוג כְּשׁוּת, ממשפחת החבלבליים. אין לו עלים נראים לעין או שורשים ואת הדרוש לו הוא משיג מצמחים אחרים: הגבעולים שלו משתרגים סביבם, נצמדים אליהם ומחדירים לתוכם מעין אברי מציצה (מֶצֶץ, haustorium) המעבירים לו חומרי מזון. הוא תוקף צמחים רבים, כולל עצי אלון.

הצמח הטפיל יונק מתוך העפץ את חומרי המזון המיועדים לזחלי הצרעות | צילום: Mattheau Comerford/Rice University

תופעה נפוצה

כשז'אנג הראתה את העפצים המוזרים לאיגן הוא אמר שאין סיכוי שאלה עפצים – היא ודאי טועה. עפצים הרי נחקרו כבר יותר ממאה שנה והוא בעצמו חוקר אותם במשך שנים. לא ידוע על קשר כלשהו בין העפצים של עצי האלון לבין צמחים אחרים שמטפילים את העצים. אולם ז'אנג התעקשה, ואיגן והיא החליטו לבחון את ה"פרי" במיקרוסקופ. הם חתכו אותו ומצאו בפנים צרעה מיובשת וחנוטה, מעין מומיה קטנה. ז'אנג צדקה ואכן מדובר בעפץ.

בעקבות התגלית המפתיעה איגן וצוותו אספו וסקרו 2000 עפצים של הצרעה, 58 מתוכם הותקפו על ידי מטפס האהבה. וההתקפה הזו אינה מקרית. הצמח נצמד במכוון לעפצים: הוא לעולם לא יתחבר לצד התחתון של עלים ללא עפצים, אך אם יש עפצים בתחתית העלה מטפס האהבה יחדור אליהם. גם הגודל חשוב לו. החוקרים גילו שמטפס האהבה תוקף רק עפצים גדולים מהממוצע, ולא נצמד לעפצים שקוטרם קטן מ-3.5 מילימטרים.עם זאת, לא ברור אם הצמח הטפיל "בוחר" עפצים גדולים או גורם לעפצים שהוא תוקף לגדול, כך שיוכל לשאוב מהם יותר אנרגיה.

החיבור בין מטפס האהבה לעפצים אינו תמים. כשאברי המציצה שלו חודרים לעפצים הוא שובר את הדופן החיצוני שלהם והרקמה הפנימית והעסיסית של העפצים "מסתובבת" לכיוון אברי המציצה, השואבים חומרי מזון ומים שנועדו לזחלים המתפתחים. זחלי הצרעות לא מתים מיד עם חדירת המטפס, אך הוא בהחלט מזיק להם. מתוך 51 עפצים מוטפלים שפתחו החוקרים, 23 – כמעט חצי מהם – הכילו "מומיות" מיובשות של צרעות בוגרות. לעומת זאת, רק שניים מתוך 101 עפצים לא מוטפלים שנפתחו הכילו צרעה מתה.

מטפס האהבה לא מגביל את עצמו רק לעפצים של הצרעה B. treatae. מאז התגלית הראשונה מצאו איגן ועמיתיו כי הצמח הטפיל תוקף לפחות חמישה מינים נוספים של צרעות יוצרות עפצים ומין אחד של זבוב יוצר עפצים. איגן מאמין שעכשיו, כשאנשים יודעים על הקשר הטפילי המוזר בין המטפס הטפיל לחרקים יוצרי עפצים, יתגלו עוד צמדים כאלה. אחרי הכל, יש יותר מ-4,500 צמחים טפיליים ויותר מ-13,000 מינים של חרקים יוצרי עפצים, וכולם חיים בכמעט כל מקום בעולם. כל מה שצריך לעשות כדי לגלותם זה להרים את הראש ולהסתכל סביב. לא צריך ללכת למקומות מיוחדים, רק לשמור על ראש פתוח ולשים לב ליצורים הקטנים שסביבנו.

סרטון של אוניברסיטת רייס על המחקר (באנגלית):