בשבוע שעבר, בגיל המכובד של 15 שנה, מתה צ'ייסר, שכונתה הכלבה הנבונה בעולם. צ'ייסר למדה וזכרה למעלה מאלף שמות של חפצים, בנוסף לשורה של פקודות. היא ידעה לעקוב אחר צורות שונות של תחביר, לזכור לאיזו קטגוריה שייך כל חפץ, ואפילו להסיק לפי ההקשר את שמו של חפץ שהיא לא מכירה. האם כל כלב, בהינתן האימון הנכון, יכול לעשות זאת? ומה זה אומר על השדרך שאנו לומדים שפה?

עדר של צעצועים

צ'ייסר, כלבת בורדר קולי שחורה-לבנה, נולדה באפריל 2004. כשהייתה בת כחודשיים אימצו אותה ג'ון פילי (Pilley), חוקר התנהגות בעלי חיים מארצות הברית, ואשתו סאלי. פילי החל מיד ללמד אותה פקודות שונות, והשקיע כארבע-חמש שעות כל יום באימונים. כשצ'ייסר הייתה בת חמישה חודשים, אימוניה החלו להתמקד יותר ויותר בלימוד מילים, ובעיקר שמות של צעצועיה הרבים. כל יום היא למדה שם של חפץ או שניים, כאשר המאמן – לרוב פילי אך לעתים מישהו אחר שצ'ייסר הכירה – החזיק צעצוע בידו ואמר לה "צ'ייסר, זה X. אני מחביא אותו. תמצאי את X". אז צ'ייסר הייתה נשלחת להביא את החפץ, שהיה היחיד בחדר מבין הצעצועים שלה. המאמן והכלבה היו משחקים כך יחדיו, כשהמאמן חוזר שוב ושוב, בין עשרים לארבעים פעם, על שם הצעצוע. 

האימונים של צ'ייסר התבססו על חיזוקים חיוביים: כל פעם שהביאה את הצעצוע הנכון, המאמן ליטף אותה, אמר לה שהיא כלבה טובה ושיחק איתה. פילי גילה ששבחים וליטופים עובדים טוב יותר מחטיפים – בעוד שצ'ייסר שבעה עד מהרה כשנתנו לה אוכל, היא תמיד שמחה לקבל עוד חיבה ומגע, והליטופים לא הסיטו את תשומת ליבה מהמשימה שלפניה כפי שעשו החטיפים. 

שיטת הלימוד הזו עבדה. תוך כמה שנים צברה צ'ייסר, כלבת רועים לפי גזעה ומזגה, "עדר" של יותר מ-1,000 צעצועים, שונים זה מזה בצורה, צבע, גודל ומרקם. היו לה 116 כדורים, 26 צלחות פריזבי, מאה ומשהו חפצי פלסטיק, ויותר מ-800 חיות בד. צ'ייסר זכרה את השמות של כולם, אבל פילי התקשה בכך ו"רימה" – הוא כתב את השם על כל אחד מהצעצועים. 

ב-2011 פרסם פילי עם עמיתו אליסטון ריד (Reid), מאמר שבו פירטו את הישגיה של צ'ייסר. הם הציגו במאמר את המבחנים שעשו לכלבה: בכל ניסוי הם הניחו בחדר כעשרים צעצועים מתוך האוסף שלה, ואז שלחו אותה לשם עם הוראה להביא צעצוע אחד מסוים – את "אינקי" הדיונון, "ליידי באג" החיפושית, או כל אחד אחר. המאמן נשאר בחדר הסמוך כשצ'ייסר בחרה את הצעצוע, כדי ששפת הגוף שלו לא תכוון אותה – אפילו מבלי שהתכוון לכך – אל החפץ המבוקש. 

הקפדה על כך שצ'ייסר תהיה לבדה כשהיא בוחרת את הצעצוע, או עם אדם שאינו יודע מה היא נשלחה להביא, חשובה מאוד: בעלי חיים מסוגלים לקרוא אפילו שינויים קלים בהבעות הפנים של בני אדם, ולפעול לפיהם. הדוגמה המפורסמת ביותר לכך היא הנס החכם, סוס שהתפרסם בתחילת המאה ה-20 ביכולתו לפתור תרגילי חשבון. אנשים היו שואלים אותו, למשל, כמה הם שלוש ועוד ארבע, והוא היה בוטש ברגלו שבע פעמים. בסופו של דבר נערכו ניסויים שהראו שהסוס המשיך לבעוט בקרקע עד ששפת הגוף של השואל סימנה לו שהגיע למספר הנכון. 

זכרה את שמותיהם של יותר מ-1,000 צעצועים, נוסף על האיצטרובל. הכלבה צ'ייסר | מקור: ויקיפדיה, פילי ביאנקי 

תחביר והסקת מסקנות

צ'ייסר לעומתו אכן זכרה יותר מאלף שמות, אך היא הייתה מסוגלת ליותר מאשר שינון פשוט של מילים. היא למדה קטגוריות שונות של צעצועים, כמו "כדורים" או "פריזבי", וגם פקודות שונות. היא הבינה את פירושן של הפקודות "תגעי ברגל", "תגעי באף" ו"קחי", וכשאמרו לה "קחי את דולפין" (אחד הצעצועים) ידעה מיד מה לעשות, גם אם מעולם לא שמעה את הפקודה יחד עם השם הספציפי הזה.

במחקר מאוחר יותר הראה פילי שצ'ייסר מסוגלת להתמודד גם עם תחביר. מאמן שלא ידע את שמות הצעצועים נתן לה הוראות כגון "קחי את רקס אל ג'פרי", וגם "אל ג'פרי קחי את רקס". מבחן זה היה קשה יותר עבורה, ולעתים היא התבלבלה – אך ברוב המקרים הצליחה להבין את המצופה ממנה, למרות השינוי בסדר המילים.

אולי ההישג המרשים ביותר של צ'ייסר היה יכולתה להסיק את שמו של צעצוע שלא הכירה. במבחן זה, המאמן היה שולח אותה להביא צעצוע, אבל נוקב בשם שלא שמעה קודם – נאמר, ג'ימי. צ'ייסר הייתה הולכת כהרגלה לחדר הסמוך ומוצאת בו עשרים צעצועים, 19 מהם מוכרים לה מהאוסף הנרחב שלה, ואחד חדש שלא ראתה לפני כן. היא ידעה את שמם של 19 הצעצועים המוכרים, ואף אחד מהם לא נקרא ג'ימי – וכך הגיעה למסקנה שהצעצוע האחד שלא ידעה את שמו - נקרא ג'ימי. היא לא רק הביאה למאמן את הצעצוע הלא-מוכר, אלא יצרה קשר במוחה בין אותו צעצוע לבין השם ג'ימי, ואם מיד לאחר מכן התבקשה שוב להביא את ג'ימי, בחרה אותו ללא היסוס.

צפו בצ'ייסר מסיקה את שמו של צעצוע חדש, מהתוכנית NOVA בהנחיית ניל דגרס טייסון:

למידה ייחודית

האם צ'ייסר הייתה סופר-כלב, גאונה יחידה בדורה? פילי ועמיתיו לא סבורים כך. בראיון לניו-יורק טיימס ב-2014 אמר פילי, "הלקח החשוב ביותר הוא להבין שכלבים חכמים יותר משאנחנו חושבים, ועם מספיק זמן, סבלנות וחיזוקים חיוביים מהנים, אנחנו יכולים ללמד אותם כמעט הכל". דֶבּ פילי ביאנקי (pilley bianchi), בתו של ג'ון שהייתה אחת המאמנים של צ'ייסר, אמרה לניו-יורק טיימס השבוע: "אנחנו רוצים שאנשים יבינו שצ'ייסר אינה ייחודית. לימדנו אותה בדרך ייחודית". 

צ'ייסר נתנה לנו הזדמנות לבחון כיצד כלבים, ובעלי חיים בכלל, לומדים, מתקשרים ותופסים את העולם סביבם. המחקרים שנעשו בעזרתה עשויים לעזור לנו גם להבין טוב יותר את התפתחות השפה, ואיך תינוקות לומדים לדבר. הסקת שם של חפץ לא מוכר לפי ההקשר, למשל, היא תהליך חשוב ברכישת שפה. בכך צ'ייסר מצטרפת לבעלי חיים כמו קוקו הגורילה וקינזי הבונובו, שהעניקו לנו תובנות רבות על הדרך שבה מינים שונים מתקשרים ולומדים.

ג'ון פילי הלך לעולמו לפני כשנה, בגיל 89, וצ'ייסר התגוררה מאז עם אשתו סאלי ובתם רובין. בשבועות האחרונים בריאותה התרופפה, וב-23 ביולי היא מתה. היא נקברה בחצר הבית, לצד כלבי המשפחה האחרים וחלק מאפרו של ג'ון. שמה ימשיך להיות מפורסם בקרב חוקרי התנהגות וחוקרי שפה, אך היא עצמה מן הסתם לא חשבה על עצמה כעל "הכלבה הנבונה בעולם" – בשבילה הכל היה משחק.