אקנה היא אחת ממחלות העור המוכרות והנפוצות ביותר. על פני העור ישנן בלוטות חֶלֵב שמפרישות חומר שמנוני בשם חֶלֵב (באנגלית "סיבום" Sebum) שתפקידו הוא להגן על העור. הבלוטות הללו קיימות בכל אזורי הגוף פרט לכפות הידיים והרגליים, אך צפיפותן גדולה במיוחד באזור הפנים והראש.

בדרך כלל הבלוטות האלה צמודות לזקיקי שיער והחֶלֵב מופרש לאורך הזקיק ומצפה את השערה ואת העור בסביבתה. שינויים הורמונליים בגוף, ובעיקר עלייה ברמות הטסטוסטרון בגיל ההתבגרות, גורמים לתחלופה גבוהה של תאי עור סביב זקיק השערה ולהפרשה מוגברת של חֶלֵב. השילוב של תאי עור מתים באזור הנקבובית עם עודף החֶלֵב עשויים ליצור סתימה בבלוטה ולספק מצע גידול נוח לחיידקים הנמצאים על העור באופן טבעי. החיידקים שמצטברים באזורים האלה עלולים לגרום לדלקת, שמובילה להתפרצות חמורה של אקנה.

הסרטון הבא מציג את הגורמים לאקנה, דרכי ביטוי שונות שלה, ודרכי טיפול רפואיות נפוצות.

הסרטון תורגם בידי צוות דוידסון אונליין

הטסטוסטרון נחשב הורמון מין זכרי אך הוא קיים בשני המינים. אצל בני אדם, גברים מייצרים כמות גדולה בערך פי 20 של טסטוסטרון לעומת נשים. כמות ההורמון במחזור הדם עולה בגיל ההתבגרות אצל שני המינים, שמפרישים אותו מהאשכים ומהשחלות בהתאמה. הטסטוסטרון חיוני לצמיחה בגיל ההתבגרות ומשפיע על מסת השריר, על חוזק העצמות, על השיעור בגוף, על השינויים שחלים בקול ועוד תופעות רבות. אחרי גיל ההתבגרות רמות ההורמונים יורדות ומתייצבות, אך נתונות לשינויים מחזוריים לאורך היום.

ניתן לסווג בלוטות המפרישות חומרים מהגוף לשלושה סוגים, בהתאם לאופי ההפרשה:

1. הפרשה מרוקרינית: שבה בועיות קטנות המכילות את החומר מופרשות מן התא.

2. הפרשה אפוקרינית: שבה חלקו העליון של התא מתנתק ממנו (קרום התא נצבט), ומתפרק לחלקיקים המכילים בתוכם בועיות עם חומר ההפרשה.

3. הפרשה הולוקרינית: שבה ממברנת התא נפרצת, התא מת ותוכנו נשפך החוצה.

בלוטות החֶלֵב הן הבלוטות ההולוקריניות היחידות בגוף, כלומר הפרשת החֶלֵב כרוכה במותם של התאים שמפרישים אותו. תפקידן הרגיל של הבלוטות האלה הוא להגן על העור והשיער, לשמור על לחות העור ולמנוע ממנו להתייבש. כמו כן הן מספקות מצע גידול נוח לחיידקים ידידותיים החיים בסימביוזה על פני העור ומונעות פלישת חיידקים מזיקים שחודרים דרך עור יבש וסדוק. לבלוטות החֶלֵב יש גם סוג מיוחד של בלוטות חֶלֵב על העפעפיים (נקראות Meibomian gland), שמפרישות חומר שומני בשם מייבום (Meibum) שמסייע להגן על העין ולשמור על שכבת הנוזל סביבה. החומר השומני מונע משכבת הדמעות המצפה את העין להתאדות וכך שומר על הלחות בתוכה.