דגים נושמים בצורה שונה מחיות היבשה. יש להם מנגנון נשימה מותאם לסביבה מימית, שמבוסס על ספיגת החמצן מהמים באמצעות זימים. רוב הדגים משתמשים במנגנון הזה, פרט למינים בודדים שסופגים חמצן דרך העור או נושמים דרך ריאות פרימיטיביות. הסרטון שלפנינו הוא באנגלית, לכן הוספתי עבורכם בהמשך העמוד תרגום שלו והסברים.
בניגוד לחיות היבשה, רוב הדגים מקבלים את אספקת החמצן שלהם מהמים. במקום להשתמש בריאות הם משתמשים באיברים שנקראים זימים. לרוב הדגים יש ארבע זוגות של זימים, שנמצאים בתאי הזימים משני צדי ראשם. לדגי גרם יש עצם שמגנה על הזימים, והיא קרויה "מכסת הזימים".
כדי לקבל חמצן, הדגים בולעים מים דרך הפה ומזרימים אותם החוצה דרך הזימים. אצל הרבה דגים התהליך מתחיל כשמכסה הזימים נסגר והפה נפתח. קירות הפה נעים פנימה, הפה נסגר חלקית ומכסה הזימים נפתח. הפעולה הזו מזרימה את המים על פני הזימים.
החלק הפנימי של הזימים מזכיר סיבי בשר דקיקים. הסיבים נמצאים קרוב מאוד זה לזה ויושבים בשתי שורות צפופות על קשת זימים. לכל סיב יש הרבה שלוחות זעירות בשם "עלעלים", שעליהם המים נעים. דם שזורם בעלעלים מקבל חמצן מהמים ופולט לתוכם פחמן דו-חמצני (הכדורים הצהובים בסרטון הם כדוריות דם אדומות עניות בחמצן והאדומים הם כדוריות דם עשירות בחמצן). לאחר מכן המים יוצאים דרך מכסה הזימים ותהליך הנשימה מתחיל מחדש.
יש נקודות דמיון ברורות בין הזימים לריאות. בשניהם הגוף מנסה להגדיל עד כמה שאפשר את שטח הפנים של איבר הנשימה בשביל לקלוט יותר חמצן (בריאות אלה הנאדיות בריאות) ובשניהם עוברים נימי דם זעירים בקוטר של כדורית דם יחידה, שמאפשרים ספיגה מקסימלית של חמצן. אצל חיות היבשה הזימים התנוונו, אך עדיין ניתן לראות אצלם עדויות אבולוציוניות לקשתות הזימים בעצמות הלסת והאוזן. לדגים קדומים יש שבע קשתות זימים, וככל שמתקדמים במעלה הסולם האבולוציוני קשתות הזימים מתנוונות ומקבלות תפקידים אחרים, כגון עצמות לסת ואיברי שמע.