כלי יכול לשפיע על טעם בשתי דרכים עיקריות: השפעה פסיכולוגית על תפיסת הטעם שלנו, ושינוי בהרכבו או תכונותיו של החומר בכלים שונים.

אכילה ושתייה הן בין הפעולות הראשונות שאדם עושה כשהוא נולד, והרגלי האכילה שלו משקפים במידה רבה את החברה שבה הוא חי ואת מערכות היחסים שלו עם עצמו ועם סביבתו. פעולות שקשורות בתזונה מלוות פעמים רבות בטקסים ובמסורות שהתפתחו במהלך ההיסטוריה, והם הפכו לנדבך חשוב בתרבות האנושית על כל גווניה. המסורות האלה כוללות שיטות שונות להכנת מזון, שימוש בכלים מיוחדים והתאמה של האוכל לנסיבות החיים בימי שגרה ובאירועים חגיגיים.

מסורות הקשורות באוכל מופיעות בכל התרבויות האנושיות, מעצבות את ערכי התרבות וגם מעוצבות על ידה. ביהדות ובאסלאם, למשל, נהוגים היתרים ואיסורים על סוגי מאכלים או על צורות שונות להכנת אוכל (כשרות וחלאל, בהתאמה). ארוחת השבת המסורתית ביהדות מתאפיינת גם היא בשלל מאכלים ואביזרים, ואילו בחג ההודיה הנפוץ באמריקה הצפונית נהוג לאכול ארוחה גדולה הכוללת מרכיבים קבועים כמו תרנגול הודו ובטטות.

יש גם דוגמאות נוספות. ביפן, למשל, ניתן למצוא טקסי תה הפועלים על פי שורה ארוכה של חוקים רבי משמעות הקובעים את הכלים, האביזרים והקישוטים המורשים. בימינו אנו מכירים טקסים מודרניים לא מעטים, כמו הגשת קפה בספלים

הפסיכולוגיה של הקולה

העשויים חומרים מסוימים ובגדלים מסוימים, או הגשת כוס בירה צוננת (שוב, בכוס מיוחדת) יחד עם זיתים או פיצוחים בצד.

משקה הקולה נוצר לראשונה בסוף המאה ה-19 על ידי חברת קוקה קולה וזכה מאז לפופולריות רבה בשלל גלגוליו. ההצלחה המסחרית רחבת ההיקף של הקולה פעפעה עמוק לתוך התרבות המערבית המודרנית. אגדה אורבנית מספרת שחברת קוקה קולה השפיעה אפילו על צבע בגדיו האדומים-לבנים של סנטה קלאוס, הדמות המייצגת יותר מכל את חג המולד הנוצרי בימינו.

תחילה שווק המשקה השחור התוסס בבקבוקי זכוכית בלבד, ובהמשך התרחבה ההפצה גם לפחיות אלומיניום ובקבוקי פלסטיק. ייתכן שעצם הידיעה שבקבוק הזכוכית היה קודם היא זו שגורמת לחלקנו להרגיש שהקולה טעימה יותר כשהיא מגיעה בכלי כזה.

נוסף על המטענים התרבותיים שנלווים לאכילה ולשתייה, כשאנחנו צורכים מזון או משקה אנו מפעילים את כל חמשת החושים, ולא רק את חוש הטעם. חוש הריח הוא כמובן חלק בלתי נפרד מתפיסת הטעם, כפי שיגלה כל מי שינסה לטעום תבלין כמו אבקת קינמון באף סתום. גם חוש הראייה ממלא תפקיד חשוב, ויש לו תפקיד אבולוציוני חיוני במציאת מזונות מתאימים ובריאים, למשל כשאנו מבקשים להבדיל בין פירות בשלים (אדומים) ובוסר (ירוקים).

בנוסף, אכילה בכלים נאים או במקום יפה משפיעה גם היא לטובה על חוויית האכילה (על חשיבות האסתטיקה עמדו גם חז"ל כשקבעו, "כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם"). גם לחוש המישוש יש חשיבות רבה, ויש אנשים שיימנעו ממזונות מסוימים בגלל מרקמם או הטמפרטורה שבה הם מוגשים. אפילו לחוש השמיעה גם השפעה על הטעם שאנו חווים: צלילי ה"פצפוץ" של משקאות מוגזים עוזרים להם להיות מושכים יותר, והשפעה דומה יש גם לצליל הבעבוע של מרק חם על הכיריים בסוף יום קר.

השפעות כימיות

האם מעבר להשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות הללו, טעם המשקה משתנה באמת בהתאם לכלי שבו הוא נשמר?

חוויית השתייה של משקה מוגז מושפעת מכמות הפחמן הדו-חמצני שמומס בו. ככל שהטמפרטורה נמוכה יותר כך הפחמן הדו-חמצני מסיס יותר בנוזל. כל אחד מחומרי האחסון – אלומיניום, פלסטיק או זכוכית – מאפשר לפחמן הדו-חמצני לצאת מהכלי בשיעורים שונים. פחית אלומיניום שומרת על הגז טוב יותר מפלסטיק, אבל זכוכית מבודדת את הגז טוב יותר משניהם.

דרך אחרת שבה הכלי משפיע על טעם המשקה יכולה להיות אם החומר שממנו עשוי הכלי יוצר תגובה כימית עם הנוזל ומשנה כך את טעמו ואת הרכבו הכימי. פחיות אלומיניום מכוסות בדרך כלל בפולימר שמונע מהאלומיניום להגיב עם הנוזל המאוחסן בפחית, אולם ייתכן שמולקולות של המתכת ימצאו את דרכן אל הנוזל ויתמוססו לתוכו בריכוז נמוך.

באריזה של משקאות מוגזים בבקבוקי פלסטיק משתמשים בדרך כלל בחומר בשם פוליאתילן טרפטאלאט (מכונה גם PET, PETE או פוליאסטר), שמסייע לחסום את מעבר הגזים מהנוזל החוצה. החומר הזה יכול להתפרק, למשל למולקולות של חומר בשם אצטלדהיד, ולפעפע לתוך הנוזל, במיוחד אם המשקה שהה בבקבוק זמן רב ונשמר בטמפרטורות לא מספיק נמוכות. במקרים כאלה מתרחש שינוי מסוים בהרכב הכימי של הנוזל, ולכן נוצר גם הבדל קל בטעם המשקה. הטעם משלב את טעם המשקה המקורי עם אלומיניום או חומרים כימיים אחרים.

כמויות החומר שנמס לתוך הנוזל בפחיות אלומיניום או בבקבוקי פלסטיק הן בריכוז נמוך, ונמצאות בפיקוח ובבקרה תחת תקנים קפדניים שקבעו אנשי מקצוע בתחומי הבריאות והמזון. מטרתם היא להבטיח שהמגע של המשקה בחומרים הללו לא יסכן את בריאות הציבור.

בשונה מהאלומיניום והפלסטיק, זכוכית היא חומר "אינרטי", שכמעט אינו מגיב עם חומרים אחרים. אם נזכור גם את הבידוד הטוב שזכוכית מספקת מפני טמפרטורות גבוהות בהשוואה לאלומיניום או פלסטיק, ייתכן שאכן טעם המשקה המגיע בבקבוק זכוכית "טהור" יותר, אולם בדרך כלל מדובר בהבדל דק וכמעט בלתי מורגש.

בומרנג – בחזרה אליך

מה מקנה לקולה את צבעה הכהה ומהם המרכיבים הידועים לנו שנמצאים במשקאות קולה? אחד מהרכיבים הללו נמצא בשימוש גם בתעשיית חומרי הניקוי. התוכלו לזהותו?