איך ההתפרצות הגדולה ביותר שתועדה עד כה הניעה את פיתוחם של שני חיסונים ניסיוניים וכמה טיפולים מבטיחים

בקיצור

  • כל זמן שהתפרצויות האבולה נשארו קטנות ומפוזרות, לא הייתה הזדמנות אמיתית למדענים לבחון ולהפיץ תרכיבי חיסון או טיפולים טובים יותר.
  • ההתפרצות האחרונה במערב אפריקה, הגדולה ביותר שנרשמה מעולם, שינתה את המצב, ומיקדה תשומת לב ומשאבים חדשים במלחמה בקטלן האכזר.
  • חוקרים נחפזים לבחון כמה טיפולים ניסיוניים ותרכיבים פוטנציאליים בתקווה למנוע עוד אלפי מקרי מוות.

חוקרים מרבים לדון במרוץ המתנהל בין נגיף האבולה ובין האנשים שהוא מדביק. חולים מנצחים במרוץ רק אם מערכת החיסון שלהם מצליחה להביס את הנגיף לפני שזה הורס את רוב איבריהם. קהילה מנצחת במרוץ אם היא יכולה לבודד את מעט החולים הראשונים לפני שהמחלה מתפשטת. האנושות תנצח במרוץ אם היא תפתח טיפולים, ובסופו של דבר חיסונים, קודם שתאפשר לנגיף דריסת רגל קבועה בערי העולם.

זה שנים שלנגיף האבולה היה יתרון טבעי. ההתפרצויות היו קטנות מדי (בדרך כלל פחות ממאה איש) וקצרות מדי (פחות מחמישה חודשים) ולחוקרים לא הייתה הזדמנות לבחון טיפולים אפשריים. האיום היה נעלם בטרם הספיקו החוקרים לארגן ניסוי קליני. לחברות התרופות ולקבוצות חוקרים היה קשה להצדיק הוצאת כספים על מחלה, נוראה ככל שתהיה, שב-40 שנה הפילה רק 1,600 קורבנות. מחלות אחרות נראו מדאיגות הרבה יותר: מלריה, שחפת ואיידס קטלו יותר משלושה מיליון איש ב-2013.

חישוב נוקשה זה השתנה עם ההתפרצות הנוראית האחרונה של אבולה במערב אפריקה, הגדולה ביותר והארוכה ביותר מעולם. עד סוף אפריל 2015, לפחות 26,000 איש נדבקו באבולה בסיירה ליאון, בליבריה ובגינאה, ויותר מ-10,800 מקרי מוות מיוחסים למחלה. אנשי רפואה מובילים בעולם הבינו שאי-נקיטת פעולה תוביל להתפשטות הנגיף אל מעבר לאזור ההתפרצות. על כן נדרשה תגובה בין-לאומית לזהות ולבודד את החולים שנדבקו באבולה, לבנות ולאייש עשרות מרכזי חירום לטיפול בהם ולגייס די צוותי קבורה לטמון בבטחה את המתים.

זו הפעם הראשונה שמדענים נתקלו בהתפרצות אבולה גדולה דיה וארוכה דיה לאפשר ניסויים קליניים נמרצים המיועדים למציאת טיפולים טובים יותר לקראת התפרצות שלא יהיה אפשר לעצור אותה בלי לפתח חיסונים ותרופות חדשות. הם זכו גם לראשונה בהסכמה גורפת לבחון כמה טיפולים ניסיוניים בשדה המערכה. מאמצים חסרי תקדים אלה עשויים להועיל בהתמודדות עם התפרצות האבולה הבאה יותר משיועילו במגפה הנוכחית. אבל אם לחוקרים תהיה הצלחה בסבב הזה, הם יוכלו להבטיח שלעולם לא תהיה עוד ידו של נגיף האבולה על העליונה כשהוא יכה שוב (והוא יכה).

רוצח ערמומי

ככל שהדבר נראה מחריד, לנוכח נחשול המקרים ב-15 החודשים האחרונים, חסר מידע רב על נגיף האבולה: היכן הוא חי, מדוע הוא תוקף פתאום בני אדם ומדוע לא נדבקים יותר אנשים כשהוא מתחיל להתפשט. (בממוצע, כל פרט בהתפרצות הזאת העביר את הנגיף לאחד או שניים אחרים, לעומת מחלות מידבקות מאוד כמו חצבת, שבה כל חולה מדביק בדרך כלל 18 אחרים בממוצע.)

אף שאבולה אינו מן הנגיפים המידבקים ביותר, הוא רוצח יעיל להפליא של פרימטים (קופי אדם) ובני אדם. בסוף 2014, כ-70% מן האנשים שנדבקו במחלה במערב אפריקה מתו, בדרך כלל בתוך ימים, ולעתים קרובות שלא לעיני רשויות הבריאות.

תמונת צוותים רפואיים להתמודדות עם התפרצויות אבולה, מוגנים בחליפות בידוד | Scientific American

קצב ההתקדמות ומידת הקטלניות של המחלה באדם מסוים תלויים בשני גורמים: בכמות הנגיפים המעורבים ובדרך שבה הם חדרו לגוף. לאחר שקומץ הנגיפים הראשונים שברו את מחסום המין הביולוגי לבני אדם, כנראה מעטלפי פירות, לא נדרש זמן רב כדי ששרשרת ההדבקה תימשך. קורבנות רבים של אבולה נדבקו כנראה לאחר שהכינו גופות של חולים לקבורה. דרך אחרת להעברת נגיפים היא כשנותני סעד לחולים מנגבים בידיהם את הקיא מסנטרו של חולה או מנקים שלשול של ילד חולה ואחר כך נוגעים בעיניים שלהם עצמם, בשפתותיהם, באפם או בפיהם. ואם נגיפים רבים חודרים היישר לזרם הדם באמצעות פציעה מקרית מדקירת מחט, "אינני חושב שמשהו יכול להציל את אותו אדם," אומר תומס גייזברט, מיקרוביולוג בסניף הרפואי של אוניברסיטת טקסס בגלבסטון. "הוא פשוט גמור."

דוחות פתולוגיה ונתיחות לאחר המוות מספקים כמה מן הדרכים הטובות ביותר ללמוד על דרך התפשטות הנגיף בתוך הגוף, אך רק מעט מאלה נערכו על קורבנות אבולה בשל הסיכון הגבוה להידבקות אקראית של האנשים שמבצעים את ההליכים החודרניים הנחוצים. סקר מדעי חדש זיהה רק 29 חולים במרוצת היסטוריה של 40 שנה שבהם נערכו נתיחות או נלקחו דגימות לאחר המוות.

ואולם, מחקרים בבעלי חיים ומחקרים פתולוגיים שנערכו עד כה מראים שנגיפי האבולה מנחיתים את מכת המחץ הראשונה שלהם על מערכת החיסון. כמו נגיפים אחרים, נגיף האבולה חייב לרתום את מנגנוני התפעול של התאים שהוא מדביק כדי להתרבות. בין המטרות הראשוניות כלולים התאים הדֵנְדְריטיים, שבדרך כלל משמשים כזקיפים המסיירים בכל רקמות הגוף, והמקרופאגים המעכלים תאים פגועים. במקום לנסות להימלט מן המגיבים הראשונים האלה של מערכת החיסון, נגיפי האבולה למעשה מחפשים אותם ומתחילים להתרבות בתוכם. התקפה נועזת זו משיגה שני דברים: הנגיפים פוגעים ביכולתם של התאים לעורר את שאר המרכיבים במערכת החיסון, והם תופסים טרמפ בתוך התאים ומגיעים בלי כל קושי אל קשריות הלימפה, הכבד, הטחול ואזורים אחרים בגוף.

ואם טקטיקת גֶרילה זו אינה מספקת, נגיף האבולה משתמש בתכסיס אחר להחביא את נוכחותו: הוא מכין מלכודת להסחת תשומת הלב של מערכת החיסון. הנגיף מכריח את התאים שהוא מדביק לייצר ולשחרר למחזור הדם כמות גדולה של חומר הקרוי גְליקוֹ-פְּרוטאין מופרש (sGP). המולקולות של חומר זה דומות מאוד למולקולות של חומר אחר, גְליקוֹ-פְּרוטאין (GP), הבולטות בדרך כלל מן המעטפת החיצונית של נגיפים. באופן תקין, מערכת החיסון מתבייתת על מולקולת GP ומחסלת את הנגיף שקשור אליה. אך נגיף האבולה מערים על מערכת החיסון וגורם לה לתקוף מולקולות sGP שאינן מחוברות לשום נגיף, ובכך מערער עוד יותר את יכולת הגוף לארגן הגנה יעילה.

טיפולים חדשים

ההתפרצות האחרונה של אבולה לימדה את הרופאים ואת עובדי הבריאות כמה דרכים מעשיות להתגבר על הנגיף. זה זמן רב ידוע שעל אף המפלה הראשונית, מערכת החיסון יכולה להיערך מחדש ולהביס את הנגיף בתנאי שיהיה לה די זמן. עובדי מערכת הבריאות הבינו במגפה הנוכחית שהם יכולים להשיג לחולים מעט מן הזמן הדרוש על ידי הזרקה תוך-ורידית של נוזלים מיד עם הופעת התסמין הראשון. ארגון הבריאות העולמי אישר לטפל בכמה חולים בדם שנלקח מחולים ששרדו, ושבהגדרה חייב להכיל נוגדנים רבים, אף שאיש אינו יודע אם הטיפול יעיל.

הסיכון שניטל בהחלטה להשתמש בטיפול שלא נבדק קודם לכן מלמד על הייאוש הרב ששרר במערב אפריקה. אך בגישה היה לפחות היגיון תיאורטי. נסיוב ממחלימים שימש בהצלחה כטיפול בפוליו משנות ה-20 עד שנות ה-50 של המאה ה-20 וכטיפול בשפעת במגפה העולמית ב-1918. הקרן של ביל ומלינדה גייטס החלה לממן ניסויים קליניים של נסיובים כנגד אבולה בגינאה המוכה מכה קשה.

כמובן, בזכות המהפכה הביוטכנולוגית, מדענים יכולים כיום לייצר את הנוגדנים הרצויים באופן מלאכותי והם עשו זאת בתכשיר הקרוי ZMapp, שהוכן משלושה נוגדנים חד-שבטיים המכוּונים נגד נגיף האבולה. התכשיר ZMapp זכה למעמד מכונן בקיץ 2014 כשקֶנט ברֶנטלי, רופא מיסיונר אמריקני שנדבק באבולה בליבריה, היה הראשון שקיבל את הטיפול. אמצעי התקשורת דיווחו שברנטלי, שהיה חולה באופן חמור כשקיבל את העירוי הראשון, התאושש במהירות וכבר למחרת התקלח בכוחות עצמו. היו פחות מתריסר מנות טיפול כשברנטלי טופל (כל מנה כוללת שלושה עירויים), ובתוך כמה שבועות גם כמות קטנה זו מוצתה.

כשההתפרצות החלה, ZMapp הייתה בשלבים מוקדמים של פיתוח, שלב הניסוי בבעלי חיים, ועדיין לא החל ייצור בקנה מידה מסחרי. מאז, עלה קצב ייצור התרופה בתקווה שהניסויים הקליניים במערב אפריקה יחלו ברבעון הראשון של 2015. אך גם אם הניסויים יוכיחו את יעילות התרופה, אין סיכוי שתהיה כמות מספקת של ZMapp לכל הנצרכים בעתיד הקרוב.

למעשה, גם כמות זו של התרופה לא הייתה בידי הרופאים לולא פחדו הממשלות שנגיף האבולה יהפוך לנשק ביולוגי ולפיכך החלו להשקיע כסף בפיתוח נוגדנים. מדענים במעבדה הקנדית למיקרוביולוגיה ובמכון האמריקני לאלרגיה ולמחלות זיהומיות (NIAID) חקרו ופיתחו את הנוגדנים שבקוקטייל ומכרו את זכויות הייצור לחברת Mapp Biopharmaceutical, וזו בתורה הפקידה את גידול הנוגדנים בצמחי טבק מהונדסים בהנדסה גנטית בידי חברת Kentucky BioProcessing. זו האחרונה יכולה לייצר די נוגדנים ל-17 עד 25 מנות טיפולים בכל אצווה. נדרשים 12 שבועות לגידול הצמחים ועוד כמה שבועות לייצור החומר.

נעשים מאמצים להאיץ באופן ניכר את תפוקת ZMapp. הממשל האמריקני, באמצעות הרשות לבריאות הציבור בשעת חירום, שוקל להוסיף יצרן בצעד שיכול להגדיל את תפוקת ZMapp פי ארבעה או חמישה. כמו כן, חוקרים עורכים מחקרים בפרימטים כדי לקבוע אם אפשר להוריד את מספרם או את נפחם של העירויים וכך להרחיב את האספקה.

דרוש תרכיב חיסון

זמן רב מאוד הלך לאיבוד בשלב הראשון של התפשטות האבולה במערב אפריקה עד שהכירו בהיקפה האמיתי והבינו שהמגפה התפצלה לעשרות מוקדי התפרצויות זעירים שונים שלכל אחד מהם מאפיינים משלו. עובדי סעד, אנשי צבא וקהילות מקומיות עושים מאמצים עילאיים להציל חיים ולבלום את המחלה. אבל מומחים חוששים שככל שהמגפה נמשכת, גָדֵל הסיכון שהעולם ימצא את עצמו עומד בפני הדבקה מתמשכת באבולה במובלעות במערב אפריקה. כמו כן, ההשפעה המשתקת של הנגיף על מערכות הבריאות במדינות הנגועות, יכולה לפתוח שער למשברים אחרים בבריאות הציבור, כמו התפרצויות של חצבת או אפילו התעוררות של פוליו.

אחת הדרכים הטובות ביותר למנוע עתיד עגום כזה היא לפתח, לבדוק ולהפיץ תרכיב מוצלח, מה שהיה בלתי אפשרי בהתפרצויות הקודמות שהיו קטנות יותר וקצרות יותר. כשמספרי המקרים בגינאה, בליבריה ובסיירה ליאון הרקיעו שחקים בקיץ 2014, הגופים שקובעים את התגובה הבין-לאומית קבעו שחיסון יעיל יכול להיות האמצעי היחיד לעצירת המגפה.

מחקרי בטיחות של שני תרכיבי החיסון המובילים, המסומנים בקודים cAd3-EBO ו-rVSV-ZEBOV, נערכו בשלהי 2014 בכמה מאות מתנדבים בארה"ב, בקנדה, באירופה ובכמה מדינות שלא נפגעו באפריקה. מחקרים גדולים יותר שיקיפו אלפי אנשים אמורים להתחיל ב-2015 בליבריה ובסיירה ליאון ובעקבותיהם יחלו ניסויים בגינאה.

הקצב הוא חסר תקדים: עבודה שנמשכת בדרך כלל כחמש עד עשר שנים וכוללת בדיקה וייצור בקנה מידה רחב של תרכיב, מתרחשת בפחות משנה. ועם זאת, כשהשיעור הכללי של זיהומים חדשים החל לרדת בליבריה לקראת סוף 2014, צצה מכשלה חדשה: האם יהיו די חולים כדי לקבוע אם התרכיב פועל?

איש מן העוסקים במיגור האבולה אינו מעוניין לראות עוד מקרים. אבל במחקרים על חיסונים, הדרך היחידה לגלות אם התכשירים הניסיוניים פועלים היא כשמחולל המחלה מתפשט. אם שיעור ההידבקות יורד לרמה נמוכה מדי, הניסוי הקליני שיועד ל-27,000 איש בליבריה יהיה חייב להתרחב, והדבר יוסיף על העלות, על המורכבות ועל הזמן הנדרש לקבל תשובות.

המארגנים עדיין מקווים למנוע זאת, אומר צ'ארלס לינק ג'וניור, מנכ"ל NewLink Genetics, חברה ביוטכנולוגית באיוֹוה שבארה"ב המפתחת את rVSV-ZEBOV בשיתוף עם חברת הענק הביוטכנולוגית מֶרק. התכנית היא להתמקד באזורים בליבריה שבהם שיעור הזיהום גבוה מן הממוצע. שום דבר אינו קל בכל הנוגע לפרויקט החיסון באבולה, אומר לינק, "המורכבות גדולה הרבה יותר מן הרגיל".

התרכיב של NewLink תוכנן בידי מדענים בסוכנות הבריאות הציבורית של קנדה. הוא מורכב מנגיפים חיים מהונדסים של מחלה אחרת (נגיף VSV הגורם לשלפוחיות דלקתיות בפה) שמחובר להם חלק מחלבון נפוץ על פני השטח של נגיפי אבולה. הנגיף VSV גורם למחלה בבהמות בית, אבל לא בבני אדם. בתרכיב החיסון, הנגיף מחולל זיהום מתון שמעורר את מערכת החיסון לייצר נוגדנים כנגד חלבון האבולה הצמוד לו, אבל התרכיב אינו יכול לעורר את המחלה עצמה.

התרכיב השני cAd3-EBO, פותח במקור בידי מדענים ב-NIAID. חברת גלסקו סמית קליין (GSK) רכשה את הזכויות לאחר שקנתה ב-2013 את חברת Okairos, חברה שוויצרית לפיתוח תרכיבי חיסון. זהו תרכיב שמשתמש בנגיפי אַדֶנוֹ-וירוס מומתים משימפנזה שעברו הנדסה גנטית כדי להציג למערכת החיסון חלבוני מפתח משטח הפנים של נגיף אבולה.

לשני התרכיבים האלה יתרונות וחסרונות. התרכיב של גלקסו-סמית-קליין החל את דרכו לאחר שעבר בדיקות מתקדמות יותר מאשר התרכיב של NewLink. אבל קל יותר לייצר את תרכיב ה-VSV ובשלהי דצמבר 2014 היו הרבה יותר מנות זמינות של תרכיב זה. הכמות המדויקת של המנות תלויה בתוצאות הניסויים לבדיקת המינון הדרוש כדי לייצר רמות טובות של נוגדנים.

יש חשש שלא יהיה די במנה אחת של התרכיב של גלקסו-סמית-קליין כדי להגן על החולה. אבל השיטה שבה נותנים שתי מנות, ובייחוד זאת שבה נותנים תרכיבים שונים לאתחול ולהגברה, קשה מאוד ליישום בארצות הפגועות לנוכח מצב התשתית הבריאותית שלהן. צופים שבתרכיב של NewLink יהיה די במנה אחת, אלא שהיא יכולה לגרום לתופעות לוואי מתונות (אם כי בהחלט מבלבלות) כמו חום נמוך, צמרמורות, כאבי שרירים או כאבי ראש; כלומר, במילים אחרות, בדיוק אותם תסמינים שמלמדים על הידבקות באבולה. בעולם שבו משתמשים בתסמינים האלה לזיהוי חולים באבולה, תופעות לוואי כאלה יקשו להבדיל בין חולים לבין בריאים באזורי התפרצות.

הניסוי בליבריה מתוכנן לכלול שלוש קבוצות. המשתתפים בקבוצה אחת יקבלו את התרכיב של גלקסו-סמית-קליין, בקבוצה השנייה יקבלו את התרכיב של NewLink והקבוצה השלישית תקבל תרכיב דמה (פלצבו): תרכיב נגד שפעת או נגד צהבת מסוג B. כמה מדענים בולטים טענו מעל דפי העיתון Lancet ובמקומות אחרים שניסויים מבוקרים בפלצבו במצב זה אינם מוסריים. אבל המִנהל האמריקני למזון ולתרופות (FDA) שצריך לאשר כל תכשיר שנועד לשימוש הצבא או לארגוני בריאות דחף לכיוון הניסויים המבוקרים בפלצבו. "אנו צריכים ללמוד מה עוזר ומה פוגע במהירות הגדולה ביותר האפשרית ובדרך המוגדרת ביותר," אומרת לוציאנה בוריו האחראית על התמודדות ה-FDA עם נושא האבולה. "זה יהיה חשוב לדורות הבאים ועלינו לעשות זאת בדרך הנכונה."

ג'רמי פָרר, מנהל קרן וֶלקַם הבריטית למטרות צדקה המממנת כמה ניסויים בתרופות ובתרכיבים, ציפה לגישות חדשניות יותר: ניסויים קליניים מדורגים (step-wedge) או ניסויים שנעשית בהם חלוקה אקראית של קבוצות ולא של פרטים, המאפשרות, בסופו של דבר, לכל אחד לקבל את התרכיב הפעיל. ועם זאת הוא מוכן לקבל גם ניסויים מבוקרים בפלצבו. "אינני שלם עם זה," הוא אומר. "אבל כשמדובר בתרכיב שנותנים לאנשים בריאים, כשאין יודעים את פרופיל הבטיחות שלו ואת יעילותו, אני יכול לקבל למעשה או את החלוקה האקראית של קבוצות או את התכנון המדורג, או ניסוי מבוקר פלצבו."

בינתיים, ניסוי קליני בהקצאה לקבוצות (CRT) ייערך בסיירה ליאון. תכנון הניסוי נסמך על העובדה שאין אפשרות לחסן את כולם בבת אחת כדי ליצור קבוצת ביקורת. משום כך משווים את שיעור החולים החדשים באזורים שכבר קיבלו את התרכיב לעומת אזורים שעדיין לא חוסנו. היתרון: כל אחד יקבל את התרכיב. החיסרון: הזמן הארוך יותר שנדרש כדי לקבוע אם התרכיב פועל.

בגינאה ייערך גם ניסוי כלשהו, אף שכפי הנראה יהיה פחות שאפתני. התשתית במדינה זו גרועה יותר מאשר בשכנותיה, מה שמקשה עוד יותר על ביצוע ניסויים. מארי-פאול קיני, מי שמנהלת בארגון הבריאות העולמי (WHO) את המאמצים הבין-לאומיים לפתח תרכיב ותרופות לאבולה אומרת שבניסוי בגינאה יחוסנו כל עובדי הסעד במחקר תצפית ללא שימוש בפלצבו. כמו כן, ייתכן שקרן גייטס תממן ניסוי שבו תיבדק יעילותו של חיסון טבעתי, כלומר חיסון האנשים בסביבה הקרובה לחולה בניסיון למנוע התפשטות הלאה. (חיסון טבעתי הוא שהביס בסופו של דבר את האבעבועות השחורות במאה ה-20.)

סדרות של תרכיבים ניסיוניים אחרים מצויות עכשיו בשלבים שונים של פיתוח. כמה מן התרכיבים נחשבים מבטיחים לפחות כמו התוצרים של גלקסו-סמית-קליין ו-NewLink. תרכיב שיוצר בידי ג'ונסון אנד ג'ונסון מצוי בשלב ניסוי בטיחות כבר מתחילת ינואר 2015. ואולם, המזדנבים אחרי התרכיבים של גלקסו-סמית-קליין ו- NewLink, עומדים בפני מציאות כלכלית נוקשה. במרוץ להביס את הנגיף הקטלני, מקום רביעי וחמישי אינם מובאים בחשבון. השוק העתידי לתרכיבים נגד אבולה יהיה מוגבל. ארגון הבריאות העולמי או GAVI, (חברה בין-לאומית לחיסונים, Global Alliance for Vaccines and Immunization) כנראה ישמרו אצלם את התוצר שישמש בהתפרצויות עתידיות. וכמה מדינות עשירות יקנו בוודאי אספקה כאמצעי מנע נגד טרור ביולוגי. אבל השוק כפי הנראה לא יהיה גדול יותר. כך שאם היצרניות המובילות לא ייכשלו, היצרניות המצויות מאחורי השתיים כנראה יפלו. "יהיה להן מקום רק אם שתי הראשונות ייכשלו," אומרת קיני.

ברור שהמדענים חוקרי האבולה ואנשי בריאות הציבור מעלים על דעתם את האפשרות שכל המאמצים להשגת חיסון עלולים לעלות בתוהו. אף שהמגפה כבר אינה גדֵלה באופן מעריכי, כפי שהיה בספטמבר 2014, ההתפרצות עדיין איננה בשליטה. מספר המקרים החדשים ירד בחלקים רבים של ליבריה, אך העברת המחלה עדיין רבת עוצמה במחוזות המערביים והצפוניים של סיירה ליאון. עד שמספר המקרים החדשים לא יֵרד לאפס, האפשרות של התחדשות, התעוררות והתפשטות המחלה עדיין תקפה.

אלפי אנשים מתו ב-2014. ולרוע המזל, על אף מאמציהם הבלתי נדלים של עובדי בריאות, של צוותי קבורה ושל מתנדבים, ימותו ב-2015 עוד מאות ואפילו אלפים. אך בחודשים הבאים העולם יכול לקבל תחושה כמה מהר יותר וכמה רחוק יותר אנו צריכים להתקדם כדי להקדים את הנגיף הנבזה הזה.


לקריאה נוספת

  • Ebola: What You Need to Know. In-Depth Reports, Scientific American.com; August 5, 2014
  • Camouflage and Misdirection: The Full-On Assault of Ebola Virus Disease. John Misasi and Nancy J. Sullivan in Cell, Vol. 159, No. 3, pages 477-486; October 23, 2014
  • דיווחים על מצב האבולה מאת ארגון הבריאות העולמי
מאמר זה פורסם בעיתון Scientific American ותורגם ונערך בידי רשת אורט ישראל

 

0 תגובות