חומרים שצמחים מייצרים כדי להרחיק מעליהם מזיקים, מעוררים תאי עצב בדרך שיכולה להגן על המוח מפני מחלות כמו אלצהיימר ופרקינסון

בקיצור

  • לצמחים אין אפשרות להימלט מטורפים, לכן הם פיתחו מערכת משוכללת של הגנה כימית כדי להרחיק חרקים ויצורים אחרים שרוצים לאכול אותם.
  • את הכימיקלים הרעילים שהצמחים מייצרים להגנה מפני טורפים, אנחנו צורכים ברמות נמוכות באכילת ירקות ופירות. חשיפה לחומרים האלה גורמת תגובת עקה מתונה שמקנה חוסן לתאים בגופנו.
  • הסתגלות לתגובות העקה האלה, בתהליך הקרוי הורמזיס, אחראית לכמה יתרונות בריאותיים, ובכללם הגנה כנגד הפרעות במוח שמעניקה אכילת ברוקולי ואוכמניות.

 

אנשים רבים סבורים שאכילת פירות וירקות חשובה לבריאות בשל נוגדי החמצון שבהם. טענה זו הגיונית משום שברוב המחלות כמו סרטן, מחלות לב וכלי דם וסוכרת, כימיקלים המכונים רדיקלים חופשיים גורמים לנזק תאי, ונוגדי חמצון מנטרלים אותם.

כנוירוביולוג שמנסה להבין מה השתבש במוח, זה זמן רב אני מודע לכך שרדיקלים חופשיים אכן משבשים ולעתים אף הורגים תאי עצב. כמו כן אני יודע שאנשים שצורכים באופן קבוע ירקות, פירות ומוצרים צמחיים אחרים, הנחשבים כבעלי רמות גבוהות של נוגדי חמצון, נוטים לסבול פחות ממחלות ניווניות של מערכת העצבים. אבל סיפור נוגדי החמצון אינו פשוט כל כך.

ואמנם, בניסויים מבוקרים שנערכו בקפדנות יתרה בבני אדם ובבעלי חיים, נוגדי חמצון כמו ויטמין C, E ו-A נכשלו בניסיון למנוע מחלות או לשפר את מצב החולים. אז כיצד פירות וירקות משפרים את הבריאות?

התשובה שצצה ועולה קשורה בשיטות שפיתחו צמחים במרוצת מיליוני שנות אבולוציה להגן על עצמם מפני מזיקים. צמחים מייצרים חומרים שטעמם מר, הפועלים כקוטלי מזיקים. כשאנו צורכים מזון המבוסס על צמחים, אנחנו מקבלים גם רמות נמוכות של החומרים הרעילים האלה שמסִבּים לתאי הגוף עקה (סְטְרֶס) מתונה כמו זו שגורמים פעילות ספורטיבית או צום ממושך. התאים אינם מתים, למעשה הם רק מתחזקים משום שתגובתם לעקה מגבירה את יכולתם להסתגל לתנאים קשים יותר. תהליך זה של הגברה הדרגתית של יכולת ההתאוששות התאית קרוי הוֹרְמֶזיס (hormesis), ומחקרים רבים מורים על כך שהתהליך הזה הוא האחראי ליתרונות הבריאותיים שמקנה צריכת פירות וירקות. הבנת ההורמזיס יכולה אפילו לספק דרכים חדשות למנוע או לטפל בכמה ממחלות המוח ההרסניות ביותר, ובכללם אלצהיימר, פרקינסון ושבץ.

עקה היא דבר טובעמיתי ואני אספנו כמה מן הנתונים על הורמזיס אחרי שהגענו לנושא מעט בעקיפין. בתחילת שנות ה-90, בעת שהיינו במרכז סנדרס-בראון להזדקנות באוניברסיטה של קנטקי, החל הצוות שלי לחקור אם אפשר לטפל במחלת אלצהיימר באמצעות נוגדי חמצון. חשבנו שהם יכולים לעזור משום שראינו שבֶּטא-אמילואיד, החלבון הקטלני שמצטבר באופן מופרז במוחותיהם של חולי אלצהיימר, עושה שמות בתאי מוח בתרבית וידענו שרדיקלים חופשיים משתתפים בתהליך ההרס. לרוע מזלנו, כשבדקנו השפעה של רמות גבוהות של נוגדי חמצון בחולי אלצהיימר בניסויים קליניים במרכזים רפואיים שונים שערכו דגלס ר' גָלַסְקו ופול אייזן, שניהם מן האוניברסיטה של קליפורניה בסן דייגו, לא נמצא בהם שום יתרון. הסטנו אפוא את מאמצינו למה שנראה כבעיה אחרת שלמרבה המזל עזרה לנו לפתח השערה חדשה על הסיבה שבגינה מזון צמחי טוב למוח.

אנחנו ואחרים שמנו לב שאנשים שעושים ספורט באופן קבוע, צורכים מעט קלוריות באופן יחסי וחוֹוים מגוון של אתגרים אינטלקטואליים נוטים לשַמר פעילות גבוהה יותר של המוח ממי שאורח חייהם הפוך מזה. האנשים האלה נוטים פחות ללקות באלצהיימר, פרקינסון או שבץ מוחי. תהינו אם דיאטה, ספורט ופעילות אינטלקטואלית משפיעים באמצעות אותם תהליכים מולקולריים על פעילות המוח ועל הסיכון לחלות.

מחקרנו הראשון, שנערך ב-1999 בידי אָנָדורה בְּרוּס-קלר, אז פוסט דוקטורנטית במעבדתי וכיום פרופסורית במרכז פנינגטון למחקר ביו-רפואי באוניברסיטת לואיזיאנה, העלה שתאי עצב במוחן של חולדות שהיו בצום לסירוגין, יום כן ויום לא, היו עמידים לרעלנים עצביים (נוירוטוקסינים) שידועים כגורמי תסמינים שמחקים מחלת נפילה ומחלת הנטינגטון, לעומת חולדות שאכלו כרגיל ונפגעו מן החומרים הרעילים. זמן קצר אחר כך התחלתי בתפקידי כראש המחלקה לנוירוביולוגיה במכון הלאומי לחקר ההזדקנות, שם מצאנו שצום לסירוגין מגן על מוחם של בעלי חיים גם במודלים של אלצהיימר, פרקינסון ושבץ מוחי.

כשניסינו להבין מדוע הרעבה טובה למוח, התבהר לנו שתאי עצב מגיבים להרעבה בניוד של מולקולות המגִנות מפני רדיקלים חופשיים ומפני הצטברות של בֶּטא-אמילואיד. מערכת ההגנה כרוכה בייצור חלבונים המכונים גורמים נוירוטרופיים, כמו למשל BNDF, שחיוניים להישרדות תאי העצב וכן בייצור חלבונים המעודדים שימוש יעיל באנרגיה ומונעים הצטברות של מולקולות פגומות.

מנקודת מבט אבולוציונית, עצם הדבר שצום לסירוגין יכול להיות מועיל אינו מפתיע כלל. צום יוצר עקה מתונה שמציבה את המוח במצב שבו ההגנה על תאי העצב חיונית ביותר, מצב שמאפשר לבעל החיים לפעול ברמה גבוהה ולהשיג מזון אפילו כשאספקתו מצומצמת ובעל החיים צריך להשקיע אנרגיה רבה כדי למצוא אותו.

העניין שלנו בהשפעה המועילה של עקה על תאי המוח הביא אותנו, בסופו של דבר, לחפש מהן ההשפעות העצביות של צמחים בתזונה. עוררו את סקרנותנו מאמרים משנות ה-70 על כך שרעלן עצבי המצוי באצות, ששמו חומצה קאינית, יכול לגרום להפעלת יתר של קולטנים על פני השטח של תאי מוח. הקולטנים האלה קושרים גְלוּטַמַאט, מולקולת האיתות העיקרית שמפעילה תאי עצב.

חוקרי הקבוצה שלנו ואחרים כבר הראו את ההשפעה הפרדוקסלית של גְלוּטַמַאט בצום לסירוגין ובפעילות ספורטיבית. ערור יתר של הקולטנים עלול להזיק לתאי עצב או להרוס אותם. אבל שִפעול מתון יותר שלהם מפעיל בתאי העצב מסלול כימי שיש לו תפקיד בלמידה, בזיכרון ובהגנה על תאי העצב. תגליות כאלה מעוררות את השאלה אם רמות נמוכות של רעלנים עצביים בירקות ובפירות יכולות להניב השפעה בריאותית מועילה בכך שהם משרים עקה מתונה דומה בתאי המוח.

"סכנה! ויל רובינזון!"

היתרונות הבריאותיים בפירות ובירקות הם תוצאת אגב של עידנים של מלחמות שצמחים מנהלים נגד יצורים שרוצים לאכול אותם, בעיקר חרקים. במרוצת היסטוריה אבולוציונית של מאות מיליוני שנים התפתחו בצמחים דרכים שאפשרו להם לשרוד כפרטים או כמינים ולא להיכחד. אחת הדרכים היא ייצור של קוטלי מזיקים טבעיים.

החומרים האלה לרוב אינם הורגים חרקים: לצמח לא אכפת אם הטורף שלו ימות, כל רצונו הוא שיסתלק ולא יחזור. דרך נפוצה אחת שבה צמחים מסלקים מזיקים היא על ידי התמקדות במערכת העצבים של החרקים. הצמחים מייצרים כימיקלים שפועלים על הסֶנסילה, תאי עצב המצויים בחלקי הפה של החרק והדומים לפקעיות הטעם בלשון האדם. התאים האלה מעבירים אותות למוח שמחליט אם לאכול את הצמח הזה או לא.

אף שחרקים הם האיום הגדול ביותר על הצמחים, אבותינו הפרימטים הקדמוניים גם הם חיפשו דרכים להיזון משורשים, מעלים ומפירות שמצאו ביערות הטרופיים שבהם התגוררו. צמחים נעשו אמנם מקור למזון ולתרופות אך הם עלולים לגרום בחילות, הקאות או אפילו מוות.

כדי להסתגל, התפתחה בגופנו מערכת התרעה משוכללת, המזכירה את התנהגותה של דמות בסדרת הטלוויזיה הישנה "אבודים בחלל", שסיפרה על הרפתקאותיהם של ויל רובינזון בן התשע ומשפחתו שטיילו במערכות שמש רחוקות. כשבני משפחת רובינזון נחתו על כוכב לכת רחוק וסקרו את השטח סביב החללית שלהם, שותפם לנסיעה, רובוט מתוחכם, הזהיר אותם מפני סכנות אפשריות. בפרק ששודר ב-1968 ושמו "המרד הגדול של הצמחים" הזהיר אותם הרובוט מאיום של צמחים קטלניים.

ממש כמו הרובוט, מערכת ההתרעה שלנו מזהירה את המוח שלנו על נוכחות חומרים רעילים. הטעם המר של צמחים רבים הוא המתריע לא לאכול יותר מדי מן העלים, השורשים והפירות המרים או פשוט להימנע מהם. נראה שיש איזו הצדקה מוּלדת, ככלות הכול, לילדים שמסרבים לאכול ברוקולי. לחרקים, הכימיקלים הרעילים מורים להסתלק ולנו הם אומרים לצרוך פחות.

מרפאים מסורתיים למדו בעזרת ניסוי וטעייה שהייתה לעתים קטלנית, שלכמה מן הצמחים סגולות רפואיות חשובות. רוקחים, ביוכימאים והעוסקים בחקר רעלים מאשרים כיום שכימיקלים צמחיים רעילים יכולים להיות הורמטיים, כלומר מיטיבים מבחינה בריאותית בכמויות קטנות.

כשנמדדת השפעתם של חומרים שמשרים הורמזיס כתלות במינון, ומסרטטים את התוצאות בגרף, מתקבלת תוצאה שהמדענים מכנים בשם עקומת תגובה דו-שלבית: העקומה נראית כ-U הפוך. במינונים נמוכים, קו ההשפעה עולה ומציין בכך שאכילה של כמות קטנה או מתונה של כימיקלים צמחיים מעניקה יתרון בריאותי. אבל במינונים גבוהים יותר הקו יורד בהדרגה ומציין שככל שכמות החומרים הנצרכת גדֵלה עולה גם הרעילות. אכילה מופרזת של אגוזי ברזיל יכולה להרעיל את הכבד ואת הריאות בשל נוכחות כמויות זעירות של היסוד סֶלניום. אבל אכילה של אגוזים ספורים מספקת מרכיב חיוני שנקשר לְאנזים שעוזר להגן על הגוף מפני מחלות לב וסרטן. הדוגמה הזאת מבהירה כיצד הורמזיס פועל ומבדלת אותו מהומאופתיה, הטוענת, בלי שום הוכחות בנות תוקף או מנגנון מתקבל על הדעת, שכמויות קטנות עד לא קיימות של גורם המחלה יכולות לרפא אותה.

נראה שכימיקלים המשרים תגובות המאפיינות הורמזיס, כלומר בדיוק במידה או לא יותר מדי, נפוצים בעולם הצמחים. אדוארד ג' קַלַבְּרֶיז, חוקר רעלים באוניברסיטה של מסצ'וסטס באמהרסט, הקדיש זמן ניכר מן הקריירה שלו לזיהוי כימיקלים שאחראים להורמזיס. הוא ניתח בקפדנות במרוצת 30 שנה יותר מ-10,000 מחקרים שפורסמו בתחומי הביולוגיה, הרפואה וחקר הרעלים. בין החומרים שמצא נמנים קפאין, אופיואידים ותרכובות אחרות המשפיעות על המוח. קלבריז ייסד חברה מדעית וכתב עת המיוחדים לחקר הורמזיס. בשל התעניינותנו המשותפת בשאלה כיצד נוצרה במהלך האבולוציה תגובה לסוגי עקה שונים אצל תאים ויצורים וכיצד הדבר חשוב לבריאות האדם קלבריז ואני ערכנו יחד ספר בנושא.

כמה חוקרים מעריכים עכשיו מחדש ניסויים מוקדמים שהורו על התפקיד של נוגדי חמצון בפירות ובירקות בהגנה על המוח ועל הבריאות בכלל. הם בודקים עכשיו אם הורמזיס הוא האחראי לתוצאות החיוביות שדווחו במחקרים. בדיקה זו ועבודות אחרות מאשרות שעקה תאית שמשרים כימיקלים צמחיים יכולה להשלים את תרומתם של נוגדי החמצון ואף להאפיל עליהם. אין פירוש הדבר שנוגדי חמצון נגוזו לגמרי מן התמונה. ייתכן שתהליכים ביוכימיים שנכנסים לפעולה בעקבות עקה הורמֵטית מפקחים על השימוש שתאי המוח עושים בנוגדי חמצון כשהם זמינים.

דוגמה אחת לקו המחקר החדש הזה הגיעה מגרגורי מ' קול, נוירוביולוג מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, שהשתמש לפני יותר מעשר שנים באחד המרכיבים של קָארי, כּוּרכּוּמין, כדי לערוך ניסוי שלדעתו יכול להוליך לטיפול באלצהיימר. כשנתנו כּוּרכּוּמין לעכברים שהונדסו בהנדסה גנטית לפתח תסמינים של אלצהיימר נמצא שרדיקלים חופשיים פגעו פחות בתאי המוח שלהם ושהתאים צברו פחות בֶּטא-אמילואיד. ניסויים מאוחרים יותר שערכנו במעבדתי וערכו אחרים הראו שכּוּרכּוּמין גורם למעשה עקה מתונה בתאי מוח. עקה זו מעוררת ייצור של אנזימים נוגדי חמצון שמחסלים את הרדיקלים החופשיים ומונעים הצטברות של חלבונים רעילים. התועלת הבריאותית של כּוּרכּוּמין במוח היא רחבת טווח. מחקרים שנעשו עם כּוּרכּוּמין בבעלי חיים אחרים מרמזים שהוא יכול להפחית את הנזק שנגרם כתוצאה משבץ מוחי ויכול אפילו להקל במצבים של דיכאון וחרדות.

עדיין, עוד מרכיבים של קארי יכולים להועיל לַאיבר הזה, המצוי בתוך הגולגולת ומשקלו קילו וחצי. שום ופלפל חריף, למשל, שניהם מכילים כימיקל שפותח תעלה בקרום החיצוני של תאי העצב המאפשרת כניסת יוני סידן. פתיחת תעלות כאלה גורמת לעליית הפעילות החשמלית בתאי העצב, עקה שבמודלים של בעלי חיים נראה שהיא מגִנה על התאים מפני פעילות יתר שקורית בשבץ מוחי. אצל אנשים שחיים בארצות שבהן מקובל לצרוך שום ופלפל חריף נמדדת פעילות מוחית מעולה גם בהזדקנות, אף שעדיין יש לברר אם הכימיקלים שבצמחים הם האחראים לה או היבטים אחרים בתזונה או באורח החיים.

בכל המחקרים האלה נראה שהורמזיס נכנס לפעולה, ותובנה זו יוצרת תמונה מורכבת ומסובכת של פעולת הגומלין בין רדיקלים חופשיים ובין נוגדי חמצון. כּוּרכּוּמין אינו פועל באופן ישיר בנטרול רדיקלים חופשיים, אלא מזעיק אנזימים וגדודי מילואים אחרים להגן על התא כנגד הרדיקלים המזיקים. תהליך מתוזמן זה יכול להסביר מדוע לעתים קרובות תוספת של נוגדי חמצון אינה מועילה או אפילו מזיקה.

העמסת תוספים על הגוף יכולה לעכב את תגובת העקה הטבעית בכל הגוף. במחקר שערכו ב-2009 חוקרים באוניברסיטת פרידריך שילר ביֶינה שבגרמניה ועמיתיהם נמצא שבבדיקות שנעשו חודש לאחר שקבוצת אנשים עסקה בספורט ונטלה נוגדי חמצון לא היה שום שיפור בוויסות רמת הגלוקוז בדם ובעוד סמני בריאות. לעומתם אצל אנשים שעסקו רק בספורט חל שיפור. המשמעות היא שלמעשה תוספים נוגדי חמצון מסכלים את השפעת הספורט בהפריעם להורמזיס.

עכשיו מתבהרים המסלולים הביוכימיים שמחזקים את התנגדות הגוף לכימיקלים צמחיים. אחד מהם כולל שני חלבונים שנקראים בשם Nrf2 ו-Keap1, ושבדרך כלל קשורים זה לזה בציטופלזמה, האזור בתא שמחוץ לגרעין. כשהחלבונים האלה נחשפים לכימיקלים צמחיים כמו כּוּרכּוּמין או סוּלפוראפן (sulforaphane) המצוי בברוקולי, Keap1 משחרר את Nrf2 שעובר לגרעין התא. בגרעין הוא משפעל גנים המכילים את הקוד לייצור אנזימים המסלקים רדיקלים חופשיים. סולפוראפן מעורר את מסלול ה- Nrf2 שמסלק את עודף הרדיקלים החופשיים מן הגוף. בצלחת פטרי הוא יכול להגן על תאי ראייה מפני נזקים של קרינה אולטרה-סגולה הגורמת לניוון מקולרי.

הקשר הזה שבין כימיקלים צמחיים למסלול Nrf2 הניע גם את עבודתי. לפני כשבע שנים נתקלתי בספר שכותרתו: “Insect Antifeedants” (קוטלי חרקים בצמחים) מאת אופנדר קוּל, מדען הודי ומומחה לקוטלי חרקים טבעיים המיוצרים בצמחים. קול קטלג יותר מ-800 כימיקלים שבודדו מצמחים ומונעים מחרקים לאכול אותם. מעבדתי השיגה 50 כימיקלים קוטלי חרקים כאלה ובדקה את יכולתם לשפעל מסלול אחד או יותר מאלה שמאותתים להסתגלות לעקה בתרבית של תאי עצב. כמה כימיקלים שִפעלו את מסלול Nrf2 והציגו עקומת תגובה דו-שלבית של הורמזיס. יעיל במיוחד היה הכימיקל פְּלמבָּגין (plumbagin) שמצוי בסוג של פרח טרופי ובאגוז מלך שחור. מצאנו שפְּלומבָּגין היה יעיל מאוד בהפחתת הנזק המוחי בשבץ ושיפר את הצפי לריפוי בעכברי מודל לשבץ מוחי. השלב הבא שאני ואחרים מתכננים הוא לבדוק בבני אדם חולים כימיקלים כמו סולפוראפן ופְּלומבָּגין, המגנים על העצבים.

הגנה תאית חשובה אחרת כוללת משפחה של חלבונים הקרויים סירְטוּאינים. ליאונרד גוארנטה מן המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) מצא שאחד הסירְטוּאינים, SIRT1, מאריך את משך החיים בשמרים וממלא תפקיד מרכזי בהארכת תוחלת החיים באמצעות הגבלת צריכת הקלוריות. רֶזווֶרַטרול (Resveratrol), המצוי בענבים אדומים וביין משפעל כנראה את SIRT1, וזה בתורו מפעיל מסלולים כימיים רבים המתווכים ביצירת הורמזיס. בניסויים בבעלי חיים רֶזווֶרַטרול שומר על המוח ועל חוט השדרה מנזקים שנובעים מהפסקת זרימת הדם שקורית בכמה סוגים של שבץ מוחי. לא כל המחקרים חיוביים במידה אחידה. על המדענים עדיין לקבוע אם אחד המסלולים שמשפעל רֶזווֶרַטרול עלול למעשה להאיץ את מותם של כמה תאי עצב.

מחקרים אחרים, שהרחיבו את התמונה, מראים שהתועלת שתא יכול להפיק מתגובת עקה תלויה בתזמון התגובה. כמו שספורט נמרץ, מקור נוסף להשפעות הורמטיות, צריך להיות מלווה בתקופות מנוחה הנחוצה לגדילת תאים ולתיקון תאים, כך גם, ככל הנראה, צריך לנוח לאחר צריכת כימיקלים צמחיים. כשצורכים פירות וירקות, הגוף נכנס למצב המכונה עמידות לעקה המאופיין בירידה כללית של בניית חלבונים חדשים, לעומת הגברת הסילוק של מולקולות פגועות וייצור חלבונים שדרושים לשרידות התא.

תאים יכולים להחזיק מעמד במצב זה רק עד שהם נצרכים ליצור חלבונים חדשים למטרה אחרת, כדי שלא ייכנסו למצב של עקת-יתר ויתחילו להידרדר. כשהעקה מסתיימת, התא מגביר את ייצור החלבונים, הוא גדל ומתקן מולקולות שניזוקו. במקרה של תאי עצב יכולים להיווצר בזמן ההחלמה קשרים בין-תאיים חדשים. הממצאים מציעים שצריכת פירות וירקות ואימוץ של משטר ספורט, כשהם מלווים בתקופת מנוחה, יכולים לעורר ייצור של תאי עצב חדשים מתאי גזע שממוקמים בהיפוקמפוס, מבנה המצוי עמוק במוח. תאי העצב החדשים שגדלים ויוצרים קשרים עם תאי עצב קיימים, מגדילים ביעילות את יכולת הלמידה והזיכרון. למעשה, שנת לילה טובה די בה כדי לגרום להחלמת התאים מפעילות ספורטיבית מאומצת או מחשיפה לכימיקלים צמחיים שנצרכו במשך היום.

תרופה אפשרית מ-Uwhangchungsimwon

הורמזיס יכול לסלול את הדרך לחיפוש אחר תרופות חדשות ולהסביר את המנגנון של כמה תרופות שכבר אושרו. פרחי פעמוני שלג ופרחי שלגייה מייצרים גַלַנטַמין (galantamine), כימיקל שיכול לשפר זיכרון באמצעות העלאת הרמות של אצטילכולין, חומר שהמולקולות שלו אחראיות על האיתות בסינפסות, נקודות המגע בין תאי עצב. גַלַנטַמין, שכיום הוא תרופה מאושרת שיש לה השפעה קלה על תסמיני אלצהיימר, יוצר עקה מתונה בתאי עצב שכנראה מגִנה עליהם מפני ניוון עצבי ומשפרת את יכולתם להשתמש באותות כימיים וחשמליים כדי לתקשר עם תאי עצב אחרים.

קצה חוט לתרופות חדשות יכול להגיע מתורת צמחי המרפא. חומר שידוע בשם uzwhangchungsimwon, שמשמש בתורת צמחי המרפא הקוריאנית לטיפול בשבץ מוחי, עשוי להגן על תאי עצב על ידי השראת תגובת עקה שכתוצאה ממנה נוצרים חלבונים כמו Bcl-xl המגנים על התאים ממוות. גם כימיקלים מצמחים גורמי הזיות יכולים לבוא בחשבון. כשהם ניתנים במנות מתונות במסגרת רפואית מבוקרת הם נראים מבטיחים לטיפול בחרדה, בדיכאון ובהתמכרות לתרופות.

רעיון ההורמזיס לא נמלט ממחלוקות. כמה חוקרים שואלים אם מדענים פיתחו שיטות הולמות דיין להבחין מתי בדיוק נגמרת ההשפעה המועילה ומתחילה ההרעלה. הסף המדויק שבו מתחילה תגובה רעילה יכול להשתנות מאדם לאדם ומקשה על שימוש בהורמזיס כבסיס לטיפול תרופתי. ספקות מתעוררים גם לגבי הרחבת המושג כך שיכלול קרינה מייננת, כמו קרני-X, שרמות נמוכות שלה התגלו כבעלות השפעה מועילה בחיות מעבדה. ואולם, גופי ייעוץ מדעיים פסלו שימוש בקרינה בבני אדם אפילו ברמות הנמוכות ביותר.

הערכת התועלת הבריאותית הפוטנציאלית של הורמזיס דורשת ניסויים קליניים מבוקרים וזהירים משום שצמחי מרפא רבים משווקים בטענות ליעילות שלא הוכחה. המרכז הלאומי האמריקני לרפואה משלימה ומשולבת נוסד ב-1998, בין השאר כדי לעזור לממן מחקרים על תרכובות כאלה.

האתגרים האלה לא יעצרו את המשך הניסויים בהורמזיס. לכימיקלים צמחיים שמשרים עקה תאית יכול להיות יתרון על תרופות מסורתיות שגורמות לתופעות לוואי המפריעות לפעילות הרגילה של תאי העצב. דיאזפם (וליום) פועל על תאי המוח בדרך שמונעת חרדה אבל גורמות לנמנום. התרופה מכבה מעגל עצבי והוא נשאר כבוי עד שהשפעת התרופה פגה. במינון נכון תרופות המסתמכות על הורמזיס אינן משפיעות לרעה על פעילות עצבית ולכן צופים שבשימוש בהן יהיו פחות תופעות לוואי.

כמה מעבדות, ובכללם מעבדתי, עוסקות בפיתוח תרופות הורמטיות וקיבלנו תוצאות מעודדות בבעלי חיים שעברו הנדסה גנטית כדי לחקות כמה מחלות ניווניות של מערכת העצבים בבני אדם. מחקרים ראשוניים מראים שהתרופות האלה מגנות על תאי עצב ממוות ומגבירות את עמידותם להתקפה של רדיקלים חופשיים ולנזק מולקולרי שעושה שמות במוח. ייתכן שקליפת תפוח עץ, אגוזי מלך ואבקת קארי יהיו חומרי הגלם לדור חדש, שונה מן היסוד, לטיפול במחלות מוח.

לקריאה נוספת

  • Recruiting Adaptive Cellular Stress Responses for Successful Brain Aging. Alexis M. Stranahan and Mark P. Matsson in Nature Reviews Neuroscience, Vol. 13, pages 209-216; March 2012.

  • Neurotrophic Natural Products: Chemistry and Biology. Jing Xu, Michelle H. Lacoske and Emmanuel A. Theodorakis in Angewandte Chemie International Edition, Vol.53, No. 4, pages 956-987; January 20, 2014.

  • Mitohormesis. Jeanho Yun and Toren Finkel in Cell Metabolism, Vol. 19 No. 5, pages 757-766; May 6, 2014.

  • האם הצום טוב לבריאות? דייוויד סטיפ, סיינטיפיק אמריקן ישראל, אפריל-מאי 2013.
מאמר זה פורסם בעיתון Scientific American ותורגם ונערך בידי רשת אורט ישראל

 

0 תגובות