מדענים העוסקים בהתנהגויות חברתיות ברשתות מחשב חוקרים כיצד תאוריות קונספירציה מתפשטות ברשת – ומה, אם בכלל, אפשר לעשות כדי לעצור אותן

בקיצור

  • על אף הדיבורים האופטימיים על "חוכמת ההמונים", הרשת סייעה ביצירת תיבת הדהוד שהיא כר פורה למידע מוטעה. ההפצה הוויראלית ברשת של תרמיות, של תיאוריות קונספירציה ושל מידע שקרי או בלתי מבוסס אחר היא אחת המגמות החברתיות המטרידות ביותר של תחילת המאה ה-21.
  • מדענים החוקרים את תיבת ההדהוד הזאת משתמשים בשיטות חישוביות לניתוח העקבות שאנשים משאירים בפייסבוק, בטוויטר ובבמות אחרות. מחקרים אלה הראו שמשתמשי הפלטפורמות החברתיות מאמצים בשמחה מידע שקרי, כל עוד הוא מחזק את האמונות שלהם.
  • כשהם ניצבים מול נושאים גלובליים מורכבים, אנשים בכל רמות ההשכלה בוחרים להאמין בהסברים קצרים ופשוטים – ושקריים – המורים בבירור על אשמים כלשהם. לרוע המזל, נראה שהניסיונות להפריך אמונות שקריות רק מחזקים אותן. לכן עצירתה של הפצת המידע המוטעה היא בעיה שאין לה פתרון פשוט.

בקיץ 2015 הורה מושל טקסס, גרג אבוט למשמר המדינה הוראה יוצאת דופן: לפקוח עין על תרגיל "ג'ייד הלם 15", למקרה שהשמועות באינטרנט נכונות. "גֶ'ייד הֶלם 15" היה תרגיל צבאי שגרתי שנמשך שמונה שבועות ונערך בטקסס ובשש מדינות אחרות בארה"ב. אך בתיבת ההדהוד המקוונת הוא הוצג כהתרחשות מטרידה הרבה יותר: כתחילתה של הפיכה צבאית בהוראתו של הנשיא ברק אובמה.

תיאוריות קונספירציה אינן דבר חדש, אבל בעידן של פופוליזם מתלהם ואקטיביזם דיגיטלי, התיאוריות האלה צברו כוח המאפשר להן להשפיע על מאורעות בעולם האמיתי, בדרך כלל לרעה. ב-2013, דוח של הפורום הכלכלי העולמי בנושא סיכונים גלובליים ציין את ההתפשטות הוויראלית של מידע בלתי מבוסס או שקרי כאחת המגמות החברתיות המסוכנות ביותר בעידן שלנו, לא פחות מטרור. התחזקותם של פוליטיקאים אנטי-דמוקרטיים בכל העולם המערבי היא עדות להשפעות המסוכנות של הפצה ויראלית של מידע מוטעה. מפליא עד כמה מתקשים אנשים להבדיל בין מידע אמין ובין תרמיות. על פי הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), במדינה שלי (איטליה) רמת האוריינות של יותר ממחצית התושבים בני 15 עד 65 היא נמוכה. מלבד זאת, המדיה החברתית מקלה על רעיונות, אפילו אם הם שקריים, להתפשט בעולם כולו כמעט בן־רגע.

חוקרים במדעי החברה התקדמו מאוד לאחרונה בהבנת ההתפשטות והצריכה של מידע, השפעתו על גיבוש דעות, והדרכים שבהן בני אדם משפיעים זה על זה. התפתחויות טכנולוגיות מאפשרות לנצל את שטף המידע הדיגיטלי מן המדיה החברתית, כלומר את כל העקבות שאנשים משאירים אחריהם ברשת כשהם בוחרים, משתפים או מגיבים, כדי לבחון את הדינמיקה החברתית ברמת פירוט גבוהה. גישה זו, המכונה מדעי חברה חישוביים, משתמשת במתמטיקה, בסטטיסטיקה, בפיזיקה, בסוציולוגיה ובמדעי המחשב כדי לחקור תופעות חברתיות בגישה כמותית.


ידיעות שווא צוברות קהל ברשתות החברתיות וקשה מאוד לעצור אותן.
(איור: כריס מלבון)

באמצעות השיטות של מדעי החברה החישוביים יכולים מדענים להתחקות אחר העקבות שאנשים משאירים בפייסבוק, בטוויטר, ביוטיוב ובבמות דומות אחרות ולקבל תמונה מפורטת ביותר של התפשטותן של תיאוריות קונספירציה. בזכות מחקרים כאלה אנחנו יודעים שבשונה ממה שסברו בעבר, בני אדם אינם רציונליים. כשמוצג לפניהם מידע בלתי מסונן, הם בוחרים במידע שעולה בקנה אחד עם דעותיהם. כתוצאה מתופעה זו, המכונה הטיית האישוש, מתפשטים טיעונים שקריים בעליל: תיאוריות על אודות קנוניות ענק חובקות עולם, על קשר בין חיסונים לאוטיזם ועל שטויות אחרות. לרוע המזל, נראה שאין דרך קלה לשבור את המעגל הזה.

תיבת ההדהוד

עמיתיי ואני, בבית הספר IMT ללימודים מתקדמים בלוּקָה שבאיטליה, ייחדנו את חמש השנים האחרונות לחקירה של התפשטות מידע אמיתי וכוזב ברשתות חברתיות. קבוצת המחקר כוללת שני פיזיקאים (גואידו קלדרלי ואנטוניו סקלה), סטטיסטיקאי (אלסנדרו בסי, שעובד כעת במכון למדעי המידע של אוניברסיטת דרום קליפורניה), מתמטיקאית (מיקלה דל ויקריו) ושני חוקרים מתחום מדעי המחשב (פביאנה זולו ואני). בייחוד אנחנו מעוניינים לגלות איך מידע הופך לוויראלי ואיך דעות נוצרות ומתחזקות במרחב המקוון.

אחד המחקרים הראשונים שלנו בנושא, שהחל ב-2012 ופורסם ב-2015, נועד לגלות איך משתמשים במדיה חברתית מתייחסים לשלושה סוגים שונים של מידע: חדשות רגילות, חדשת אלטרנטיביות ואקטיביזם פוליטי מקוון. הקטגוריה הראשונה מובנת מאליה: היא כללה את ערוצי התקשורת האיטלקיים העוסקים בסיקור חדשותי ברמה לאומית. הקטגוריה השנייה כללה מקורות המתיימרים לדווח על דברים שהמדיה הרגילה "מסתירה". הקטגוריה השלישית היא תוכן שמפרסמות קבוצות אקטיביסטיות, המשתמשות ברשת בתור כלי לגיוס פוליטי.

איסוף המידע לצורך המחקר, בייחוד מן המקורות האלטרנטיביים, היה קשה וארך זמן רב. אספנו ואימתנו אינדיקציות שונות ממשתמשי פייסבוק ומקבוצות שעוסקות בהפרכת תרמיות ושמועות שווא (Protesi di complotto , Bufale un tanto al chilo, La menzogna diventa verita a passa alla storia). המחקר שלנו התמקד בחמישים דפי פייסבוק וניתח את התנהגותם המקוונת של יותר משני מיליון משתמשים איטלקים שפעילות כלשהי שלהם נרשמה בדפים האלה בין ספטמבר 2012 לפברואר 2013. גילינו שפוסטים בתחומים שונים לגמרי מתנהגים באופן דומה מאוד ברשת: כמות דומה של אנשים הגיבו להם באופן כלשהו, שיתפו אותם במדיה החברתית ודנו בהם. במילים אחרות, למידע מעיתונים מרכזיים, ממקורות של חדשות אלטרנטיביות ומאתרים של אקטיביזם פוליטי הייתה אותה תהודה.

שתי השערות יכולות להסביר זאת. הראשונה היא שכל המשתמשים מתייחסים לכל סוגי המידע באופן שווה, בלי קשר למהימנות שלו. השנייה היא שמשתמשים השייכים לקבוצות אינטרסים מסוימות מתייחסים למידע מכל הסוגים באופן שווה, ואחת היא אם הוא מבוסס ואם לא, בתנאי שהוא מחזק את האמונות שלהם. ההשערה השנייה נראתה לנו מעניינת יותר, כי אם היא נכונה, עולה ממנה שהטיית האישוש ממלאת תפקיד חשוב בהפצה של מידע מוטעה. עולה ממנה גם שעל אף הדעות האופטימיות המושמעות בזכות "אינטליגנציה קולקטיבית" ו"חכמת ההמונים", לאמיתו של דבר הרשת גרמה להיווצרות של תיבות הדהוד.

המנהל והמסר

השלב הבא היה לבחון את שתי ההשערות. החלטנו להשוות בין ההתנהגות המקוונת של אנשים הקוראים חדשות מדע לבין ההתנהגות של אנשים שבדרך כלל עוקבים אחר מקורות חדשות אלטרנטיביים ותיאוריות קונספירציה. בחרנו בשני סוגי התוכן האלה בגלל הבדל אחד מהותי ביניהם: היכולת לזהות את השולח, מישהו שמנהל את המסר. חדשות מדע עוסקות במחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים, בעבודות של מדענים ושל מוסדות מוכרים. לתיאוריות קונספירציה, לעומת זאת, אין שולח מזוהה. הן מיועדות להגביר את אי הוודאות. הנושא שלהן הוא תמיד תכנית סודית, או אמת שמישהו מסתיר מן הציבור במתכוון.

ויש הבדל מהותי נוסף בין חדשות מדע לתיאוריות קונספירציה. אם הן נכונות ואם לא, חדשות מדע שייכות למסורת של חשיבה רציונלית המתבססת על ראיות אמפיריות. חשיבה קונספירטיבית, לעומת זאת, מופיעה כשאנשים מגלים שהם אינם מצליחים לזהות סיבות פשוטות לתופעות מורכבות ובלתי רצויות. עצם המורכבות של נושאים כגון רב־תרבותיות, המערכת הפיננסית העולמית והקִדמה הטכנולוגית עלולה לגרום לאנשים, בלי תלות ברמת ההשכלה שלהם, לבחור להאמין בהסברים קצרים ופשוטים שמורים בבירור על גורם אשם. מרטין באואר, פסיכולוג חברתי מבית הספר לכלכלה של לונדון וחוקר דינמיקה של קונספירציות, מתאר את החשיבה הקונספירטיבית כ"מנטליוּת כמו־דתית". היא מזכירה קצת את ימי שחר האנושות שבהם ייחסו בני האדם סערות לזעפם של האלים.

לצורך מחקר זה, שקראנו לו בשם "מדע מול קונספירציה: נרטיבים קולקטיביים בעידן המידע המוטעה" ושהתפרסם בכתב העת PLOS ONE, בדקנו 73 דפי פייסבוק, מתוכם 39 דפים שעסקו בהפצת קונספירציות והשאר דפים שעסקו בחדשות מדע. בכל הדפים האלה יחד היו יותר ממיליון משתמשים איטלקים בשנים 2010 עד 2014. גילינו ששתי קבוצות הדפים משכו קהל נלהב מאוד: אנשים שעזבו רק לעתים רחוקות את תיבות ההדהוד שלהם. מי שקראו את חדשות המדע לא קראו כמעט אף פעם את תיאוריות הקונספירציה ולהפך, אבל הדפים שעסקו בקונספירציות משכו שיעור משתמשים גדול פי שלושה.

חשיבה קונספירטיבית מופיעה כשאנשים מגלים שהם אינם מצליחים לזהות סיבות פשוטות לתופעות מורכבות ובלתי רצויות.

הנטייה של פייסבוק ליצור תיבות תהודה ממלאת תפקיד חשוב בהפצה של שמועות שווא. כשחקרנו 4,709 פוסטים סאטיריים על תיאוריות קונספירציה (לדוגמה: "הכימיקלים בשובלי ההתעבות ממטוסי סילון מכילים ויאגרה") גילינו שצרכנים של חדשות קונספירציה "אמיתיות" נטו לקרוא את הפוסטים האלה יותר מאשר צרכנים של חדשות מדע לגיטימיות. ראינו גם שמשתמשים המתמקדים בעיקר בקונספירציות נוטים לשתף תוכן במידה רבה יותר.

כשניתחנו את מבנה הרשתות החברתיות של שתי הקבוצות (קוראי חדשות המדע וחסידי תיאוריות הקונספירציה) גילינו עקביות סטטיסטית מפתיעה: ככל שגדל מספר הלייקים שנותן אדם לנרטיבים מסוג מסוים, כן גדלה ההסתברות שקיימת גם רשת חברתית וירטואלית המורכבת אך ורק ממשתמשים בעלי אותו פרופיל. במילים אחרות, ככל שאתם נחשפים יותר לנרטיב מסוג מסוים, סביר יותר שכל החברים שלכם בפייסבוק מעדיפים את אותו סוג חדשות. כדי להבין את האופי הוויראלי של התופעה עלינו להבין את חלוקתן של הרשתות החברתיות לקבוצות הומוגניות. קבוצות אלה נוטות להתעלם מכל דבר שאינו תואם את תפיסת העולם שלהן.

בעיה מרה

ב-2014 החלטנו להתחיל לחקור את המאמצים להילחם בהפצה של טענות בלתי מבוססות במדיה החברתית. האם הפרכתן משיגה את מטרתה? כדי לבדוק זאת מדדנו את ה"התמדה" של קוראי חדשות קונספירציה שנחשפו להפרכות, כלומר את הנטייה שלהם להמשיך לייחד את תשומת לִבּם לתוכן קונספירטיבי. התוצאות, שעתידות להתפרסם בקרוב, אינן מעודדות. הסיכוי של אנשים שנחשפו למסעות פרסום של הפרכה להמשיך לקרוא חדשות קונספירציה היה גדול ב-30%. כלומר, מבחינת סוג מסוים של משתמשים, חשיפה להפרכה דווקא מחזקת את האמונה בקונספירציה.

דינמיקה דומה נצפתה גם במחקר על 55 מיליוני משתמשי פייסבוק בארה"ב. המשתמשים נמנעים מדיסוננס קוגניטיבי על ידי צריכה של מידע התומך באמונות הרווחות שלהם, ומרבים לשתף את המידע הזה. ראינו גם שעם הזמן, אנשים המאמצים תיאוריות קונספירציה בתחום מסוים, כגון הקשר (הבלתי-קיים) בין חיסונים לאוטיזם, יחפשו תיאוריות כאלה גם בתחומים אחרים. מרגע שהם נכנסים לתיבת ההדהוד, הם נוטים לאמץ את כל שאר הקונספירציות.

משמעות הדינמיקה הזאת היא שיהיה קשה מאוד לעצור את הפצת המידע המוטעה ברשת. ניסיונות לקיים דיון הגיוני מידרדרים בדרך כלל למאבקים בין קיצונים המובילים לקיטוב. בהקשר כזה קשה להביא לאנשים מידע אמיתי, וכמעט בלתי אפשרי לעצור דיווחים חסרי כל בסיס.

סביר להניח שהמדיה החברתית תמשיך להיות מוצפת בוויכוחים על המגה-קונספירציה העולמית האחרונה. בסביבה כזאת הדבר החשוב הוא עצם השיתוף של הדברים המוסתרים מאִתנו, אם הם נכונים ואם לאו. אולי הגיע הזמן להפסיק לקרוא לעידן שלנו עידן המידע, ובמקום זה לכנותו "עידן הפְּתָאִים".

מאמר זה פורסם בעיתון Scientific American ותורגם ונערך בידי רשת אורט ישראל

לקריאה נוספת

 

0 תגובות