תצפיות ממושכות בסוסי פרא מגלות שלל התנהגויות בלתי צפויות

בקיצור

  • מדענים בחנו זה שנים מהי הדרך הטובה ביותר לאמן סוסים מבויתים ולטפל בהם, אבל התעלמו בדרך כלל מסוסי הבר. מחקרים שנערכו לאחרונה מתחילים למלא את החסר הזה.
  • מחקרי תצפיות ממושכים על סוסים בטבע מלמדים שהדעה המקובלת שהזכרים עומדים במרכז יחסי הכוחות בין הסוסים שגויה.
  • לאשורו של דבר, הנקבות הן שקובעות לא פעם. הן מפעילות טקטיקות של שיתוף פעולה ושל התמדה כדי להשיג את מבוקשן.

פעם, לפני כ-35,000 שנה, כשחלקים נרחבים באירופה היו מכוסים קרח, אמן אחד השיג חט של ממותה והתחיל לגלף. התוצאה הייתה יצירת מופת בדמות סוס שאורכו כחמישה סנטימטרים. צוואר הסוס הקשתי והמרשים משלב עוצמה שרירית וחן טבעי. ראשו הרכון מעט משווה לו חזות של הגות מעמיקה. כמעט שאפשר לשמוע אותו נושף ומניף את ראשו מעלה, לסמן ליריביו שייזהרו. לא ידוע מי יצר את הפלא המיניאטורי הזה המכונה "סוס פוֹגֶלהֶרט" על שם המערה בגרמניה שבה נמצא, אבל ברור שחרט השנהב הזה הקדיש זמן רב להתבוננות בסוסי בר. הוא בחן את קשריהם החברתיים ולמד את שפת הגוף שלהם.

למרבה הצער, התבוננות כזאת נשכחה מלב. מדעני סוסים בדקו מהי הדרך הכי טובה לאמן סוסים לתצוגה, כיצד להאכיל סוסי מרוץ, ואיך לרפא את העצמות העדינות ברגלו של סוס צולע. אבל שלא כמו שימפנזים, לווייתנים, פילים ובעלי חיים אחרים, מנהגיהם של הסוסים בטבע כמעט לא עוררו עניין מדעי. ורק קומץ מן המחקרים המעטים שנעשו היו פרויקטים ארוכי טווח.

לאחרונה נעשו כמה מאמצים למלא את החסר הזה – והתוצאות מפתיעות. מדענים תיעדו התנהגויות של סוסים חופשיים בטבע המפריכות דעות שרווחו זמן רב בדבר האופן שבו מתקשרים בעלי החיים האלה זה עם זה ובדבר יחסי הגומלין ביניהם.

סוסות נגד סוסים

הסוסים מיוחדים בין מפריסי הפרסה, שרבים מהם נודדים יחד בעדרים גדולים ותולים את יהבם במספרם הגדול. סוסי פרא, לעומת זאת, חיים כל השנה בקבוצות, או חבורות קטנות של שלושה עד עשרה פרטים. כמה סוסות, בנות ברית נאמנות, וסייחיהן הצעירים הם גרעין החבורה.

החברים בחבורת סוסים אינם סתם בהמות חברתיות בעלות מנטליות של כנופיה. החוקרים מצאו שבדומה לבני אדם, קשרים בין פרטים בתוך החבורה לפעמים חשובים יותר מזהות החבורה. הקשרים האלה מבוססים לפעמים על קרבה משפחתית, אבל לא פעם הם פשוט עניין של טעם אישי. ההעדפה יכולה להשתנות ואכן משתנה: חברויות נרקמות ומתפוגגות, סייחים גדלים ועוזבים לקבוצה אחרת, קשרים שבינו לבינה לפעמים מחזיקים מעמד ולפעמים לא. לכן חייהם החברתיים של הסוסים רבי תהפוכות בעליל. ליתר דיוק, תצפית ממושכת בבהמות אלה בטבע היא כמו צפייה באופרת סבון. מתחת לפני השטח רוחשים כל הזמן מריבות, תחבולות להשגת מעמד וכוח, קרבות על מרחב אישי, נאמנויות ובגידות.

המחקרים האֶתוֹלוגיים, מחקרים אובייקטיביים של התנהגות בסביבה טבעית, העדכניים ביותר מראים שמאבקי הכוח האלה מסובכים יותר מכפי שחשבו לפנים. הדעה הרווחת, כפי שמתואר בדוח מן הזמן האחרון של האקדמיה האמריקנית למדעים, היא ש"הרמון, המכונה לעתים חבורה, מורכב מזכר שליט, זכרים ונקבות בוגרים הכפופים לו, וסייחים." במבט ראשון, הערכה כזאת נראית נכונה: מה שמושך תשומת לב כשמתבוננים בסוסים בטבע הוא ההמולה שמייצרים הזכרים. אבל מחקר שעשו ג'ייסון רנסום מאוניברסיטת קולורדו ועמיתיו מראה שההשקפה הזאת, השמה את הזכרים במרכז, שגויה. הסוסות אינן כפופות להם כלל וכלל. לא פעם הן מי שיוזמות את פעולות החבורה ופעמים רבות הזכרים הם רק נספחים.

רנסום צפה פעם בחבורת סוסות שפסקה ללחך עשב והחלה לחפש מים. הסוס לא שם לב. כשהוא הרים את ראשו וראה שחברותיו הולכות, הוא נבהל. "הוא החל לרוץ אחריהן," סיפר לי רנסום. "הוא דמה לילד הקורא 'היי, לאן כולם הולכים?'" הסוסות התעלמו ממנו. לא היה נראה שאכפת להן אם ידביק אותן או לא.

לסוסות גם יש לפעמים טעם בסוסים. הן דוחות זכרים שאינם מוצאים חן בעיניהן בעקשנות מפתיעה גם אם הזכר ביסס את מעמדו כמרביע שבחבורה. ג'ואל ברגר מאוניברסיטת מונטנה חקר את התנהגותן של שתי סוסות שאינן קרובות משפחה שנדדו כמה שנים יחד. כפי שתיאר ברגר בספרו Wild Horses of the Great Basin, הצמד הצטרף לחבורה שזכר חדש השתלט עליה. כדי להוכיח את מעמדו, הזכר ניסה להזדווג אִתן בכוח כמה פעמים. הסוסות סירבו למעשה ופעם אחר פעם עזרו זו לזו להדוף אותו בבעיטות ובנשיכות בשעה שניסה להזדווג.  זה זמן רב יודעים שפילות משתפות פעולה, אבל בטרם החלו האתולוגים לחקור בשיטתיות סוסי פרא, מעטים חשבו שסוסות המשתפות פעולה מסוגלות לא רק להילחם כך, אלא גם לנצח. לאור האמת על אודות הסוסות, המילה "הרמון" נראית מיושנת מאוד.

תמונת סוסים בטבע.קרדיט: ליסה דירינג| Scientific American

לב פראי: סוסי פרא חופשיים בהרי פריור שבמונטנה. (צילום: ליסה דירינג)


הרחקת מחזרים בלתי רצויים אינה אפיק המרד היחיד לסוסות. במשך שנים חוקרים לַאוּרָה לַגוֹס ופֶליפֶּה בַּרסֶנָה, שניהם מאוניברסיטת סנטיאגו דֶה קוֹמפּוֹסטֶלה בספרד, את התנהגותם של הגַרַאנוֹס (Garranos), מין יוצא דופן של סוסי פרא. קשים חייהם של הגַרַאנוֹס בגבעות המשוננות של צפון מערב ספרד וצפון פורטוגל. סכנת הזאבים מרחפת מעל ראשם תמיד. כחלק מעבודתם, תיעדו לַגוֹס ובַּרסֶנָה את התנהגותן של זוג סוסות בחבורה אחת, שהיו קשורות מאוד זו לזו ונבדלות מעט משאר החבורה.

בעונת הרבייה, הלכו שתי הסוסות לבקר את הזכר המרביע של חבורה אחרת. לַגוֹס צפתה באחת הסוסות מתרועעת עם המרביע הזה ולא עם זה של חבורתה. אחר כך שבו השתיים לחבורתן המקורית. כשהסוסה השנייה הייתה מוכנה להזדווג, שוב נטש הצמד את החבורה ואת המרביע שלה והלכו לפגוש את הזכר השליט של החבורה הזרה. ואז, בשנית, חזרו לקבוצה הראשונה. זאת לא הייתה חריגה חד פעמית. הסוסות האלה חזרו על כך גם בשנה שלאחר מכן. "הן מעדיפות את הטריטוריה הביתית שלהן, אבל את המרביע של החבורה האחרת," אמרה לי לַגוֹס.

ההתמדה משתלמת

עד שהפעילו מדענים טכניקות של מחקר אתולוגי על סוסים, מעטים מן הצופים בסוסים סברו שסוסות מסוגלות לרמייה מעודנת כזאת. תצפיותיהם פשוט לא היו מדויקות די הצורך. מתברר שבשונה מן הזכרים, הסוסות אינן צריכות לנהל קרבות ענק כדי להשיג את מבוקשן. תחת זאת, הן מפעילות טכניקה של התמדה. לדוגמה, רנסום מספר את סיפורה של גבוהת־הזנב, סוסה פשוטת מראה בעלת גב שקוע ושיער דליל. גבוהת־הזנב, שכונתה כך מפני שבסיס זנבה ממוקם מעט גבוה מן הרגיל על עצם העָצֶה שלה, שייכת לאוכלוסיית סוסי הפרא המשוטטים בהרי פריור שבמערב ארה"ב. מי שאינו מכיר את סיפור חייה, יכול בקלות לטעות בה ולחשוב שהיא סוס פוני שילדים רוכבים עליו או סוסת עבודה בגמלאות. שיאה מאחוריה, והיא אינה מושכת תשומת לב רבה. אבל הנתונים שבידי רנסום מלמדים שסוסה זו חיה חיים עשירים ומגוונים והיו לה כמה חברויות ממושכות עם זכרים שונים על פי בחירתה. ב-2003, כשרנסום הבחין לראשונה בגבוהת־הזנב, היא בילתה במחיצתו של סאם, סוס זכר יליד 1991. רנסום סבור שהשניים כנראה הכירו בנדודיהם כשהיו צעירים. הם היו יחד שנים. בסופו של דבר הצטרפו אליהם סוסות אחרות וקמה חבורה. המחקר מראה שכמחצית מן ההתקשרויות בין סוסות לסוסים נעשות באופן השלו הזה. הסוס אינו צריך "לכבוש" את הסוסה; לא פעם היא מעוניינת לא פחות.

זמן קצר אחרי שרנסום החל לעקוב אחרי החבורה של סאם וגבוהת־הזנב, הוא הבחין בסוס צעיר אחר המשוטט בסביבתם. סאם לא קיבל בברכה את הסוס החדש, שכונה "פר־יושב". ככל שפר־יושב ניסה להצטרף לחבורה, כן הקפיד סאם להרחיקו. סאם השקיע מאמצים לא מבוטלים בגירוש הסוס הצעיר, אך ללא הועיל.

בכל פעם שרנסום ראה את החבורה של גבוהת־הזנב באותם ימים, פר־יושב היה אִתם. הוא היה סובב בשולי הקבוצה, אורב לסוסות, מתגרה בסאם, ומחכה להזדמנות להשתלט. יש בספרות המדעית תיאורים של זכרים מתלווים שלמדו לשתף פעולה עם הזכר השליט והשיגו כך לאט-לאט אפשרות, גם אם במידה מוגבלת, להזדווג עם כמה מן הנקבות. אבל לא כך היה המקרה של סאם ופר־יושב. שני הסוסים נלחמו זה בזה בלי הרף. ובכל זאת, פר־יושב התאזר בסבלנות ונשאר בסביבה.

ההזדמנות הגיעה ב-2004. סוסים החיים בשפלת הרי פריור מתמודדים תמיד עם האתגר של מציאת מים לשתייה. החבורה של גבוהת־הזנב הייתה יורדת לא פעם במורדות התלולים של קניון ביגהורן, שם יכלו לשתות לרוויה. יום אחד הם ירדו כקבוצה. סאם לא הרשה לפר־יושב להצטרף. בשעה שהסוס הצעיר חיכה למעלה, שאר הסוסים עמדו על מדף סלע קטן ושתו. הרחק משם ירד גשם חזק. שיטפון פתאומי הציף את הגיא וחסם את דרך החזרה של הסוסים. כשבועיים נשארו גבוהת־הזנב וחבורתה, וסאם אִתם, מנותקים בלי מזון.

אנשים שהבינו שהמצב חמור התערבו ואפשרו להם להיחלץ. הבהמות הכחושות הצליחו לעלות ולצאת מן הגיא. סאם יותר מכולם איבד ממבנהו השרירי. הוא היה מורעב כמעט עד מוות, ויריב קל לפר־יושב, שחיכה כל הזמן הזה על שפת הגיא. כשעלו הסוסים, פר־יושב "פשוט בא וגירש את סאם," מתאר רנסום. סאם ניסה שוב ושוב להדוף את מתחרהו הצעיר, אבל כוחו לא עמד לו.

מרבית החבורה קיבלה את הזכר החדש. אבל לא גבוהת־הזנב. היא נהגה לפרוש מן החבורה בכל הזדמנות ולחפש אחר סאם, בן זוגה משכבר הימים. בכל פעם שהלכה, פר־יושב רדף אחריה והחזיר אותה תוך עיקול ראש וחשיפת שיניים כמאיים בפגיעה. כדי שלא ינשוך אותה, היא נכנעה וחזרה לחבורה, אבל בכל פעם שפר־יושב לא שם לב, שבה גבוהת־הזנב ונמלטה. כך נמשך הדבר שבועות, עד שהסוס הצעיר התייאש מלרדוף אחריה. "מאז נשארו רק סאם וגבוהת־הזנב," אומר רנסום. "הם שבו למשקלם התקין, ובהתחלה סאם ניסה להבריח את פר־יושב ולחזור אל הסוסות האחרות, אבל כל ניסיונותיו כשלו."

גבוהת ־הזנב נשארה עם סאם עד מותו ב-2010. (בשל המתח הכרוך במלחמה תמידית בזכרים אחרים, חיי הסוסים לרוב קצרים מחיי הסוסות.) אחרי שסאם מת, החוקרים זיהו את גבוהת־הזנב בחברת סוס שכונה בשם אדמירל. לימים סר חִנו של אדמירל בעיניה. רנסום אינו יודע מדוע.

ראינו את גבוהת־הזנב אחר צהריים אחד ביולי של אותה שנה. היא הייתה עם עוד שני סוסים. אחת הייתה חברה בחבורתה המקורית, סוסה שהכירה שנים. השני היה פר־יושב. לאחר שדחתה אותו גבוהת־הזנב כשהייתה צעירה יותר, הוא היה לאחד מבני לווייתה הטובים. חוקרי פרימטים העוסקים בתצפיות בשטח גילו מזמן את התנודות ואת השינויים של הבריתות בתוך להקותיהם, אבל עד לא מזמן לא צפה איש בסוסים חופשיים תצפית מדויקת דיה להבחין שגם הם מתנהגים כך. שאלתי את רנסום אם יש איזה כלל ברזל באשר להתנהגותם של סוסי בר  בטבע. "הם כמעט אינם בוחרים להתבודד," הוא השיב.

 

המאמר מבוסס על הספר "הסוס: ההיסטוריה המפוארת של חברנו האציל", מאת ונדי ויליאמס, ומתפרסם לפי הסכם עם Scientific American/Farrar Straus and Giroux , LLC (US), Harper Collins (Canada), Oneworld (UK) 

זכויות יוצרים © 2015, ונדי ויליאמס

לקריאה נוספת

מאמר זה פורסם בעיתון Scientific American ותורגם ונערך בידי רשת אורט ישראל

0 תגובות